סיפורי "כמעט חטיפה": סלמה עוזרי

בנובמבר 2018 פורסמה בעיתון ידיעות אחרונות כתבה של העיתונאית אתי אברמוב, שבה מופיעות שש נשים המספרות כי ילדיהן נחטפו מהן במחנות עולי תימן כאן בארץ. שש הנשים הללו החליטו להגיש תביעה כנגד מדינת ישראל בגין חטיפת ילדיהן. בין הנשים, שהתראיינו לכתבה, הופיעה אישה בשם: סלמה (שולמית) עוזרי. סלמה עוזרי טענה כי המדינה חטפה לה 2 ילדים, כשהייתה עולה חדשה במחנה העולים ובמעברה כאן בארץ.

בעדות מצולמת ומוקלטת, שנעשתה כנראה ביוזמת ילדיה ומוצגת באתר של עמותת עמר"ם, מספרת סלמה כי שלושה שבועות לאחר שעלתה לארץ והתגוררה במחנה עין-שמר נולד לה תינוק שנקרא: בן-עמי עוזרי. היא מספרת כי היא ילדה את התינוק במחנה עין-שמר עצמו ומיד לאחר הלידה "השתלטה" עליו אחות כלשהי, שעבדה אז במחנה וחטפה את התינוק מידיה של אמו, סלמה עוזרי. סלמה עצמה הועברה מיד לאחר הלידה מעין-שמר לבית היולדות ברנדיס בחדרה לבדיקות ופרוצדורות רפואיות ואילו התינוק בן-עמי נחטף, לפי גירסתה, למקום כלשהו והיא נאלצה להיאבק מול הממסד כדי שיחזירו לה את תינוקה, שהוחזק בכוח בידי הממסד, שלא הסכים להחזיר לה את תינוקה ולא האמין לה שזהו התינוק שלה. סלמה אף טוענת שהתקיים משפט בבית-משפט בחדרה אותו יזמה היא בעצמה, ככל הנראה, כדי לקבל בחזרה את תינוקה. סלמה אף טוענת בעדות המצולמת כי היא ובעלה ביקשו מהצוות הרפואי לעשות ברית מילה לתינוק שנולד להם אולם הרופאים סרבו לבקשתם בכל מיני טיעונים ותירוצים.

לאחר שהקשבתי לעדות זו שוב ושוב ולאחר שקראתי את תיק החקירה של התינוק אברהם עוזרי (תלונה שהגישו סלמה ובנימין עוזרי לוועדת החקירה כהן-קדמי), הבנתי כי סלמה עוזרי מדברת בעדות המצולמת שלה על 2 תינוקות שונים ודבריה נשמעים כערבוב אחד גדול של אירועים, זמנים וילדים והיא מתארת את כל האירועים באופן חווייתי לחלוטין. נראה כי בעדות עצמה קיימות "קפיצות" או "דילוגים" רבים מתיאור קורותיו של התינוק בן-עמי, שנולד בעין-שמר בנובמבר 1949, לתיאור קורותיו של התינוק אברהם, שנולד בבית היולדות "ברנדיס" בחדרה בנובמבר 1950 ונולד, ככל הנראה, חולה בצהבת. לכן, הצוות הרפואי בבית היולדות ברנדיס לא אפשר לסלמה ובעלה לערוך לו ברית-מילה.

