יצירת הנרטיב: מטרגדיה של תמותת תינוקות וילדים ל"חטיפה ממסדית"

חלק שני

עוד בשנים הראשונות לעבודתה של ועדת שלגי, שהחלה לפעול מנובמבר 1988 ואילך, החלו פעילים עדתיים, אנשי תקשורת וחברי-כנסת מיוצאי-תימן לקדם את טענת חטיפות הילדים ולהפיצה בקרב הציבור הרחב. במהלך השנים 1991-1994 הם הביעו ביקורת רבה על תפקודה של ועדת שלגי וטענו שהיא איננה ועדת חקירה רצינית בעלת סמכויות לזמן לחקירה ולחקור על דוכן העדים אנשים הקשורים ב"פשע חטיפות הילדים התימנים". עוזי משולם, שעבד אז בשנת 1993 במלוא המרץ וקיים כנסים רבי-משתתפים, במהלכם נשא נאומים בפני ציבור רחב מיוצאי-תימן, העלה את רמת ההסתה וההתססה שלו במהלך הרצאותיו ל"הילוך גבוה", בעיקר במחצית השנייה של שנת 1993. עוזי משולם ועוזריו הקרובים, נתן שיפריס הסטודנט הצעיר ומאיר משולם (פילוביץ') הפעיל התימני, ביקרו בארכיון העיתונות ההיסטורית שבספריית "בית אריאלה" בתל-אביב וחיפשו בכל מאודם מידע כתוב, שישמש להם כהוכחה ממשית ל"חטיפות הילדים". הוכחה מוחשית אותה יוכלו להציג למדינת-ישראל ולהפנות אצבע מאשימה כלפי "קולטי העלייה ההמונית", שלאחר קום המדינה וה"ממסד" הקולט. ב 2.3.1994 הסביר חבר הכנסת הרב אריה גמליאל (ממוצא תימני. מפלגת ש"ס) במליאת הכנסת את טענותיהם של עוזי משולם ואנשיו בנוגע ל"ילדים החטופים" והשמיע איום מרומז, שאם "פרשת החטיפות" הזו לא תיחקר לעומק וביסודיות אזי תהיה כאן בערה ורתיחה בקרב הציבור. ב 26.4.1994, במהלך התבצרותו של עוזי משולם וחסידיו בבית ביהוד, נערכה ישיבה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת בנושא ילדי-תימן. בישיבה השתתפו גם ארבעה מאנשי הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים: יגאל יוסף, הרב ד"ר רצון ערוסי, אברהם בדיחי, ועורך הדין ד"ר בן חור ימיני (ב. ימיני. עו"ד) שפירט בפני חברי הכנסת את טענותיהם של עוזי משולם ואנשיו והסביר כי עוזי משולם טען בפניו שיש בידיו הוכחות לקיומם של 217 מאומצים-חטופים המתגוררים כיום בארה"ב…

בחודש מאי 1994, לאחר סיום אירוע ההתבצרות של עוזי משולם ואנשיו בבית ביהוד, החלו תומכי טענת חטיפות הילדים להפיץ את טענות החטיפה במסגרת תכנית הרדיו של יעל צדוק, שאירחה אצלה בתכנית מספר משפחות ממוצא תימני, שעלו לארץ במבצע "על כנפי נשרים" וסיפרו כי ילדיהן נחטפו מהן בתקופה זו. בתכנית התארחו גם שלושה מאומצים: משה בכר, ורדה פוקס ושמוליק פייבר, שסיפרו כי הם חושדים או בטוחים כי הם עצמם ילדים תימנים שנחטפו בילדותם. בתכנית התארחו גם ד"ר דב לויטן, צבי צמרת, שמעון אבי-זמר, טוב צדוק, חיים צדוק, עמי חובב, אורי אבנרי, אביגדור פאר, הרב אבידור הכהן ויגאל יוסף.

לימים, בעקבות הלחץ המאסיבי שהפעילה העדה התימנית ופעיליה על מדינת-ישראל, שדרשו בכל תוקף להקים ועדת חקירה ממלכתית ו"רצינית" בעלת סמכויות, הוקמה ועדת החקירה כהן-קדמי, שהחלה את עבודתה בחודש יוני 1995 בסיועו של החוקר עו"ד יוסי יוסיפוב, שאליו התווספו בהמשך, חוקרים מקצוענים נוספים. מאמצע יוני 1995 מאות משפחות הגיעו ל"בית אגרון" שבירושלים כדי למסור עדות בפני שופטי ועדת החקירה. רופאים ואחיות, מטפלות, נהגים, עובדות סוציאליות, אנשי סוכנות יהודית ופוליטיקאים לשעבר הגיעו גם הם למסור עדות בפני הוועדה. גם מספר ילדים מאומצים הגיעו לוועדת החקירה מפני שרצו שהוועדה תחקור אודות אימוצם כי חשדו שהם עצמם נחטפו בילדותם.

עוזי משולם עצמו, שכבר ישב בעת ההיא בכלא בגלל מאורעות ההתבצרות בבית ביהוד, התכוון להגיע ל"בית אגרון" ולהעיד עדות פומבית בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי. משולם פנה בכתב אל השופט יהודה כהן, כמה חודשים לפני מועד מתן העדות ודרש שהעדות שלו תשודר בטלוויזיה לציבור הישראלי הרחב בשידור חי ושתינתן לו האפשרות לחקור בעצמו עדים "הקשורים בפשע חטיפות הילדים" (רופאים? אנשי "ממסד"?). משולם טען במכתב, שיש ברשותו "שפע של חומר תיעודי (בנושא ילדי-תימן) אשר הוא עצמו אסף וחקר מראשית שנות ה-70" ושהוא רוצה להציג לשופטי ועדת החקירה על-מנת להוכיח להם כי נחטפו כאן הרבה ילדים תימנים. מטרתו של עוזי משולם הייתה לעשות "משפט ראווה" ל"ממסד" הציוני-חילוני הישן (לאשכנזים) וגם לשותפים הקואליציוניים שלו (מפד"ל והחרדים=האשכנזים) ולהוכיח לציבור שכל האנשים שעסקו בקליטת העלייה דאז (אשכנזים, בעיקר) הם חוטפי-ילדים ויש להעמידם לדין על פשעיהם. שופטי ועדת כהן-קדמי לא הסכימו לדרישתו של משולם כי העדות שלו תימסר בשידור חי בטלוויזיה, מכיוון שלא רצו שהעדות עצמה תהפוך ל"קרקס" תקשורתי, שיתסיס את הציבור הרחב. בשל דחיית בקשתו של משולם למסירת עדות בשידור חי, הודיע משולם לוועדת החקירה שהוא מוותר על מסירת עדות בפני הוועדה.

