סיפורי "כמעט חטיפה": יונה כהן

"הילדה שחזרה מאי-שם"…

בשנת 1968 הגישה ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי את הדו"ח הסופי שלה לממשלת ישראל ושלחה מכתבי תשובה למשפחות שהגישו תלונות על היעלמות ילדיהן בשנים 1949-1954. ועדה זו מצאה כי רוב ילדי תימן, שהוריהם התלוננו על היעלמותם, נפטרו וארבעה מהם נמצאו בחיים. ארבע הילדות שנמצאו בחיים על-ידי חוקרי הוועדה הן: 1. מרים שוקר, שהוריה עזבו אותה במחנה ראש העין למשך תקופה ארוכה של מעל לשנה ולכן נמסרה לאימוץ. 2. רחל סעדי, שהייתה תינוקת יתומה מאמה, ואביה שם אותה לטיפול במוסד לילדים ויצ"ו ירושלים ומאוחר יותר הסכים כי תימסר לאימוץ אצל משפחה אחרת. 3. חנה חאלי, שהוריה עזבו אותה במחנה עתלית ולכן נמסרה למשפחת אומנה ומשפחתה פגשה אותה כבר בשנת 1963. 4. יונה (חממה) כהן, שהייתה מטופלת בבתי-חולים לתקופה ארוכה עקב מחלת הפוליו בה לקתה ואמה טענה כי הרופאים והאחיות ניסו לחטוף אותה ולכן היא הגישה תלונה לוועדת בהלול-מינקובסקי.
אסתר כהן, אמה של יונה-חממה כהן, טענה בפני ועדת בהלול-מינקובסקי כי הילדה שלה חלתה במחלת שיתוק ילדים (פוליו) טופלה תחילה בבית-חולים אסף הרופא (סרפנד) ולאחר מכן הועברה לבית החולים רמב"ם בחיפה. היא סיפרה כי היא בעצמה הגיעה לבית החולים רמב"ם בחיפה כדי לבקר את ילדתה שהייתה מאושפזת שם וכשהגיעה לבית החולים נוכחה לדעת כי הצוות הרפואי במקום הלביש את ילדתה בבגדים יפים מתוך כוונה למסור אותה לאימוץ.
אסתר כהן אף הרחיבה בתיאוריה וסיפרה כי היא נאלצה להיאבק בצוות הרפואי כדי שיסכים לשחרר את יונה-חממה שלה וכך מנעה בכוחותיה האחרונים את חטיפת בתה התינוקת. אסתר אף תיארה בפירוט רב כיצד נראה בית החולים מבחוץ, איזה סוג של לבוש לבשה ילדתה באותו יום כשהיא כמעט נחטפה לאימוץ ואף ציינה בעדותה כי היה זה ערב יום כיפור. אסתר כהן אף סיפרה כי היא הכריחה את צוות בית החולים למסור לה את ילדתה והיא הוחזרה ביחד עם בתה, באמצעות אמבולנס של בית החולים, לביתם שברמת-עמידר ברמת-גן.

הגברת כהן כנראה עוד הייתה נסערת מניסיון החטיפה של בתה התינוקת לכן החליטה להגיש תלונה לוועדת החקירה למרות שבתה התינוקת חזרה מבית החולים הביתה בריאה ושלמה כבר בשנת 1950 וגדלה מאז בבית הוריה.

קראתי בתדהמה רבה את סיפורה של האם הזו, אסתר כהן, המתואר בכתבה הילדה שחזרה מאי-שם, שנכתבה על-ידי שמשון עופר ופורסמה בעיתון דבר בשנת 1967 והתרשמתי עמוקות מתושייתה הרבה. אסתר כהן סיפרה בכתבה כי כאשר ביקרה את בתה יונה-חממה בבית החולים אסף הרופא נתבשרה על-ידי הצוות הרפואי כי בתה נפטרה והיא סרבה להאמין לכך. כאשר חזרה האם למחנה העולים בית-ליד היא נגשה למשרד המחנה וביקשה שיבררו מה עלה בגורל הילדה שלה וכי היא לא מאמינה שהיא נפטרה. במשרד המחנה אמרו לה כי יונה-חממה הועברה לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה. האמא הנחושה נסעה השכם בבוקר לבקר את ילדתה יונה-חממה בבית החולים בחיפה. כאשר הגיעה לבית החולים רמב"ם, גם שם נתבשרה על-ידי אחד מעובדי בית החולים (שכבר "שם עין" על התינוקת) כי הילדה שלה נפטרה.

