סיפורי ילדים מאומצים: מרים שוקר

את סיפורה של המאומצת מרים שוקר התחלתי לבדוק בעקבות היכרות עם המקרה, שפורסם במאמר "מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים", שכתב ופרסם שלומי חתוכה באתר "העוקץ" ועסק בסיפורי ילדים מאומצים. מקריאה ועיון במרשתת, הייתה לי ידיעה קלושה על עורך-דין כלשהו, שסיפר כי הוא זה שסייע לאב מסוים למצוא את בתו שנעלמה/הועלמה ממנו בתקופת מחנות העולים. כשקראתי בארכיון המדינה את עדותו של עורך הדין זורח רוזנבלום, שהעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בשנת 1995, הבנתי כי הוא האיש שסייע לאב דוד שוקר לאתר את בתו, מרים, בשנים 1986-1989, הגיש בג"צ ודרש מרשויות המדינה להפגיש את דוד שוקר עם בתו מרים שוקר, שאומצה בזמנו בשנות החמישים ושמה כיום: עדינה פאדל.

במהלך עדותו של עו"ד רוזנבלום, הוא הטיל ספק בקביעתה של ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי, שכתבה בדו"ח הסופי שלה כי משפחת שוקר התגוררה בעת ההיא במחנה ראש העין והסביר לשופטי ועדת כהן-קדמי שהאב, דוד שוקר, הסביר לו את פרטי הסיפור באופן אחר לחלוטין וכי משפחת שוקר התגוררה בכלל במחנה העולים בית-ליד ושם חלתה בתם התינוקת, מרים והם אשפזו אותה במרפאה המקומית ומשם הועברה מבית-חולים אחד למשנהו. שוקר טען בפני עו"ד רוזנבלום כי עובדי מחנה העולים, שטיפלו בבתו מרים, הבטיחו לו, כי כשמרים תבריא היא תוחזר אליו אך הבטחה זו לא קוימה אף פעם והוא חש כי מהתלים בו בכוונה. ולבסוף, לדבריו, הם בישרו לו כי בתו מרים מתה… רוזנבלום גם הסביר כי דוד שוקר כיתת רגליו באוטובוסים מבית-חולים אחד לאחר, כדי לאתר את בתו אך לא הצליח למוצאה ואת הבשורה על "מותה" הוא קיבל מאת הצוות הרפואי בתל השומר. ובכלל, משפחת שוקר התגוררה במחנה בית-ליד ורק בהמשך עבר דוד שוקר לגור במחנה ראש העין. רוזנבלום גם אמר במהלך העדות, שדוד שוקר מעולם לא קיבל מוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי הודעה כי בתו מרים נמצאה ואומצה.

מבולבלת לגמרי מכל הפרטים, החלטתי לבדוק את דף העדות של מרים שוקר באתר של עמותת עמר"ם כדי להבין פרטים נוספים אודות מאומצת זו. מתוך הכתוב באתר זה, הבנתי כי מרים שוקר התגוררה עם משפחתה במחנה העולים ראש העין ומשם נמסרה לאימוץ אצל זוג חשוך-ילדים.

אני הכרתי היטב מארכיון המדינה את דו"ח החקירה, שביצע חוקר ועדת כהן-קדמי, יוסי יוסיפוב, בנושא בית החולים "הדסה" ראש העין ואת החקירה המקדימה שערך יוסיפוב לד"ר ג'ורג' מנדל, שניהל את בית החולים הזה בשנים 1949-1951. הכרתי גם את עדותו של ד"ר מנדל, שנחקר באופן אגרסיבי על-ידי הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, על דוכן העדים בוועדת החקירה כהן-קדמי ונשאל שאלות קשות בנוגע לילדה העזובה "מרים שרעבי", שהייתה מאושפזת במשך שנה שלמה בבית החולים בראש העין אותו ניהל ד"ר מנדל. ד"ר מנדל כלל לא הצליח להיזכר, במהלך העדות, כי הייתה ילדה כזו…