כאמור, מקיץ 1995 החלה ועדת החקירה כהן-קדמי לשמוע עדויות של משפחות הילדים הנעדרים. פעילי העדה התימנית ובכירי אנשיו של עוזי משולם רצו בכל מאודם לשכנע את שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי, שילדים תימנים נחטפו בהמוניהם ממשפחות העולים החדשים בשנים 1949-1955. לצורך כך הם עשו מאמצים משמעותיים להביא בפני השופטים הוכחות מוחשיות לקיומם של ילדים חטופים, שנמצאו בבגרותם. לשם מטרה זו, הגיע במיוחד מקנדה לארץ בפברואר 1997, המאומץ משה בכר, שסיפר את סיפורו האישי בפני שופטי ועדת כהן-קדמי. גם מקרה האימוץ של משה בכר התגלה לבסוף כמקרה של נערה צעירה שנכנסה להיריון טרם הייתה נשואה וויתרה על התינוק שלה, מכיוון שלא קיבלה תמיכה מאביו הביולוגי של התינוק. בחודש מאי 1996, הרבה לפני עדותו של המאומץ משה בכר, הופיעה בפני ועדת החקירה אישה בשם זוהרה צוברי, שדיווחה בהתרגשות רבה כי היא ביקרה בארה"ב בלוס-אנג'לס ופגשה שם "מספר אנשים מבוגרים בני 48, שהם מאומצים-חטופים בעלי חזות תימנית" והסבירה כי היא בטוחה לחלוטין, שהם ילדים תימנים, שנחטפו בינקותם מישראל והועברו לארה"ב. צוברי סיפרה בעדותה כי מאומצים אלו נמצאים במשבר נפשי קשה עקב חטיפתם מישראל לארה"ב ובגלל שהם אינם יודעים את שורשיהם. עדותה המרגשת של זוהרה צוברי עשתה רושם עז על משפחות יוצאי-תימן, שנכחו באולם ועדת החקירה ב"בית אגרון" שבירושלים והזילו דמעה ביחד עמה.

בהמשך, שיגרו פעילי החטיפות סיפור נוסף שאמור היה לשכנע את הציבור ואת שופטי ועדת החקירה כי נמצאו ילדים תימנים חטופים. שמשון גיאת, יו"ר הפדרציה העולמית של יהודי תימן (ארגון פיקטיבי, שמקום מושבו במשרד בברוקלין ניו-יורק) סיפר בעדותו בפני ועדת כהן-קדמי באוגוסט 1996 כי הוא הופיע בטלוויזיה בערוץ אמריקאי כלשהו כמה חודשים לפני כן וסיפר לצופים על הילדים התימנים, שנחטפו מישראל לארה"ב בסוף שנות הארבעים תחילת שנות החמישים ואומצו על-ידי משפחות יהודיות בארה"ב. שמשון גיאת פנה לצופים, לדבריו, וביקש מהם מידע ו/או שמי מהצופים, שמזהה עצמו כמאומץ ממוצא "מזרחי" או תימני, מוזמן ליצור עמו קשר. בעקבות הופעתו בטלוויזיה, יצרה עמו קשר אישה בשם: צילה לוין, שטענה כי היא חושדת שהיא ילדה תימניה שנחטפה בילדותה. צילה הסבירה לגיאת כי היא נולדה בישראל וגדלה אצל הורים מאמצים בקיבוץ עין המפרץ צפונית לחיפה. בחודשים מרץ-אפריל 1997 התראיינה צילה לוין וסיפרה את סיפורה האישי, שהתפרסם כאן בעיתונים בישראל כהקדמה לעדותה שתתקיים בסוף חודש אוגוסט 1997.

שמשון גיאת ושותפיו כאן בישראל עשו מאמצים משמעותיים ובסופו של דבר הביאו את המאומצת צילה לוין לארץ באוגוסט 1997 כדי להעיד בפני ועדת החקירה ולשכנע את השופטים כי נמצאה ילדה אחת מבין הילדים התימנים, שנחטפו מישראל בשנות הקמת המדינה. צילה לוין יוצגה במעמד מתן העדות על-ידי עורך הדין רמי צוברי, שעשה הכל כדי לשכנע את שלושת שופטי ועדת החקירה ואת הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, שצילה לוין היא ילדה חטופה שנחטפה ממחנה העולים ראש העין בו התגוררה עם אמה, מרגלית עומייסי. אך למרות כל המאמצים, הפרקליטה אמרה לצילה לוין ולעורך הדין צוברי, שצילה לוין נולדה בארץ בסוף שנת 1948 ולא ייתכן שמרגלית עומייסי היא אמה הביולוגית מפני שמרגלית עומייסי עלתה לארץ בספטמבר 1949, בזמן שצילה לוין התינוקת כבר התגוררה עם הוריה המאמצים בקיבוץ עין המפרץ… בנוסף, כישלון הבדיקה הגנטית שנערכה בין צילה לוין לבין מרגלית עומייסי הביא לקריסת התיק כולו.

מאוכזבים מאוד מאי ההצלחה שלהם לשכנע את מדינת-ישראל כי נמצאה ילדה תימניה חטופה מבין מאות/אלפי התינוקות התימנים, שנטען לגביהם כי נחטפו בשנות הקמת המדינה, המשיכו צוברי, גיאת וחבריהם והביאו לארץ מאומץ אחר בניסיון נוסף לשכנע את ועדת החקירה כי הנה נמצא ילד תימני שנחטף מישראל לארה"ב. לצורך המשימה החשובה, נבחר המאומץ אורי וכטל, שהתגורר מזה שנים רבות בארה"ב. אורי וכטל עצמו הגיע להעיד בפני ועדת החקירה בדצמבר 1997 מלווה אף הוא בעורך הדין רמי צוברי, שעשה מאמצים כבירים לשכנע את שופטי הוועדה ואת הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, שאורי וכטל הוא ילד תימני שנחטף מישראל לארה"ב בשנת 1949 ושמו המקורי הוא: פלתיאל רדא. אך למרבה הצער (של רמי צוברי, כמובן) הוא לא הצליח לשכנע את הוועדה ואת הפרקליטה, שאמרה לאורי וכטל בצורה מפורשת, שהוא איננו ילד חטוף אלא תינוק נטוש, שזהות אמו הביולוגית ידועה ושהוא איננו קרוב המשפחה של משפחת רדא (שנכחה באולם ב"בית אגרון" בירושלים בעת מתן העדות). ובכלל, ידוע לפרקליטה כי אורי וכטל ערך בדיקה גנטית בארה"ב מול אחותו ואחיו של פלתיאל רדא והבדיקה נמצאה שלילית.

כמה ימים לאחר עדותו הלא מוצלחת של המאומץ אורי וכטל, התקיימה בכנסת ב 15.12.1997 ישיבה במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה. בישיבה זו השתתף חבר הכנסת סגן השר אריה גמליאל, שמקדם במרץ את נושא "חטיפות" הילדים התימנים כבר מסוף שנות השמונים. סגן השר גמליאל השמיע בישיבה זו דברים נרגשים ונשמע כעוס ולחוץ מאוד, מפני שוועדת החקירה כהן-קדמי לא מתקדמת ב"כיוון הרצוי" לדעתו ולשביעות רצונו ואיננה מחפשת אחר הילדים ה"חטופים" שעקבותיהם נמצאים, לדבריו, בתיקי האימוץ. סגן השר גמליאל הוסיף ואמר, שצריך להקים צוות שרים מיוחד שיפקח באופן שוטף על עבודתה של ועדת החקירה כהן-קדמי ויקבל ממנה מידע שוטף (כדי שוועדה זו לא תטייח את "פרשת החטיפות" ותגיע ל"מסקנות הנכונות"). בישיבה זו השתתפה גם אורה שיפריס, דוברת עמותת "משכן אוהלים" של עוזי משולם, שדיברה בהתרגשות רבה על 1,500 ילדים חטופים ועל כנס ענק שהם מתכוונים לערוך בבנייני האומה על-מנת להשמיע קול זעקה כדי שמדינת-ישראל תכיר סוף סוף בפרשה הקשה של "חטיפות הילדים".