המשכתי ובדקתי את הסיפור הזה וניסיתי להבין מה באמת התרחש עם בן-עמי, תינוקה של סלמה עוזרי. סלמה עוזרי ובעלה, בנימין, עלו לארץ ב-9.11.1949 עם בתם הפעוטה בת השנתיים, רומיה. סלמה ובעלה היו בני 22 בעלותם ארצה והם נשלחו להתגורר במחנה עין-שמר א'. שלושה שבועות לאחר עלייתם לארץ, ב-26.11.1949 נולד בנם השני, בן-עמי. הלידה עצמה התרחשה במחנה עין-שמר ולאחר מכן הועברה סלמה לבית היולדות ברנדיס בחדרה לבדיקות ואשפוז. ייתכן כי גם התינוק בן-עמי הועבר לכמה ימים לבית היולדות ברנדיס לבדיקות והשגחה. כאשר ניסיתי לברר מה קרה עם התינוק בן-עמי, בשבועות שלאחר לידתו, מצאתי מסמכי אשפוז של תינוק בן חודש וחצי בשם בן-עמי בן בנימין ישראל עוזרי בבית החולים תל השומר שנשלח מ"מחנה עין שמר א' מבית התינוקות" ואושפז בתל השומר במחלקת הילדים ב- 11.1.1950. מכיוון שגיליון המחלה מצונזר (מושחר), אינני יכולה לדעת מהי הבעיה הרפואית או המחלה ממנה סבל בן-עמי עוזרי אולם אני יכולה לומר שהוא אושפז למשך תקופה ארוכה של 83 יום והשתחרר מבית החולים ב-4.4.1950 ונשלח בחזרה "הביתה" למחנה עין-שמר א'.

כמו כן, מצאתי מסמכים המעידים על אשפוז נוסף של התינוק בן-עמי עוזרי בבית החולים רמב"ם בחיפה ב-13.4.1950 במחלקת הילדים. התינוק בן-עמי נרשם בשם ברור, הכולל את מספר תעודת העולה של הוריו ליד שמו בספר קבלת החולים. הצלחתי לאתר גם את גיליון המחלה שלו אולם גם כאן לא ניתן לראות את פירוט גיליון המחלה מפאת הצנזורה. התינוק בן-עמי שוחרר מבית החולים רמב"ם ב-2.5.1950 וחזר למחנה עין-שמר. סך כל ימי אשפוזו של בן-עמי בשני בתי החולים הוא כמעט כארבעה חודשים שלמים. בחודש אוגוסט 1950 עברה משפחת עוזרי ממחנה עין-שמר הישר למעברת אבן-יהודה שבשרון.

בשנת 1996 הגישו סלמה ובעלה, בנימין עוזרי, תלונה לוועדת כהן-קדמי בגין היעלמות התינוק אברהם עוזרי, שנולד להם בבית היולדות ברנדיס בחדרה בנובמבר 1950. בנימין עוזרי, בעלה של סלמה, הוא זה שהעיד בעצמו מול שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי ואילו היא לא הופיעה למתן העדות בפני ועדת החקירה. אולם, אני מניחה כי היא הייתה שותפה למילוי טופס העדות, שהוגש לוועדת החקירה ונראה כי חוקרי הוועדה תשאלו אותה או את ילדיה טלפונית בנוגע לפרטים אודות אברהם, התינוק שנעלם. אני מסיקה מסקנה זו כי בתיק החקירה של אברהם בן סלמה ובנימין עוזרי מופיעים משפטים, שייתכן כי נאמרו על-ידי סלמה עצמה או על-ידי ילדיה שציטטו את דבריה של אמם, שסיפרה על האירועים שהתרחשו במחנה עין-שמר בנוגע לתינוק שהיא טוענת שנלקח ממנה. להלן הפרטים המובאים בשמה ומופיעים בתיק החקירה של אברהם עוזרי בעמוד 9:

"נולד בשלג הגדול. הלכה לשאול עליו 6 חודשים ואז אמרו לה שמת מזמן".

נראה כי המשפט המצוטט לעיל מתייחס לתינוק בן-עמי, שנולד בנובמבר 1949 ואושפז בבית החולים תל השומר ב-11.1.1950 במהלך החורף הקר ביותר ששרר אז בארץ. בחורף קשה זה, בתחילת חודש פברואר, ירד שלג כבד ברחבי הארץ והתרחש האסון במחנה עין-שמר במהלכו קרס גג חדר האוכל שבמחנה וקבר תחתיו שלושה עולים חדשים, שנהרגו. נראה כי משפט זה אינו מתייחס לנשוא התלונה, התינוק אברהם עוזרי, כי התינוק אברהם נולד בנובמבר 1950, כמה חודשים לאחר אותו חורף קשה ומושלג. וכאמור, התינוק בן-עמי, שהיה מאושפז ברציפות למשך כמעט ארבעה חודשים ו"אמרו לה שהוא מת מזמן", חזר מאשפוזו בבית החולים רמב"ם בחיפה ישירות לעין-שמר בתחילת חודש מאי 1950 והוא לא בחזקת "ילד שנעלם".