בזמנו, בשנת 2018, עבדתי עם נונה דולברג והצעתי לה לפרסם פוסט בנושא מרים שוקר. היא אמרה לי, שהיא טרם בדקה לעומק את הסיפור הזה. אני הסברתי לה, שאני יודעת שהייתה ילדה עזובה, ששמה "מרים שרעבי", במחנה העולים ראש העין אך אינני בטוחה לחלוטין, שמדובר בילדה מרים שוקר, שנמסרה לאימוץ ושרצוי למצוא הוכחה, שתחזק את השערתי כי "מרים שרעבי" היא אכן המאומצת, מרים שוקר. המשכתי ונברתי בארכיון המדינה ולפתע מצאתי את ההוכחה המתבקשת: היה זה מכתב בכתב-יד של ועדת החקירה בהלולמינקובסקי, מעיין שרבוט ראשוני, המיועד למר דוד שוקר כדי להודיע לו שבתו, "מרים שרעבישוקרי", נמצאה והיא מאומצת כחוק אצל משפחה אחרת. מיד לאחר מכן, איתרתי את הטיוטה של הדו"ח הסופי של ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי. טיוטה זו הייתה מסמך הכתוב בכתב-יד ובה תוארו ממצאי החקירה בנושא התלונות שהגישו הורי הילדים הנעדרים, ביניהם תלונתו של דוד שוקר, אביה של הילדה מרים שוקר (מופיע כ "מרים בת דוד שוקר"). בסיכום הוסבר כי חלה טעות גורלית בעניין רישום שם משפחתה של הילדה מרים שוקר והיא נרשמה, בעת כניסתה לבית התינוקות שבמחנה, בשם "מרים שרעבי", מפני שמשפחת שוקר השתייכה לחמולת שרעבי. בדו"ח הסופי המודפס של ועדת בהלול-מינקובסקי, שאיתרתי, נרשמו מסקנות דומות בנוגע לילדה מרים בת דוד שוקר ונכתב בסיומו כי הוועדה ממליצה להודיע להורים של ילדה זו כי היא מאומצת ותו לא.

המשכתי לברר פרטים נוספים על משפחתה של הילדה מרים שוקר, שכונתה בטעות "מרים שרעבי" ואיתרתי את הרישום של משפחת שוקר בספרי מחנה העולים ראש העין א'. משפחת שוקר עלתה לארץ ב 18.9.49. המשפחה מנתה כשלוש נפשות: האב- חיים דוד שוקר, האם- שמעה שוקר והבן הבכור- חיים, בן השנה. מצידו השמאלי של פירוט שמות בני המשפחה, הופיע רישום חדש יחסית: מרים, נולדה ב 23.1.50. כמו כן, צוין ליד כי האב, דוד שוקר, עזב את מחנה ראש העין ב 3.8.50 ועבר לגור בגדרה. חיפוש נוסף בקבצי מחנה ראש העין גילה לי כי שמעה שוקר עזבה את מחנה ראש העין בתחילת יוני 1950, כחודשיים לפני דוד שוקר, ככל הנראה בשל גירושי בני הזוג ועברה לגור במחנה עין-שמר או בפרדסיה. הפעוט חיים שוקר עזב עם אביו לגדרה ואילו התינוקת מרים, בת כחצי שנה, הושארה מאחור, במחנה ראש העין, לבדה.

בהמשך, איתרתי קובץ של החוקר עו"ד יוסי יוסיפוב, חוקר ועדת כהן-קדמי. בקובץ נכלל פרוטוקול של ישיבת ועדת השירותים הציבוריים בכנסת מיום 5.9.66 ובו דיווח של עמרם בלום, היועץ המשפטי של משרד הסעד, שהסביר לחברי הכנסת על ילדה עזובה בשם "מרים שרעבי", שהתגוררה בזמנו במחנה ראש העין ומשרד הסעד קיבל בזמנו פנייה מבית החולים "הדסה" ראש העין, שייקח את הילדה מבית החולים וימצא לה סידור מגורים מתאים (במוסד לילדים). בלום תיאר את המאמצים לאיתור הוריה של הילדה העזובה מרים שרעבי בשנת 1951 ואת העובדה שבתחילת ההליך המשפטי לאימוצה, ביוני 1953, פורסמה מודעה הקוראת לציבור לבוא ולראות את הילדה, בתקווה שימצאו כך את הוריה. אך למרות שמספר אנשים באו לברר בנוגע לילדה העזובה, לא נמצאו הוריה והילדה העזובה הזו אומצה כחוק.