הפעילים התימנים, שהיו מאוכזבים ביותר מכישלון התיק הנוסף של המאומץ אורי וכטל ואובדי-עצות לגמרי, המשיכו בהפעלת לחץ על מדינת-ישראל כדי שתאמין לטענת החטיפות שלהם וזימנו ישיבה נוספת בכנסת. הפעם, משה נחום, שהוא מבכירי אנשיו של עוזי משולם, יזם התכנסות של ועדת העלייה והקליטה בכנסת בחודש ינואר 98 ובחודש יוני 98. נחום ועוד פעילים נוספים כמו יגאל יוסף (יו"ר הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים), העיתונאי אבנר פרחי ומנחם חתוכה ניסו לקדם את טענת "חטיפת" ילדי-תימן בכנסת, מכיוון שהבינו שגם וועדת כהן-קדמי איננה מתקדמת ב"כיוון הרצוי" מבחינתם: הכרה בטענתם כי נחטפו מאות או אלפי ילדים תימנים בשנות הקמת המדינה. משה נחום היה נסער מאוד בישיבה הראשונה וסיפר כי הוא "חוקר את הפרשה הזאת כבר 24 שנים, שמע מהמשפחות דברים מזעזעים וכי אלה בלאס (השירות למען הילד) והפרקליטה דרורה נחמני-רוט אינן יודעות דבר על פשע חטיפות הילדים". כאמור, במהלך שנות השמונים הוא לא השמיע מילה בנושא "פרשת חטיפות הילדים התימנים"…

יש לציין כי בתחילת אוגוסט 1997 פרסמה ועדת החקירה כהן-קדמי דו"ח ביניים המפרט ומתאר את פעילותה ועבודתה של ועדת החקירה עד כה. בדו"ח הזה לא הוצגו מסקנות ביניים של הוועדה, לא הוכרז בו כי המקרים שנבדקו עד כה התבררו כילדים שנפטרו אך גם לא הוכרז בו כי יש חשד, שחלק מהילדים נחטפו. למרות ה"נייטראליות" של דו"ח זה, התאכזבו הפעילים התימנים קשות ומה שהכה אותם בהלם, פשוטו כמשמעו, היה קריסת התיק של המאומצת צילה לוין בסוף אוגוסט של אותה שנה. עורך הדין רמי צוברי, המאוכזב קשות יש לומר, שיגר פניה לכנסת עבור "צוות השרים" המיוחד, שהוקם באוקטובר 1997, בניסיון לשכנע את השרים שיחוקקו חוק חדש, שיאפשר לעורכי-דין המייצגים מאומצים, לעיין בתיקי האימוץ של אותם מאומצים, מתוך מטרה שחוק כזה יאפשר לו לעיין בעצמו בתיק האימוץ של מרשתו, צילה לוין… בשנים שלאחר מכן (1998-1999), העביר עו"ד רמי צוברי מידע נוסף לוועדת החקירה בנוגע למאומצים תימנים או ממוצא "מזרחי", שהוא ביקש כי יחקרו אודות נסיבות אימוצם, כי רצה בכל מאודו לשכנע את ועדת החקירה, שילדים אלו הם בעצם ילדים חטופים אך ועדת החקירה בדקה גם מקרי אימוץ אלו ומצאה כי לא מדובר בילדים חטופים אלא בתינוקות, שאימהותיהם ויתרו עליהם.

חברי ועדת החקירה כהן-קדמי אפשרו לאנשים בכירים מתוך העדה התימנית ולאנשיו של עוזי משולם לקחת חלק פעיל בחקירה. העיתונאי אבנר פרחי, ששכנע את השופט יהודה כהן כי הוא אדם בעל ידע רב, אמין ויכול לסייע בחקירה, קיבל מהשופט כהן אישור לעבוד בצמוד לחוקר הוועדה, יוסי יוסיפוב וכך נחשף אף הוא למסמכים ארכיוניים שנאספו על-ידי ועדת החקירה. עבודתם המשותפת של פרחי ויוסיפוב הניבה "תובנות" חדשות ומעניינות ואבנר פרחי טוען עד עצם היום הזה כי הוא עצמו "הצליח לפצח את השיטה, שבה נחטפו ילדי-תימן" על-ידי העברתם ממחנות העולים לבתי החולים, בכל מיני תירוצים, והעברתם מבתי החולים לתחנה נוספת: ויצ"ו צפת. ומשם נמסרו לאימוץ… יש לציין שעד כה לא נמצא אף חטוף ממשי כדי להוכיח שאכן תיאוריה זו נכונה במציאות עצמה… למרות שסיפורים על מציאת "חטופים" ואיחודם עם משפחותיהם הביולוגיות יש למכביר.

מאיר משולם (שחף פילוביץ'), שהוא מבכירי אנשיו של עוזי משולם, חבר ככל הנראה גם הוא לחוקר יוסי יוסיפוב והם עבדו ביחד מתוך כוונה למצוא "הוכחות מרשיעות" לניסויים רפואיים, שנערכו בילדי-תימן וגם למציאת הוכחות לחטיפות ילדים. כתב ידו של פילוביץ' מופיע על גבי המסמכים הארכיוניים, שנמצאים כיום בארכיון המדינה ונראה כי תוך כדי עבודה משותפת הוא התכתב עם החוקר יוסי יוסיפוב. למעשה, פילוביץ' נחשף למסמכים ארכיוניים, שנאספו על-ידי ועדות החקירה כולל מסמכים שהם בעצם התכתבויות בין רופאים, מסמכי ויצ"ו ירושלים, בית החולים "איתנים" לחולי שחפת ומסמכי ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי. וכך גם נוצר לו הסיפור המפוברק על ציונה היימן, ש"נחטפה" מבית החולים "איתנים" בירושלים לאחר שהבריאה ממחלת השחפת והועברה לקיבוץ גינוסר…

ועדת החקירה כהן-קדמי פנתה אל גופים בארה"ב, שמייצגים את יהודי תימן ואת יהודי ארצות-ערב והאיסלם, שמתגוררים בארה"ב וביקשו מהם למסור לוועדת החקירה מידע אודות אנשים מבוגרים, המתגוררים בארה"ב ויש חשד כי הם תינוקות, שנחטפו מישראל בינקותם והועברו לארה"ב, זאת בעקבות מכתב ששלחו גופים אלו אל ועדת החקירה כהן-קדמי בו נכתב כי הם "עשו מחקר משלהם בשטח (בשכונות היהודיות בניו-יורק) ומכירים אנשים מבוגרים, בגילאים המתאימים, שנחטפו בילדותם מישראל והועברו לארה"ב ונמצאים בקשר עמם".