כפי שהסברתי לעיל, בעלה של סלמה, בנימין עוזרי, הוא זה שהעיד בשם משפחת עוזרי בפני ועדת כהן-קדמי בנוגע לתינוק אברהם, שנולד בבית היולדות ברנדיס בחדרה בנובמבר 1950. בנימין עוזרי סיפר בעדותו בפני ועדת החקירה כי הוא ואשתו סלמה ו-2 ילדיהם (רומיה ובן-עמי) עברו מעין-שמר למעברת אבן-יהודה באוגוסט 1950. הוא ציין, כי בעת המעבר לאבן-יהודה, אשתו הייתה בהיריון ו"כבר היו לו שני ילדים"… (עמוד 68 בפרוטוקול העדות שלו). בנימין עוזרי אף הזכיר בעדות עצמה את הבן הגדול שלהם, בן-עמי, שנולד להם בנובמבר 1949, כשלושה שבועות לאחר הגעתם לארץ, אולם הוא כלל לא טען שהתינוק בן-עמי נחטף מיד עם לידתו ואשתו, סלמה, נאלצה להיאבק כדי להחזיר את התינוק לחיקה. בנימין עוזרי רק הזכיר כי "כבר היו לו שני ילדים", כאשר עבר לגור במעברת אבן-יהודה ואף סיפר כי בן-עמי נולד במחנה עין-שמר ונפטר בגיל  43…  (בשנת 1993). לאור כל הפרטים שמצאתי ודברים שאמר בנימין עוזרי בעדות שלו בפני ועדת כהן-קדמי, אני סבורה כי התינוק בן-עמי עבר עם הוריו להתגורר במעברת אבן-יהודה ולא היה בחזקת ילד שנחטף או הוחזק על-ידי הממסד כנגד רצונם של הוריו. בכלל, נראה כי הגירסה על חטיפתו של התינוק בן-עמי החלה מבלבול כלשהו, שנוצר אצל סלמה עוזרי כבר בשנות ה-90 ו"צבר תאוצה" משנת 2015 והלאה (בשנה זו פורסמה כתבה באתר mako בו מספרת סלמה עוזרי על חטיפת בנה בן-עמי עוזרי מעין-שמר).

למרות מאמצי חקירה משמעותיים, ועדת החקירה כהן-קדמי לא הצליחה לגלות מה עלה בגורלו של התינוק אברהם עוזרי. התינוק אברהם עוזרי הוא אחד מעשרות תינוקות וילדים, שגורלם לא נודע עד עצם היום הזה ומוגדרים כילדים "עלומים". אולם, יש לציין כי בנימין עוזרי הסביר בעדות שלו בפני ועדת כהן-קדמי כי נאמר לו ולסלמה אשתו, שהתינוק אברהם חולה בצהבת. באופן כללי, ניתן לומר שחוקרי ועדות החקירה סבורים כי רוב הילדים העלומים הם ילדים שנפטרו אך יש קושי לבדוק מה עלה בגורלם בגלל מחסור במסמכים ארכיוניים מהתקופה ההיא. הרישומים הארכיוניים של בית היולדות ברנדיס בחדרה מהשנים ההן אופסנו בזמנו בארכיון בית החולים "הלל יפה" בחדרה, נלקחו לפי מיטב הבנתי על-ידי חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי בזמנו (1967-1968) לצורך חקירה, הוחזרו לאחר שימוש לארכיון בית החולים "הלל יפה" ובוערו בשנות ה 70 והלאה כי נחשבו כחומר ארכיוני מיושן וחסר שימוש.