בחיפוש נוסף בקבצי ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי, הצלחתי לאתר טופס עדות של דוד שוקר, שנשלח בשנת 1966 לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי באמצעות ה"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים". בטופס העדות גולל דוד שוקר את האירועים הקשורים בבתו, מרים. כיצד עזב את מחנה ראש העין בהשאירו אותה שם על-פי עצתו של שמואל בדיחי, מנהל המחנה, חזר למחנה ראש העין במועד לא ברור ולא מצא אותה שם ואז נסע לבית החולים לילדים בבית-ליד ולבית החולים "איתנים" (חולי-שחפת) בירושלים כדי לאתר את בתו ללא הצלחה.

הצגתי בפני נונה דולברג את כל המידע, הקבצים והמסמכים שמצאתי ובמקביל גם בדקתי מתי ובאילו תקופות הייתה מאושפזת הילדה "מרים שרעבי" בבית החולים המקומי "הדסה" ראש העין. בנוסף, בדקתי האם מרים שרעבי אושפזה בבית החולים לילדים בבית-ליד או בבית החולים לחולי-ריאות (שחפת) דיר-עמר "איתנים" בירושלים כדי לבדוק האם מרים שרעבי (או "מרים שוקר") אושפזה אי-פעם בבתי החולים הללו?. אך לא מצאתי שום זכר לילדה "מרים שוקר" או "מרים שרעבי" בקבצי בתי החולים האלה שבארכיון המדינה. לעומת זאת, מצאתי רישומים של הילדה מרים שרעבי ברשימות הילדים המאושפזים של בית החולים המקומי "הדסה" ראש העין. מרים אושפזה לראשונה בבית החולים המקומי שבמחנה בחודשים מאי-יוני 1950. בהמשך, אושפזה ביולי 1950, הבריאה ושוחררה בחזרה לבית התינוקות. ב 24.8.1950 אושפזה מרים בשלישית בבית החולים בראש העין למשך תקופה ארוכה מאוד של מעל לשנה. לקראת סוף חודש אוגוסט 1950, נסגרו בתי התינוקות של הסוכנות היהודית במחנה ראש העין ובמהלך חודש נובמבר-דצמבר 1950, הופעל מחדש בית התינוקות המקומי במחנה על-ידי רשת ויצ"ו אבל היה זה, לפי מיטב ידיעתי, מעון יום שילדים אינם שוהים בו בשעות הערב והלילה. לכן, נשארה מרים שוקר להתגורר בבית החולים הדסה ראש העין, למשך כשנה שלמה, למרות שכבר הבריאה. באמצע יוני 1951 החל צוות בית החולים בחיפושים אחר הוריה והועלתה סברה כי אכן ילדה זו ננטשה בכוונה על-ידי הוריה. לצורך איתור ההורים הנוטשים, נערך בירור במשרדי מחנה ראש העין לפי רישומי המשפחות אך בירור כזה העלה חרס מפני שניסו לאתר משפחת "שרעבי", הכוללת תינוקת. בהמשך, פורסמה מודעה ב"מדור לחיפוש קרובים" המודיע להוריה של הילדה מרים שרעבי, שנעזבה במחנה ראש העין, לבוא לקחתה. על-פי מסמכים של בית החולים "הדסה", ייתכן כי שודרו ברדיו הודעות למציאת הוריה של הילדה. המחפשים אחר הוריה של מרים שרעבי הגיעו עד לקריית-בנימין בצפון (קריית-אתא), לבקר בביתה של משפחה מסוימת, שהתגוררה קודם לכן במחנה ראש העין ולהם הייתה תינוקת בת גילה של מרים שרעבי אך משהגיעו המחפשים לקריית-בנימין, הבינו כי זו לא המשפחה של הילדה מרים שרעבי. כל המאמצים לאיתור הוריה של מרים שרעבי נתקלו במבוי סתום והם לא נמצאו. בינתיים, המשיכה מרים לגור בבית החולים הדסה ראש העין. מנהל בית החולים ראש העין, מנהלי "הדסה" המרכזי בירושלים, השירות הרפואי לעולה ומשרד הסעד לא ידעו מה לעשות בילדה הזאת, ספק נטושה ספק נשכחה מאחור, היות שהזמן דוחק ומועד סגירתו של בית החולים המקומי בראש העין, נובמבר 1951, הולך ומתקרב.