בתגובה לבקשה זו של ועדת כהן-קדמי, כתב אדם בשם לסטר סמרקה, שהיה בתפקידו יו"ר של "ועדת החקירה התימנית-אמריקאית לחקירת היעלמותם של ילדי תימן" (Yemeni-American investigation committee), מכתב זועם שנשלח והופנה אל שופטי וחברי ועדת כהן-קדמי בשנת 1999 וטען כי הוא "נדהם מחוצפתם של שופטי וחברי ועדת כהן-קדמי על כך שהם מעזים לבקש ממנו ו"מהפדרציה" (של יהודי תימן) מידע ופרטים על אנשים מבוגרים ש"הפדרציה" חושדת כי הם ילדים תימנים, שנחטפו מישראל והועברו לארה"ב"… ובכך, סתם את הגולל על שיתוף הפעולה בין ועדת החקירה כהן-קדמי לבין ארגוני הקהילה של יהודי תימן בארה"ב. יש לציין כי גם "ועדת החקירה התימנית-אמריקאית לחקירת היעלמותם של ילדי תימן" הינה גוף פיקטיבי לחלוטין ש"הוקם" כדי ליצור רושם כאילו סנאטורים אמריקאיים ואולי אף רשויות החקירה בארה"ב לוקחים חלק בחקירת "חטיפתם" של ילדי תימן לארה"ב.

בחודש ינואר 2000 הגיש חבר הכנסת אריה גמליאל הצעת-חוק ייחודית במינה: להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת חטיפתם של ילדי תימן. ועדת חקירה שתהיה "רצינית" יותר מוועדת כהן-קדמי. ועדת חקירה שתהיה בעלת סמכויות ותוכיח כי ילדי תימן נחטפו בהמוניהם. אם נדמה לכם כי יש כאן משהו מוזר בהצעת-חוק זו או דבר החוזר על עצמו שוב ושוב, לא התבלבלתם. ח"כ אריה גמליאל הציע להקים "ועדת חקירה ממלכתית לחקר נושא ילדי תימן" בזמן שוועדת כהן-קדמי עדיין עובדת אך לא מתקדמת ב"כיוון הרצוי" ולא מסיקה את ה"מסקנות הנכונות" מבחינתו של ח"כ אריה גמליאל, שנזעק להקים ועדת חקירה "רצינית" יותר מזו המכהנת עדיין. גם הצעה זו לא הספיקה לח"כ אריה גמליאל ובחודש מרץ 2001 הוא הגיש הצעה בכנסת לשיתוקה של ועדת החקירה כהן-קדמי. ככל הנראה, מדובר היה בניסיון של העדה התימנית לעצור את עבודתה של ועדת כהן-קדמי, שלא "התקדמה בכיוון הרצוי" מבחינתם, מפני שלטענתם היא לא חוקרת כראוי את "פשע חטיפות הילדים" ועוסקת בטיוח הפרשה.

בחודש מרץ 2001 זימנה ועדת החקירה כהן-קדמי את שמשון גיאת בשנית, לאחר שגם השופטת דליה קובל נפגשה עמו, בעת ביקורה בארה"ב בשנת 1999 מתוך כוונה לשמוע ממנו האם הצליח לאסוף מידע נוסף על מאומצים מבוגרים המתגוררים בארה"ב?. גיאת, כאמור, העיד עדות מלאה ורשמית באוגוסט 1996 וכל עדותו עסקה אך ורק במקרה של המאומצת צילה לוין. הפעם, זימנה ועדת החקירה כהן-קדמי את גיאת כדי לקבל ממנו מידע נוסף על מאומצים, שהוא טען כי פגש בארה"ב והוא סבור כי הם ילדים, שנחטפו מישראל בשנות הקמת המדינה והועברו לארה"ב. לשמשון גיאת לא היה כל מידע נוסף, שהוא יכול לפרט בפני ועדת החקירה על מאומצים המתגוררים בארה"ב ונחשדים כחטופים והוא בעיקר הביע תרעומת על כך שוועדת החקירה הגיעה למסקנה, שרוב ילדי תימן נפטרו.

גם זוהרה צוברי, שהעידה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי בשנת 1996 וסיפרה כי היא פגשה בעצמה בארה"ב "אנשים מבוגרים בני 48 ממוצא תימני הסובלים ממשבר נפשי קשה עקב חטיפתם בילדותם מישראל והעברתם לארה"ב", לא טרחה עד מועד הגשת הדו"ח הסופי של ועדת החקירה לספק לוועדה כל מידע ממשי על ה"חטופים" אותם פגשה בארה"ב וכך לא התאפשר לוועדת החקירה לבדוק מי הם אותם מאומצים-חטופים עליהם דיברה הגברת צוברי בעדותה המרגשת עד דמעות?.

בתחילת נובמבר 2001 הגישה ועדת החקירה כהן-קדמי את מסקנותיה הסופיות ואכזבה קשות את המשפחות ואת הפעילים המרכזיים, שעמדו מאחורי קידום נרטיב החטיפות. הם סרבו להאמין שגם הפעם מדינת-ישראל לא הגיעה ל"מסקנות הנכונות" וקבעה שרוב ילדי תימן (והמזרח) נפטרו. בעקבות הגשת דו"ח ועדת כהן-קדמי והמסקנות העגומות מבחינתם, זימן חבר הכנסת הרב אריה גמליאל ישיבה מיוחדת ב"ועדת העלייה והקליטה" וטען בדיון עצמו, ברוגז רב, שוועדת כהן-קדמי הייתה "ועדת טיוח", שלא חקרה כמו שצריך את נושא "חטיפת ילדי תימן". הפעילים המאוכזבים לא נחו לרגע ויזמו כבר בתחילת שנת 2002 ישיבות נוספות בכנסת במסגרת "ועדת העלייה והקליטה" כדי שהכנסת תמשיך ותדון בבעיית הילדים החטופים שלא באה על פתרונה… בין מבחר פעילי הפדרציה העולמית של יהודי תימן, שהשתתפו בישיבות אלו, היו כמובן משה נחום ומאיר משולם (שחף פילוביץ') ובמסגרת הישיבה הראשונה שנערכה בפברואר 2002 הוחלט להמשיך, לחקור ולחפש אחר הילדים החטופים… נחום, משולם וחבריהם דרשו להקים מאגר DNA כדי למצוא את הילדים, שלטענתם נחטפו ונמצאים היכן שהוא, בארץ או בחו"ל. באמצע פברואר 2002 התקיימה גם ישיבה חגיגית של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בכנסת (הוועדה שאירחה את נושא ילדי-תימן) והתקיים אירוע מיוחד באודיטוריום (אולם שאגאל) בכנסת כדי לציין את סיומו של פרק חקירת ועדת כהן-קדמי. למרות אכזבתם העמוקה של הפעילים התימנים, השתתפו משה נחום ומאיר משולם-פילוביץ' באירוע המיוחד. פילוביץ' קיבל היתר כניסה מיוחד לכנסת, ככל הנראה בזכות קשריו של פילוביץ' עם ח"כ אריה גמליאל, שהיה ממקורביו של עוזי משולם והכיר את פילוביץ' היטב במשך שנים. באירוע המיוחד נשא משה נחום נאום היסטורי והרגיש, לפחות לשעה אחת בחייו, כמו מרטין לות'ר קינג.