ועדת בהלול-מינקובסקי חקרה את המקרה הזה לעומק מתוך כוונה להבין האם באמת ניסו לחטוף את יונה-חממה כהן והאם ניסיון חטיפה זה מעיד על שיטה מסוימת לחטיפת ילדים?. הוועדה מצאה כי הפעוטה יונה-חממה טופלה במסירות רבה במספר בתי-חולים: בית-ליד, פרדס-כץ, דג'אני (יפו) וגם בבית החולים רמב"ם בחיפה במשך תקופה ארוכה בה הבריאה ממחלת הפוליו ואף עברה שיקום פיזיקלי ונבדקה על-ידי מומחה למחלת הפוליו. אולם הוועדה מצאה שאין שום סימן לכך שהצוות הרפואי ניסה לחטוף את הילדה יונה-חממה וכי אמה, אסתר כהן, אולי חששה מאוד כי הילדה שהתה בבתי-חולים לפרק זמן ארוך ביותר ואולי לא עודכנה על-ידי בית החולים מה מצב הילדה, לכן חשדה שמנסים לחטוף ממנה את הילדה. ועדת בהלול-מינקובסקי אף ציינה בתמיהה, בסיכום המפורט של החקירה בנושא, הכיצד מישהו ירצה לחטוף ילדה חולנית שכזו כמו יונה-חממה כהן, שהייתה פגועה פיזית כתוצאה ממחלת הפוליו בה לקתה?.

בדקתי גם אני בעצמי את המקרה הזה מתוך רצון להבין מה קרה שם בדיוק. המסמכים שמצאתי מספרים סיפור מעט שונה ממה שמספרת אמה של יונה-חממה כהן. משפחתה של יונה-חממה כהן (שנקראה בעבר: עראקי) עלתה לארץ בחודש ספטמבר 1949 עם בתם התינוקת חממה והתגוררה במחנה בית-ליד ז'. חממה, שהייתה ילדה חולנית מאוד, אושפזה בבית החולים לילדים בית-ליד בחודשים אוקטובר 49-ינואר 50, בשל מגוון בעיות בריאותיות. בתחילת חודש פברואר 1950 חלתה התינוקת חממה במחלת שיתוק ילדים (פוליו) ואושפזה בבית החולים פרדס-כץ ולאחר מכן אושפזה בבית החולים דג'אני ביפו להמשך ריפוי ממחלתה. לאחר החלמה נוספת, הועברה חממה מבית החולים דג'אני לבית החולים רמב"ם בחיפה ב-2.3.1950. ברמב"ם, עברה חממה שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו וב-9.5.1950 שוחררה מבית החולים רמב"ם והועברה ביחד עם עוד חמישה ילדים נוספים, שגם הם הבריאו ממחלת הפוליו, למחלקת השיקום החדשה שנפתחה בימים ההם בבית החולים אסף הרופא (סרפנד) לצורך שיקום פיזיקלי נוסף. בבית החולים אסף הרופא היא טופלה במשך כארבעה חודשים נוספים עד להבראתה המלאה ושוחררה מבית החולים הזה ב-29.8.1950, שלושה שבועות לפני יום כיפור של שנת 1950.

אכן התינוקת חממה הייתה מאושפזת בבתי-חולים הרחק הרחק מהוריה למשך תקופה ארוכה של כחצי שנה במהלכה עברו הוריה להתגורר בשיכון רמת-עמידר ברמת-גן. אולם סדר האירועים האמיתי, כפי שמשתקף מהמסמכים שמצאתי, אינו תואם את מה שמספרת האמא אסתר כהן בעדותה בפני ועדת החקירה ובעדות שלה בפני העיתונאי שמשון עופר. אסתר כהן סיפרה כי הילדה שלה, חממה, אושפזה תחילה בבית החולים אסף הרופא ובהמשך הועברה לבית החולים רמב"ם בחיפה והיא בעצמה ביקרה את הילדה בבית החולים רמב"ם ומשם לקחה את הילדה הביתה לשיכון ברמת-עמידר שברמת-גן בו התגוררה המשפחה. אולם, למעשה, סדר האירועים הוא הפוך. התינוקת חממה אושפזה תחילה בבתי החולים בית-ליד, פרדס-כץ, דג'אני ביפו, רמב"ם בחיפה ומשם הועברה לבית החולים אסף הרופא בו טופלה למשך כארבעה חודשים נוספים עד ששוחררה לביתה שברמת-עמידר, כשלושה שבועות לפני יום כיפור.