ואז, יום אחד הגיע לבקר במחנה ראש העין הזוג מריקה ויצחק אליהו מהיישוב צור-משה שבשרון. הזוג אליהו הופנה לבית החולים הדסה ראש העין על-ידי ד"ר רחמימוב מבית החולים דג'אני ביפו, שהכיר את הזוג אליהו, חשוך הילדים והסביר להם כי בבית החולים בראש העין נמצאת ילדה נטושה, שאין יודעים היכן הוריה ויש צורך למצוא לה משפחת אומנה.

איתרתי את עדותה של האם המאמצת, מריקה אליהו, שתיארה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי ב 10.4.97 כיצד קיבלו היא ובעלה את הילדה מרים שרעבי (עדינה אליהו) ואיך גילתה, ממש במקרה ובמפתיע בשנת 1963, כתבת-עיתון שעל-פיה הבינה כי אביה הביולוגי של הילדה שלה, עדינה, מחפש אחריה במשך שנים. במועד מאוחר יותר, מצאתי את כתבת העיתון הזו שכותרתה "דוד שוקור מחפש את בתו", שגרמה למריקה אליהו לבהלה רבה. גם מצאתי קטעי עיתונות מהשנים 1995-1997 בהם התראיין האב, דוד שוקר אצל יגאל משיח, וריאיון נוסף של האם הביולוגית, שמעה שוקר, עם בתה הצעירה וריאיון עם מריקה אליהו ומרים שוקר עצמה (עדינה פאדל), ששודר ברדיו מיד לאחר עדותה של מריקה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי.

בעקבות הסבריי בעניין הטעות הגורלית, שנעשתה בנוגע לשם משפחתה של הילדה מרים שוקר, שהייתה רשומה בטעות כ"מרים שרעבי", אמרה נונה כי יש צורך למצוא הוכחה נוספת לכך שהילדה מרים שוקר נרשמה תחת שם המשפחה "שרעבי" והצליחה לאתר פלט מחשב של ועדת שלגי בו הייתה רשומה האם הביולוגית, שמעה שוקר, כ"שמעה שוקר-שרעבי".

נונה אמרה לי כי היא חשה, שאין בידינו את כל המידע והפרטים המלאים של מקרה מרים שוקר ולאחר חיפושים נוספים אחר מידע רלוונטי, הצליחה לאתר קובץ עם מסמכים מתוך עבודת המחקר של ד"ר דב לויטן ובו המידע המשלים סיפור זה. המסמכים שמצאה נונה בקובץ ד"ר לויטן מתארים תמונה מעניינת: האב, דוד שוקר פנה לרשויות בשנת 1963 בבקשה שיאתרו עבורו את בתו, מרים, שהשאיר בזמנו כאמור במחנה ראש העין. הוא עשה זאת באמצעות עורך הדין יעקב נשיא. בעקבות פנייתו של שוקר למשרד הבריאות, בעזרת עורך דינו, החלה חקירה לאיתורה של הילדה מרים שוקר אך חקירה זו הסתיימה ללא תוצאות והילדה לא אותרה, מכיוון שמשרד הבריאות ניסה לאתר ילדה בשם "מרים שוקר" ואילו מרים שוקר עצמה הייתה רשומה בזמנו בבית החולים "הדסה" ראש העין כ"מרים שרעבי". וזו הילדה מרים שרעבי שנמסרה לזוג אליהו ממושב צור-משה ושמה כיום, לאחר האימוץ: עדינה אליהו-פאדל.