בעקבות התוצאות הדלות מבחינתם מול ועדת כהן-קדמי, המשיכו צמד השותפים מאיר משולם (שחף פילוביץ') ומשה נחום בהפצת נרטיב חטיפות הילדים באמצעות האינטרנט והעיתונות. פילוביץ', שהיה מבכירי אנשיו של עוזי משולם והוסתר מהציבור הרחב באופן מכוון בשנים 1994-2002, החל אז בפברואר 2002 את דרכו העיתונאית-תקשורתית ה"גלויה והפומבית" בכתיבה והפצה של תכנים ומסרים, שפרסם במרשתת ב"פורום קול הים האדום", פורום "עצם העניין" ופורום "תפוז". הוא אמנם הביע מסרים כתובים בפורומים השונים אך כתב תחת שם עט ולא הסגיר לציבור את עצם העובדה שהוא היה מבכירי אנשיו של עוזי משולם. עד מהרה החל פילוביץ' להפיץ מאות אלפי פוסטים הכוללים סיפורים ומסרים שקריים בנושא "חטיפת" ילדי-תימן בכ 50 פורומים שונים באינטרנט במשך שנים רבות מאוד עד יום פטירתו בפברואר 2015. המסרים הכתובים אותם הפיץ פילוביץ' באינטרנט הם למעשה הדהוד של המסרים, שהביע עוזי משולם בהרצאותיו הרבות מול קהלים של יוצאי-תימן וגם תכנים שפורסמו בשנות התשעים בעלונים של עמותת "משכן אוהלים". פילוביץ' גם פרסם, בעיקר בפורום רוטר.נט, את דבריו ומסריו של ברי חמיש, שנפגש עם עוזי משולם בכלאו וסיפר כי עוזי משולם טוען שילדי תימן נחטפו בהמוניהם לארה"ב ושם ביצעו האמריקאים ניסויים רפואיים בקרינה רדיואקטיבית בגופם של ילדי תימן, דבר שגרם למותם.

פילוביץ' הקים את הפורום המפורסם ברוטר.נט שנקרא פורום גילוי מסמכים על-מנת להחדיר לתקשורת ולציבור את "פרשת ילדי תימן" ועוד סיפורי קונספירציה מופרכים לחלוטין, שבדה מליבו. בפוסטים הרבים, שהוא פרסם בפורום זה, הוא כרך את האישים ה"חשודים" בפרשת "חטיפת" ילדי-תימן, מזרח ובלקן לפרשיות בעייתיות אחרות, כשהוא תמיד מפנה אצבע מאשימה, לבסוף, על החשוד העיקרי, שאשם בכל הדברים ה"אפלים", שהתרחשו במדינת-ישראל בזמן עבר: שמעון פרס.

האיבה הרבה, שחש מאיר משולם כלפי שמעון פרס, נבעה מ"חשבון בלתי סגור" של סבו של מאיר משולם: משה ציוני. משה ציוני היה עסקן תימני שמשפחתו התגוררה בארץ עוד מלפני קום המדינה בשכונת "נחליאל" בחדרה. ציוני היה חבר במפלגת "הציונים הכלליים" אך מעולם לא היה חבר-כנסת בפועל. מאוחר יותר, הוא עבר למפלגת "התאחדות התימנים", שהייתה מפלגה סקטוריאלית המייצגת את יוצאי-תימן ושימש כמזכיר שלה. עוד בשנת 1950 הוא הביע ביקורת רבה על כך שיוצאי-תימן אינם משולבים במעגל התעסוקה במשק הישראלי בתפקידים בכירים, למרות כישרונותיהם הרבים ונאלצים להיות פועלים קשיי-יום כי מדירים אותם ממקומות עבודה מכובדים. ציוני טען כי שמעון פרס לא היה מוכשר דיו ובכל זאת התקדם במעלה הדרגות ואייש תפקידים בכירים עוד בצעירותו. העיסוק האינטנסיבי של מאיר משולם בהפצת קונספירציית "חטיפות" הילדים ובהפצת סיפורים ומסרים שקריים בנוגע לשמעון פרס וכדומה נבעה כנראה מרצון להכפיש את שמו של ה"ממסד" הישן ולסגור עמו חשבון בשם הסבא, משה ציוני.

במסגרת פרסומיו הרבים ב"פורום גילוי מסמכים" ברוטר.נט, פרסם פילוביץ' לציבור רשימה של כ 1,500 ילדים "חטופים", שכבר התפרסמה בעבר בעלון של "משכן אוהלים" בתחילת שנת 1998 מתוך כוונה להתסיס את הציבור למראה רשימות של המוני ילדים "חטופים". ברשימה זו כתובים שמותיהם של כל הילדים, שהוריהם הגישו תלונות לשלוש ועדות החקירה על היעלמותם/חטיפתם וגם תלונות שהגישו הורים על היעלמות ילדיהם משנים מאוחרות יותר, שאינן במנדט החקירה של ועדות החקירה. למרות שרשימה זו "מרשימה" ביותר, רצוי לזכור שרוב הילדים, ששמותיהם מופיעים בה, הם ילדים שנפטרו. הוריהם הגישו תלונה על היעלמותם/חטיפתם אך מדובר בילדים שנפטרו. את הפוסטים, שפרסם פילוביץ' בפורומים רבים במרשתת, הוא חתם במילים "לגזור ולשמור" או בביטוי "מבחן התוצאה". וגם חתם את שם העט שלו בראשי-תיבות: פ"ש (פילוביץ' שחף). שמזכיר מאוד את ראשי התיבות ש"פ (שמעון פרס), מושא שנאתו העזה.