סלמה עוזרי מספרת בעדות המצולמת שלה, שהיא נאלצה להיאבק ב"ממסד" על-מנת שיחזירו לה את התינוק שלה בן-עמי, שנחטף ממנה מיד עם לידתו. כפי שהצגתי כאן לעיל, התינוק בן-עמי שהה בבית התינוקות שבמחנה עין-שמר מיד לאחר לידתו ורק בהיותו בן כחודש וחצי הועבר לבית החולים תל השומר לאשפוז שארך כ-83 יום והוחזר לאחר מכן לעין-שמר. לאחר כ-9 ימים מיום חזרתו לעין-שמר, אושפז בשנית, הפעם בבית החולים רמב"ם בחיפה למשך כ-20 יום וכשהבריא חזר לעין-שמר. אין לי ספק שהתינוק בן-עמי עבר באוגוסט 1950 עם הוריו ואחותו ממחנה עין-שמר להתגורר במעברת אבן-יהודה ולא נחטף או נלקח בזדון. כמו כן, אני משערת שהסיטואציה אותה מתארת סלמה עוזרי בעדות המצולמת שלה על המשפט שהתקיים בבית המשפט בחדרה בה היא נאבקה על החזרתו של התינוק בן-עמי היא הצהרה בפני שופט, שנעשתה במסגרת רישום מאוחר של לידתו של התינוק בן-עמי.

בימים ההם, הורים רבים הגיעו אל לשכות הבריאות המחוזיות והנפתיות כדי להנפיק תעודת-לידה לתינוקות שנולדו להם. לתעודת הלידה הייתה חשיבות רבה שכן באמצעותה ניתן היה לקבל תלושי-מזון לרך הנולד וכך להבטיח כי יוכלו לקנות עבורו מזון לפי צרכו. פעמים רבות, נדרשו הורי התינוקות הנולדים להביא אסמכתא כלשהי לכך שנולד להם תינוק. אסמכתא מבית-חולים או בית-יולדות בו נולד התינוק. אולם, בן-עמי עוזרי נולד במחנה עין-שמר ולא במוסד רפואי כלשהו. לכן, ייתכן כי עובדת לידתו לא נרשמה כלל. במקרים רבים, נדרשו הורי התינוקות הנולדים להגיע לבית-משפט ולהצהיר בפני שופט כי התינוק ששמו…. נולד להם בתאריך מסוים ובמוסד רפואי מסוים (או בבית) ולחתום על הצהרה כתובה ומודפסת, שהם מתחייבים כי ההצהרה שלהם היא אמת לאמיתה. כך נערכה, ככל הנראה, הצהרה בבית המשפט בחדרה על לידתו של התינוק בן-עמי עוזרי להוריו, סלמה ובנימין ישראל עוזרי, שנערכה ככל הנראה במהלך אוקטובר 1950. לאחר ההצהרה בבית המשפט וקבלת תעודת הלידה מלשכת הבריאות, רשמו סלמה ובנימין עוזרי את התינוק בן-עמי בתחנת מרשם התושבים באבן-יהודה וקיבלו תלושי-מזון עבורו. כמעט חודש לאחר מכן, בסביבות 21.11.1950, נולד בבית היולדות ברנדיס בחדרה התינוק אברהם, שבגינו הגישו תלונה לוועדת כהן-קדמי וגורלו לא נודע.