אני מסיקה מכך שכל הסיטואציה הזו, שמתארת אסתר כהן בעדותה על מה שקרה בבית החולים רמב"ם בחיפה, כאשר באה לבקר את ילדתה, כלל לא התרחשה, מכיוון שהילדה חממה לא הוחזרה ישירות מבית החולים רמב"ם לביתה שברמת-עמידר אלא הועברה ביחד עם ילדים נוספים ישירות לבית החולים אסף הרופא שם טופלה במשך כארבעה חודשים נוספים עד ששוחררה לביתה בסוף חודש אוגוסט 1950, שלושה שבועות לפני ערב יום כיפור… אסתר כהן אכן ציינה בעדותה שחממה הייתה מאושפזת באסף הרופא וברמב"ם אולם לא זכרה כי בית החולים האחרון בו טופלה הילדה וממנו שוחררה הביתה היה בית החולים אסף הרופא בצריפין ולא בית החולים רמב"ם. הפרט היחידי, שאסתר כהן ציינה במדויק הוא העובדה, שבתה יונה-חממה שוחררה מבית החולים וחזרה הביתה קצת לפני יום כיפור…

דעתי היא, שסיפורים מסוג "כמעט חטיפה" הם סיפורי-מעשיות, שמשפחות רבות ממציאות בעצמן כדי להצטייר כגיבורות וחזקות, שהצילו את ילדיהן מחוטפים אכזריים… אך כשבודקים בדקדקנות את המסמכים מתגלה האמת. האמת היא שהתינוקת יונה כהן (חממה עראקי) טופלה על-די הרופאים והאחיות במסירות רבה. היא אמנם אושפזה בבתי החולים הרחק מהוריה לתקופה ארוכה מאוד אך סביר להניח שכל סיטואציית ניסיון החטיפה של חממה עראקי מבית החולים רמב"ם בחיפה כלל לא התרחשה.


את הפוסט המתאר את סיפורה של הילדה יונה (חממה) כהן פרסמתי לראשונה בבלוג שלי ב 16.4.2019.


הערות:

הילדה יונה כהן (לשעבר- חממה עראקי) הייתה מאושפזת במספר בתי-חולים שונים. להלן פירוט האשפוזים וקורות משפחתה:

18.9.49: משפחת עראקי (כהן) עלתה לארץ והגיעה למחנה בית-ליד.

16.10.49 – 28.10.49: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: הרעלה). רשומה בשם ערגי חממה בת אהרון.

6.1.5017.1.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: דלקת ריאות). רשומה בשם ערגי חממה.

30.1.506.2.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים בית-ליד (סיבת אשפוז: בעיות בריאות שונות). רשומה בשם ערמי חממה.

9.2.50 – 15.2.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים פרדס-כץ (סיבת אשפוז: שיתוק ילדים). רשומה בשם ערגי חמימה.

22.2.502.3.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים דג'אני ביפו (סיבת אשפוז: המשך טיפול לאחר החלמה מפוליו). רשומה בשם ארגי חממה.

2.3.509.5.50: חממה עראקי אושפזה בבית החולים רמב"ם בחיפה (סיבת אשפוז: שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו). רשומה בשם ארזי חנה בת אהרון (או: ארזי חנה).

9.5.5029.8.50: חממה עראקי הועברה לבית החולים אסף הרופא (סיבת אשפוז: שיקום פיזיקלי ממחלת הפוליו). רשומה בשם ארזי חנה.

12.6.50: הוריה של חממה עראקי עברו ממחנה העולים בית-ליד לשיכון ברמת-עמידר ברמת-גן.

29.8.50: חממה עראקי חזרה לבית הוריה ברמת-גן שלושה שבועות לפני ערב יום-כיפור.

תאריכי אשפוזה של הילדה חממה עראקי מופיעים גם בסיכום המפורט של וב"מ (ועדת בהלול-מינקובסקי) המצורף למטה.

ב-9.5.50 הועברה חממה עראקי (חנה ארזי) עם עוד חמישה ילדים נוספים מבית החולים רמב"ם בחיפה לשיקום פיזיקלי בבית החולים אסף הרופא. קבוצת ילדים זו הופנתה לאסף הרופא על-ידי ד"ר בר-חי, מנהל מחלקת הילדים ברמב"ם (שמו מופיע בספר קבלת החולים של אסף הרופא כ-ד"ר בר-כי). פירוט ילדי קבוצה זו מופיע בקובץ המצורף למטה שנקרא ארזי חנה אסף הרופא עמוד 79.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

טופס תלונה שהגישה אסתר כהן-עראקי, אמה של הילדה יונה-חממה כהן, לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967) באמצעות הוועד הציבורי לגילוי ילדי תימן הנעדרים:

אסתר עראקי כהן- טופס תלונה


קישור לפוסט שלי שבו אני מציגה ומפרטת את הסיפור של הילדה מרים שוקר (בתוך פוסט המסכם את כל הפוסטים שיצרתי בזמנו ביחד עם נונה דולברג):

https://yaldeiteiman.video.blog/2019/10/01/

קישורים לכתבות שפורסמו בשנת 1963 בנושא הילדה הנטושה חנה חאלי (ניתן למצוא מספר כתבות המתארות את סיפורה של ילדה זו באתר "עיתונות יהודית היסטורית"):

סיכום מפורט של ועדת בהלול-מינקובסקי בנושא הילדה רחל סעדי בעמוד 281:

תיק המסמכים של הילדה רחל סעדי בויצ"ו ירושלים: עמודים 4-8:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s