שותפו של פילוביץ', משה נחום, שאינו מתחבר מטבעו לתקשורת האינטרנטית, מיקד לעומת זאת את עיקר פעילותו בהפצת מסרים לציבור בעיתונות הרגילה ופנה אל העיתונאית יהודית יחזקאלי בתחילת שנת 2002. פניה זו הניבה את הכתבה המפורסמת על המאומצת ציונה היימן ועל "חטיפתה" מבית החולים "איתנים" בירושלים לקיבוץ גינוסר… פילוביץ' שימש כמפיץ הבלעדי של סיפור שקרי זה על ה"חטופה" ציונה היימן בפורומים באינטרנט. פ"ש מיודענו גם הפיץ באינטרנט את נאומיו ומסריו של שותפו, משה נחום, לציבור הרחב. כל זאת כדי להמשיך ולקדם את נרטיב חטיפות הילדים התימנים ואחרים, למרות שרובם נפטרו ממחלות ומסיבות בריאותיות מגוונות. בעקבות קשריו של משה נחום עם העיתונאית יהודית יחזקאלי, נוצרה כבר באוגוסט 2000 כתבה ראשונה המתארת את סיפורן של הנשים התימניות, שעלו לארץ במבצע על כנפי נשרים ו"נחטפו", לטענת משפחותיהן, במזיד מבתי החולים בהם היו מאושפזות. משה נחום אף התראיין בשנת 2007 לאתר האינטרנט של ערוץ 7 וסיפר לכתב הערוץ, שמעון כהן, סיפורים רבים על נשים תימניות שנחטפו. יש לציין שחלק מהמקרים הללו נחקר בעבר על-ידי ועדות החקירה בנושא "ילדי תימן", שפסקו כי נשים אלה נפטרו בזמנו מפאת מחלה. משה נחום המשיך את פעילותו גם בעשור האחרון ופרסם ספר נוסף פרי עטו העוסק באופן ספציפי ובהרחבה בפרשת ילדי תימן ה"חטופים" ובו מתוארים שלל סיפורים וטענות מפוברקים לחלוטין (מהדורה אחרונה ועדכנית של הספר בשנת 2015).

לצערי, מסרי הרעל והשנאה שצמד החמד הזה, פילוביץ'-נחום, הפיץ בקרב הציבור הרחב קיימים עד עצם היום הזה ברחבי המרשתת והציבור מדקלם את מסריהם הכתובים. במקביל לסיום פעילותו של פילוביץ' במרשתת עקב מותו בפברואר 2015, צמח כאן בישראל דור חדש, שממשיך ומקדם את הטענה, שילדים תימנים ואחרים נחטפו בהמוניהם, בשנים שלאחר קום המדינה.

ולסיום, אחזור ואזכיר שוב ושוב את האמת המרה. למרות שרבים בציבור הישראלי מתקשים מאוד להאמין ליושרתם של הרופאים, האחיות, עובדי מחנות העולים, עובדי הסוכנות היהודית ובכירי "ממסד" למיניהם וממשיכים לטעון כי ילדים נחטפו בהמוניהם בשנות הקמת המדינה וכי הייתה זו חטיפה מפאת סיבות גזעניות וגישה מתנשאת של הקולטים כלפי הנקלטים, צריך להבין ולהפנים כי רוב הילדים שמשפחותיהם טוענות כי נחטפו הם ילדים שנפטרו. הוריהם קיבלו בזמנו הודעות פטירה אמיתיות. ומעולם, עד רגע זה, לא נמצא אפילו אדם אחד, שנאמר להוריו בזמנו כי הוא נפטר, רשמו אותו בספרי הנפטרים כילד שנפטר, הנפיקו לו רישיון קבורה והוא נמצא לאחר שנים רבות, בבגרותו, חי וקיים. אין אפילו מקרה אחד כזה, למרות הסיפורים. חברת הכנסת (לשעבר) נורית קורן כבר הודתה בזה בפומבי במסגרת ישיבות הוועדה המיוחדת בראשותה. האם הציבור הרחב יבין ויפנים זאת?. כולי תקוה שזה יקרה יום אחד.


בפוסט זה מוצג מידע שלמדתי מהבלוגר והחוקר אבי זלינגר בנושאים שונים: עוזי משולם, משה נחום, מאיר משולם (שחף פילוביץ'), שמשון גיאת וה"פדרציה של יהודי תימן". עם זאת, עליי לציין שאני מציגה בפוסט זה גם מידע רב, מסמכים, קבצים וכתבות שמצאתי אני בעצמי בנושאים: עוזי משולם, משה נחום, מאיר משולם, שמשון גיאת, אריה גמליאל, הארגונים הפיקטיביים (ה"פדרציה" וחבריה/ועדת החקירה התימנית-אמריקאית), ה"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן" על כל גלגוליה וחבריה ועוד.


הערות:

תיאור תהליך יצירת הפוסטים בנושא המאומצים צילה לוין, אורי וכטל, משה בכר וציונה היימן (בתוך סיכום שערכתי בו אני מפרטת את עבודתי המשותפת עם נונה דולברג):

https://yaldeiteiman.video.blog/2019/10/01/

פוסט בו אני מתארת את סיפורה האמיתי של המאומצת ציונה היימן:

https://yaldeiteiman.video.blog/2019/08/15/

שמשון גיאת הוא האחראי להבאתה של המאומצת צילה לוין מארה"ב לישראל בשנת 1997 להעיד בפני ועדת החקירה כהן-קדמי כהוכחה לכך שמאומצת זו נחטפה מישראל לארה"ב. ככל הנראה, גיאת וחבריו כאן בארץ הם האחראים גם להבאתו של המאומץ אורי וכטל מארה"ב לישראל למתן עדות מול ועדת כהן-קדמי גם כן למטרת שכנוע כי הוא תינוק תימני שנחטף מישראל לארה"ב (משה נחום הצהיר על כך בישיבה של ועדת העליה והקליטה משנת 2002).

שמשון גיאת הוא האחראי להבאתה של המאומצת צילה לוין מארה"ב לישראל בשנת 1997 להעיד בפני ועדת החקירה כהן-קדמי כהוכחה לכך שמאומצת זו נחטפה מישראל לארה"ב. ככל הנראה, גיאת וחבריו כאן בארץ הם האחראים גם להבאתו של המאומץ אורי וכטל מארה"ב לישראל למתן עדות מול ועדת כהן-קדמי גם כן למטרת שכנוע כי הוא תינוק תימני שנחטף מישראל לארה"ב (משה נחום הצהיר על כך בישיבה של ועדת העליה והקליטה משנת 2002). אורי וכטל עצמו התראיין לראשונה בשנת 1985 בעיתון "העיר" (ואולי גם בעוד כתבה בסוף שנות השמונים) וסיפר כי הוא ילד מאומץ אך הוא לא חושב שהוא ילד חטוף.

שמשון גיאת טען בעדות שלו באוגוסט 1996 שהוא ביקר בישראל בפברואר 1996 ונפגש עם יוסי יוסיפוב. ואז, הוא סיפר ליוסי יוסיפוב על צילה לוין. מרגלית עומייסי טענה כבר בנובמבר 1995 שצילה לוין היא בתה האובדת…

באפריל 1996 הגיש עוזי משולם בקשה רשמית להרחבת המנדט של ועדת החקירה כהן-קדמי ודרש שוועדת החקירה תחקור מקרי היעלמות/חטיפת ילדים של ילדים בני עדות נוספות, לא רק ילדי-תימן וכמו כן דרש שוועדת החקירה תחקור מקרים/תלונות על היעלמויות/חטיפות ילדים מהשנים שלפני שנת 1948 ומהשנים 1955 והלאה.