כסיכום, ניתן לומר שהטענה על חטיפתו או ניסיון חטיפתו של התינוק בן-עמי עוזרי איננה נשמעת הגיונית. כל המסמכים שאיתרתי בארכיון המדינה מעידים על אשפוז ארוך טווח של תינוק זה כאשר הוא "חזר הביתה" למחנה עין-שמר בין תקופת אשפוז ראשונה לתקופת אשפוז שניה. כמו כן, בן-עמי היה מאושפז בזהות ברורה ומדויקת המעידה על השתייכותו להוריו, סלמה ובנימין ישראל עוזרי. בנימין עוזרי, אביו של התינוק בן-עמי, אף סיפר בוועדת החקירה כהן-קדמי כי הוא ואשתו עברו להתגורר במעברת אבן-יהודה עם 2 ילדיהם (רומיה– הילדה שעלתה עמם מתימן לארץ ובן-עמי– שנולד בעין-שמר כשלושה שבועות לאחר עלייתם לארץ). הילד השלישי אברהם ש"נעלם" נולד, כשמשפחת עוזרי כבר התגוררה באבן-יהודה. נראה כי מפאת מרחק השנים והגיל נוצר בלבול בזמנים, באירועים ובילדים. אין לי ספק שהתינוק בן-עמי עוזרי טופל במסירות רבה בבתי החולים בהם היה מאושפז וכלל לא היה כאן ניסיון חטיפה או חטיפה והחזקתו הרחק מהוריו כנגד רצונם ו"מאבק משפטי" על "החזרתו" בחזרה לחיק משפחתו.


הערות:

להבנתי, כאשר סלמה עוזרי מספרת בעדות המצולמת שלה, שלא אפשרו לה ולבעלה למול את בנם ("לא נתנו לנו אותו"), היא מתייחסת לתינוק אברהם, שנולד ב"ברנדיס" בחדרה בנובמבר 1950 ונולד חולה בצהבת.

באשר לטענתה של סלמה עוזרי כי הם חיפשו את קברו של התינוק אברהם בבית העלמין בחדרה ולא מצאו מצבה על-שמו, ניתן לומר כי בימים ההם לא נבנו מצבות לתינוקות ולילדים שנפטרו. גם לא לכל המבוגרים שנפטרו. קרובי המשפחה של הנפטר (בכל גיל שהוא) הן אלו שהיו אמורות לדאוג להקמת מצבה לנפטר. אולם, למשפחות רבות לא היה כסף כדי להקים מצבה. לכן, נפטרים רבים, שנקברו בשנים ההן, נקברו ללא מצבות. וחברות קדישא לא הקימו מצבות על קבריהם בשנים מאוחרות יותר.בנובמבר 1951 נולד לסלמה ובנימין עוזרי תינוק נוסף בבית היולדות ברנדיס בחדרה. גם לתינוק זה הם קראו בשם "אברהם".

בן-עמי עוזרי אושפז בזהות מלאה ומדויקת גם בבית החולים תל השומר וגם בבית החולים רמב"ם בחיפה. ברמב"ם הוא אושפז ונרשם ליד שמו מספר תעודת העולה של הוריו. כך שהטענה שניסו לחטוף את התינוק בן-עמי ו/או לטעון שהוא אינו שייך לסלמה ובנימין עוזרי איננה נכונה.

חוקרי ועדת כהן-קדמי הסיקו כי המשפט שכתוב בתעודת העולה של סלמה ובנימין עוזרי ליד שמו של התינוק אברהם (שככל הנראה, נפטר) הוא: "אברהם חודש אחת" (לא "אברהם חדש לתת", כפי שנטען בדף העדות של עמותת עמר"ם, כדי ליצור רושם כאילו התינוק אברהם עוזרי יועד מלכתחילה להימסר לאימוץ…). הציבור מוזמן לעיין בתעודת העולה של משפחת עוזרי ולהתרשם מהכתוב.

טופס מרשם התושבים, המופיע בתיק החקירה של התינוק אברהם עוזרי בעמוד מספר 18, הוא בעצם רישום של התינוק בן-עמי עוזרי בתחנת מרשם תושבים באבן-יהודה מיד לאחר שהנפיקו לו תעודת-לידה בלשכת הבריאות בחדרה (לאחר "המשפט" שנערך בבית-משפט בחדרה באוקטובר 1950).