משה נחום טוען כי הוא עומד בראשות ארגון שנקרא: הפדרציה העולמית של יהודי תימן. ארגון שהוקם עוד בשנות השמונים. נחום הצהיר כי הוא הביא את המאומץ משה בכר, שהתגורר בקנדה, להעיד בפני ועדת החקירה כהן-קדמי כהוכחה לכך שמאומץ זה הוא ילד תימני שנחטף מישראל לחו"ל. משה נחום סיפר בתכנית הרדיו של גבי גזית כי הוא נפגש עם יצחק רבין בזמן ההתבצרות ביהוד כדי לתווך בין עוזי משולם לבין רבין.

משה נחום הגיע לכנסת לקדם את טענת חטיפות הילדים התימנים בינואר 1998 לאחר ש"מבצע" צילה לוין ואורי וכטל נכשל. מאיר משולםפילוביץ' הגיע לראשונה לכנסת לקדם את טענת החטיפות רק בפברואר 2002 והשתתף בכנס מיוחד שנערך באודיטוריום.

ה"פדרציה העולמית של יהודי תימן" ו"ועדת החקירה התימנית-האמריקאית לחקירת היעלמותם של ילדי תימן" הם 2 גופים פיקטיביים, שהקימו יוצאי-תימן המתגוררים בארץ ובארה"ב.

חברי "פדרציה": משה נחום, סגנו של משה נחום- מאיר משולם (שחף פילוביץ'), שמשון גיאת, שלמה סמרי, שלמה גמליאל, שושנה מדמוני-גרבר, זוהרה צוברי ורחמים קרווה ומשה שרעבי (שהיה חבר ב"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים" בשנים 1966-1968).

שמשון גיאת, משה שרעבי וחבריהם יצרו גוף פיקטיבי שנקרא ועדת החקירה התימנית-אמריקאית לחקירת היעלמותם של ילדי תימן. הם פנו אל סנאטורים אמריקאים וניסו ליצור אצלם עניין בנושא "ילדי תימן". הם נענו בחיוב על-ידי הסנאטור פטריק מויניהם ובעקבות כך הכריזו כי הם הקימו ועדת חקירה תימנית-אמריקאית לחקירת היעלמותם של ילדי תימן. כאמור, מדובר בגוף פיקטיבי. ו"פרשת ילדי תימן" לא ממש עניינה את הסנאטורים האמריקאים.

באוקטובר 1997 הוקם צוות שרים מיוחד, שמטרתו הייתה לקבל ישירות מוועדת החקירה כהן-קדמי מידע על התקדמות החקירה, פרטים וממצאים. חברי צוות השרים: אביגדור קהלני, אלי ישי, שלמה בניזרי, יהושע מצא וצחי הנגבי. השרים ביקשו מאלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד, דו"ח מיוחד בנושא מקרי האימוץ שנעשו בארץ בשנים 1949-1956. הדו"ח פורסם בהמשך בעיתונות.

חבר הכנסת לשעבר אריה גמליאל (ממוצא תימני. מפלגת ש"ס) קידם, על פניו, בכנסת בתקופת כהונתו בשנים 1988-2003 את טענת חטיפות הילדים התימנים. ח"כ אריה גמליאל הוא ככל הנראה חלק מתומכיו ומקורביו של עוזי משולם. כמה שבועות לפני ההתבצרות של עוזי משולם וחסידיו בבית ביהוד, הציג ח"כ גמליאל בפני חברי הכנסת את המסרים של אנשי עוזי משולם ומסר לחברי הכנסת דיווח בו פירט מהן הטענות של עוזי משולם ושל נתן שיפריס בנוגע לכמויות ה"ילדים החטופים", טענות שפורסמו גם במנשרים של עמותת "משכן אוהלים". ד"ר בן חור ימיני, שהיה חבר בוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעלמים, נפגש עם עוזי משולם בזמן ההתבצרות בבית ביהוד ולאחר מכן הסביר לחברי הכנסת, במהלך דיון של ועדת הפנים ואיכות הסביבה מהן טענותיו של עוזי משולם בנושא ה"ילדים החטופים".

ועדת כהן-קדמי פנתה אל הציבור הישראלי בשנת 1999 באמצעות העיתונות וביקשה מכל אדם, שיש ברשותו מידע או חושד שהוא מכיר מאומץ מבוגר בגיל המתאים, שייתכן כי הוא ילד חטוף, לפנות אל הוועדה בכתב והדיווח שלו ייבדק. בעקבות פרסום ההודעה הזו בעיתונות פנו עשרות ואף מאות אזרחים ודיווחו בכתב לוועדת החקירה כי הם מכירים אנשים בעלי חזות "מזרחית", שאומצו בילדותם אצל משפחות אשכנזיות. חוקרי ועדת החקירה ובעיקר החוקר יוסי יוסיפוב בדקו בקפידה כל דיווח וכל מקרה. ועדת כהן-קדמי אף שידרה ברדיו הודעות לציבור הרחב בשנת 2000 וביקשה שוב מהציבור לדווח לה על כל מידע שיש ברשות האזרחים בנוגע ל"פרשה" כדי שהוועדה תוכל לבדוק כל חשד לחטיפות ילדים. הוועדה אף הקימה אתר אינטרנט בשנת 2001 ובו היא פרסמה את מסקנותיה הסופיות וגף פרטים כדי שהאזרחים יוכלו לפנות אל הוועדה במידה שיש ברשות אזרח כלשהו מידע חדש בנושא ה"פרשה". ועדת החקירה אף ביקשה סיוע ומידע מחברי הפדרציה העולמית של יהודי תימן (מנציגיה בארץ ובחו"ל) והפעילה את עובדי הסוכנות היהודית בארה"ב כדי לקבץ מידע כלשהו על אנשים מבוגרים, שייתכן כי הם ילדים שנחטפו מישראל בשנות החמישים. כל המאמצים הללו העלו חרס ולא נמצא אף אדם שהוכח כי הוא ילד חטוף (סיכום של ועדת החקירה כהן-קדמי בנושא זה מוצג בקובץ שצירפתי כאן למטה).

גם יגאל יוסף הסתמך כבר בסוף שנת 1985 על דברים והגיגים, שכתב אברהם עובדיה בספר שלו "בנתיבות תימן וציון". גם ח"כ אריה גמליאל הסתמך על הדברים שכתב אברהם עובדיה בספרו כ"הוכחה" לכך שנחטפו ילדים תימנים.

ה"נשים החטופות" עליהן מדבר משה נחום בתקשורת ובכתבה של יהודית יחזקאלי אלו נשים תימניות צעירות, שנפטרו בבתי-חולים כתוצאה ממחלות בתקופת עליית "על כנפי נשרים" אבל מוצגות בתקשורת כחטופות. ח"כ לשעבר נורית קורן קיימה ישיבה מיוחדת במסגרת הוועדה שלה בנושא הנשים התימניות החטופות. גם כאן יש צורך להזכיר לציבור שמדובר בנשים שנפטרו ממחלות ולא ב"חטופות"…

חברי-כנסת רבים, שאינם מיוצאי-תימן, האמינו בכל ליבם לטענות יוצאי-תימן והפעילים התימנים, שנחטפו מהם מאות ילדים במזיד. על כן, חברי-כנסת אלו סייעו לעדה התימנית לקדם הקמת ועדת חקירה (שלגי-1988, כהן-קדמי-1995). שמותיהם: וירשובסקי, דב שילנסקי, רן כהן, דוד מנע, מרינה סולודקין, מנחם פרוש (שהייתה לו "בטן מלאה" כלפי הציונים החילונים והיה לו ויכוח מתמשך עם בן-גוריון בנושא "חטיפת תלמידים").

ח"כ מנחם פרוש התייחס כבר בשנת 1966 לטענות של יוצאי-תימן בדבר גניבת/חטיפת ילדיהם כי האמין לטענות שלהם ואימץ לעצמו את הנרטיב שלהם. כבר אז בשנת 1966 הוא ערבב ובילבל בין חטיפת-ילדים אמיתית לבין "חטיפת תלמידים" (טען שילדים תימנים נחטפו בדיוק כפי שילדי-טהרן נחטפו בשעתו). בשנת 1985 הוא אף תמך בתימנים באופן פומבי והשתתף באופן פסיבי בכנס שערכו בראש העין בו הם קראו להקמת ועדת חקירה שתחקור את חטיפת הילדים. בשנת 1993 אף נשא דברים במליאת הכנסת בדרישה לחקור ברצינות את היעלמות/חטיפת הילדים התימנים. וכאמור, בספטמבר שנת 1997 התראיין לטלוויזיה ואמר שהוא יודע אילו אישים בכירים ו/או פחות בכירים קשורים ב"פרשה". ועדת החקירה כהן-קדמי, שחקרה אותו מעל דוכן העדים, הגיעה למסקנה שלפורוש לא היה מידע ממשי כלשהו ושהוא עשה ערבוב ובילבול בין חטיפת-ילדים פיזית לבין המושג שנקרא "חטיפת תלמידים".

שמות חברי הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים, שפעלה משנת 1985 והלאה וגם במהלך שנות ה-90 ומקום מושבה בראש העין: יגאל יוסף (יו"ר הוועדה וראש המועצה המקומית ראש העין דאז), הרב ד"ר רצון ערוסי, ד"ר בן-חור ימיני, שמריהו הלל, טוב צדוק (שיזם והקים את הוועדה הציבורית הראשונה והיה הדובר הרשמי שלה) ואברהם בדיחי (גם כן מהוועדה הציבורית הראשונה).

הפעילים התימנים שהיוו חלק מצוות ועדת שלגי: יגאל יוסף (יו"ר ה"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים"), הרב ד"ר רצון ערוסי (הוועדה הציבורית) ואברהם בדיחי (ה"וועדה הציבורית" משנת 1966-1968 וגם חבר בוועדה הציבורית המתחדשת).

השופטת דליה קובל נפגשה עם שמשון גיאת בארה"ב בעת ביקורה שם עם יוסי יוסיפוב וביקשה ממנו מידע על אנשים מבוגרים, שייתכן כי הם "ילדים חטופים" מישראל. ועדת כהן-קדמי פנתה גם למשה נחום, שהתגורר בישראל ובקנדה לסירוגין והכיר היטב את הקהילות היהודיות בקנדה וביקשו ממנו מידע על אנשים מבוגרים שהוא חושד כי הם "ילדים חטופים" מישראל. יש לציין שלא נתקבל מידע ממשי כלשהו משני אנשים אלו.

אנשי עוזי משולם, שוועדת החקירה כהן-קדמי אפשרה להם להשתתף במידה מסוימת במהלך חקירות הוועדה, העבירו לחוקרי ועדת כהן-קדמי ולשופטים מידע על בעלי תפקידים, שעסקו בקליטת עולי-תימן ובטיפול בילדיהם ושכדאי, לטענתם, לחקור אותם: רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות, חברי-כנסת לשעבר ועוד. מתוך כוונה שמדינת-ישראל תחקור את אותם בעלי תפקידים ב"חקירה צולבת" ותוציא מהם בכוח וידויים אישיים כי הם חטפו ילדים וניתן יהיה להעמידם לדין בשל כך. לשם כך, אסף איש ששמו יעקב בן אבא שמח (יעקב בן א"ש) מידע רב ושמות של בעלי תפקידים וכתב אל ועדת החקירה כהן-קדמי מכתבים בכתב-יד (כתיבה תמה).


מצורפים הקישורים והקבצים הבאים:

מסמכים מארכיון המדינה בנוגע לעדותו של עוזי משולם בקיץ 1995 וביטולה:

https://www.archives.gov.il/rabbi-uzi-meshulam-and-the-cohen-kadmi-committee-the-testimony-that-was-not-provided/

פרוטוקול הפגישה של שמשון גיאת עם חברי ועדת החקירה כהן-קדמי באפריל 2001. מכתב ששלח לסטר סמרקה ("ועדת החקירה התימנית-אמריקאית") לוועדת החקירה כהן-קדמי בינואר 2001:

כתבה: ועדת העלייה והקליטה ממליצה להקים ועדת חקירה נוספת להיעלמות ילדי תימן (לינוי בר גפן, ידיעות אחרונות, נובמבר 2001):

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1287308,00.html

קישור לפורום "תפוז" באינטרנט בו מופיע תוכן הנאום של משה נחום באודיטוריום שאגאל בכנסת ב-12.2.2002. תוכן הנאום של משה נחום הופץ באופן בלעדי על-ידי מאיר משולם (שחף פילוביץ'):

http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/54/2957694/%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94

פוסט שפרסם "שחף פילוביץ'" (מאיר משולם) בפורום רוטר.נט בנובמבר 2002 בו הוא מציג את רשימת 1,500 הילדים ה"חטופים" כפי שפורסמה בעלון של עמותת "משכן אוהלים":

פוסטים רבים שפרסם מאיר משולם (שחף פילוביץ') בפורום רוטר. נט בנושאים שונים: רשימות "חטופים", ציונה היימן ויגאל אלון, גניבת רכוש עולי תימן ועוד:

https://rotter.net/forum/politics/16516.shtml#65

תכנית הטלוויזיה "הקשר הישראלי עם בן כספית" שעסקה בנושא "פרשת ילדי תימן" (פברואר 2012). בתכנית מופיעים המשתתפים הבאים: משה נחום, ניסים גרמה, זהרה צוברי, פרופ' שפרה שוורץ, החוקר עמי חובב, עורך הדין רמי צוברי ופרופ' יהודה היס.

כתבה של דניאל גלילי העוסקת בספר החדש, שפרסם משה נחום בשנת 2015, המפרט את טענותיו של משה נחום בנושא ילדי תימן:

ציטוט מדברים שאמר משה ציוני (סבו של מאיר משולם) בשנת 1950:

https://prrozza.com/2015/02/25/63-%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/amp/?fbclid=IwAR2FzKIfs5X2JWjkiS2DZCHdnKfuOnpoKoxRr0lcJqcbamtWA31GPfZ_TvQ

שלושה פוסטים שפרסם אבי זלינגר בנושא מאיר משולם (שחף פילוביץ') ובנושא משה נחום:

לאן נעלם שחף פילוביץ ? האם הוא קבור בירקונים או שהושתק ונעלם ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s