סלמה עוזרי בעדות מצולמת עדכנית (כאן, דצמבר 2019) מסבירה כי היא ישבה ליד הדלת בבית היולדות ברנדיס בחדרה וביקשה שיביאו לה את בנה, אברהם (נולד בנובמבר 1950). על-פי הפרטים שמסר בנימין עוזרי, בעלה של סלמה, בעדות שלו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי בשנת 1996, משתקפת תמונה שונה ממה שמספרת סלמה בעדות המצולמת משנת 2019: סלמה חזרה למעברת אבן-יהודה כשבוע לאחר לידתו של התינוק אברהם. התינוק נשאר בבית היולדות ברנדיס בחדרה כי היה חולה בצהבת. בנימין עוזרי ביקר בהמשך בבית היולדות ברנדיס, ראה את התינוק ונתן לו את שמו: אברהם. לפי דבריו, אשתו סלמה לא ביקרה את התינוק בבית היולדות ברנדיס אלא נשארה במעברת אבן-יהודה כי הייתה חולה. בנימין עוזרי קיבל הודעה על פטירת בנו אברהם בהיותו במעברת אבן-יהודה. משתמע מכך שהזוג עוזרי לא סרו אל בית היולדות כדי לראות את גופת התינוק שנפטר ואינם בטוחים כי הוא באמת נפטר.

לאור כל הפרטים שציינתי לעיל, אני יכולה לומר כי הסיטואציה שמתארת סלמה עוזרי בעדות המצולמת הזאת (דצמבר 2019) כאילו היא הגיעה לבית היולדות ברנדיס בחדרה בדצמבר 1950 כדי לבקר את התינוק שלה אברהם (שנולד בנובמבר 1950) והאחיות/מיילדות העובדות בברנדיס לא איפשרו לה להיכנס, לראות את התינוק ואמרו לה כי "הרבה ילדים תימנים מתו", לא התרחשה במציאות. בפועל, סלמה מדברת על בנה, בן עמי, שנולד במחנה עין שמר בנובמבר 1949 ואושפז בינואר 1950 לפרק זמן ממושך, בתקופה שהיא ובעלה התגוררו במחנה עין שמר. ולפי הבנתי, סלמה באמת התעניינה בזמנו אצל עובדי מחנה עין שמר ושאלה לשלומו של התינוק בן עמי ולא הבינה מדוע הוא צריך להיות מאושפז הרחק ממנה למשך זמן ממושך. בן עמי חזר לבסוף מהאשפוז הממושך בתל השומר בריא ושלם לחיק הוריו: 

משפחת עוזרי רשאית לפנות לארכיון המדינה ולבקש שיחשפו בפניה את גיליונות המחלה של בן-עמי עוזרי מתקופת אשפוזו בבית החולים תל השומר ובבית החולים רמב"ם בחיפה כדי שתוכל לקבל מידע באשר לסיבת אשפוזו, שארך כמעט ארבעה חודשים שלמים.


מצורפים הקישורים והמסמכים הבאים:

דף עדות של סלמה ובנימין עוזרי מתוך האתר של עמותת עמר"ם (כולל עדות מצולמת ומוקלטת של סלמה עוזרי)

כתבתה של אתי אברמוב בעיתון ידיעות אחרונות (בכתבה מובאים דבריה של סלמה עוזרי)

כתבתה של אביבית מיסניקוב באתר mako בה מובאים דבריה של סלמה עוזרי

עדותו של בנימין עוזרי

אברהם בן בנימין וסלמה עוזרי- תיק חקירה בוועדת כהן קדמי

סלמה בנימין אזרי בית היולדות ברנדיס בחדרה

בן עמי עוזרי תל השומר ספר קבלת חולים

גיליון מחלה- בן עמי עוזרי- תל השומר

בן עמי ישראל עוזרי (חשבונות לתשלום- תל השומר)

בן עמי עוזרי ספר קבלת חולים בית החולים רמב"ם בחיפה

בן עמי בן בנימין: גיליון מחלה בית החולים רמב"ם

עוזרי בן עמי: אינדקס חולים בית החולים רמב"ם

כתבה- הארץ- שלג בכל הארץ

כתבה- קול העם- סופת שלג וקור ברחבי הארץ

כתבה- חרות- סופת שלג וקור ברחבי הארץ

פוסט שפורסם בפורום רוטר.נט בנושא הסיפור של משפחת עוזרי

פוסט של מעיין נהרי מאוגוסט 2015 בנושא סלמה עוזרי

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s