מתוך המידע הכתוב במסמכים אלו (משנת 1963) ניתן להבין, שדוד שוקר הגיע למחנה ראש העין רק לאחר ינואר 1953, לאחר היעדרות ארוכה מאוד של כשנתיים וחצי. כשדוד שוקר הגיע למחנה ראש העין ולא מצא שם את בתו, הוסבר לו כנראה על-ידי גורם כלשהו, שבחודש ינואר 1953 הועברה קבוצת ילדים חולים ממעברת ראש העין לבית החולים לילדים בבית-ליד. הווה אומר, דוד שוקר הגיע למחנה ראש העין רק לאחר חודש ינואר 1953 וכשהגיע למחנה, שמע לראשונה על קבוצה זו ואדם כלשהו ייעץ לו לנסוע לבית-ליד לחפש שם את בתו. כשהגיע לבית-ליד, לא מצא שם את בתו, כמובן, כי היא מעולם לא אושפזה בבית-ליד אך נאמר לו כי אולי חלק מקבוצת ילדים זו הועברה לבית החולים "איתנים", בשל חשד כי הם חולים בשחפת. האב, דוד שוקר נסע עד לאיתנים בירושלים ושם ראה ילדה צעירה, שחשב בטעות כי זו בתו, מרים, אך עד מהרה התברר כי זו ילדה של מישהו אחר.

בנוסף, בקובץ של ד"ר לויטן, שנונה איתרה, הייתה מודעה שפרסם בית המשפט בתל-אביב ביוני 1953, בה הוא מודיע לציבור כי ביולי 1953 יתקיים דיון בבית המשפט בנוגע לאימוצה של ילדה, שנעזבה במחנה ראש העין באוגוסט 1950. המודעה הופנתה לציבור הרחב וקראה לכל מי שרוצה להתנגד לאימוץ זה לבוא ולהשמיע את התנגדותו. מודעה זו משנת 53 היא ככל הנראה המודעה לציבור הרחב אליה התייחס עמרם בלום ממשרד הסעד, שהסביר כי בעקבות פרסומה, הגיעו מספר משפחות לברר בנוגע לילדה הזו כי חשבו שזאת בת משפחתם האובדת.

לאחר כל התחקיר המייגע הזה, דיונים משותפים והתלבטויות הדדיות, העלתה נונה דולברג על הכתב את סיפור הילדה המאומצת מרים שוקר במלואו בעמוד הפייסבוק שלה ב 8.4.2018. כסיכום, אחווה דעתי על כל הפרשה הארוכה הזו, שתחילתה בהורים גרושים, שהשאירו את ילדתם התינוקת במחנה עולים לבדה בעולם, אמה הביולוגית נטשה אותה ולא חזרה לעולם, אביה הביולוגי אמנם חזר לקחתה ואני בטוחה, שבזמן היעדרותו מהמחנה חשב פעמים רבות על בתו הקטנה אולם הוא חזר לקחתה מאוחר מאוד. הייתה זו טעות גורלית ביותר, שהביאה לטרגדיה אמיתית, עבור האב, כמובן. עם זאת, אני סבורה, שוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי והיועץ המשפטי דאז היו יכולים לנקוט בעמדה גמישה יותר בעניין זה, לפנות אל הנערה מרים שוקר (עדינה אליהו), להסביר לה כי היא מאומצת אם אינה יודעת זאת ולשאול אותה האם ברצונה להיפגש עם אביה ואחיה הביולוגיים?. לצערי, דבר זה לא נעשה עד שהגיע עו"ד רוזנבלום, שפגש במקרה את דוד שוקר בשנת 1986 וסייע לו לסגור מעגל ולפגוש את בתו מרים.


הערות:

מרים שוקר נולדה במחנה-עולים ראש העין ב 23.1.1950.

שמעה שוקר עזבה את מחנה העולים ראש העין ועברה להתגורר במחנה עין-שמר ולאחר מכן ביישוב פרדסיה ב 22.6.1950 בהשאירה את התינוקת שלה, מרים, לבדה במנחה ראש העין.

דוד שוקר עזב את מחנה העולים ראש העין ב 3.8.1950 בהשאירו את התינוקת שלו, מרים, לבדה במחנה ראש העין.

כשלושה חודשים לאחר פרסום הפוסט בנושא מרים שוקר בעמוד הפייסבוק (אפריל 2018) איתרתי מסמכים רבים המתעדים את תהליך הפקת תעודת הלידה עבור הילדה המאומצת מרים שוקר, תהליך שהחל בחתימת האימוץ בבית המשפט בתל-אביב ביולי 1953 והסתיים רק בסוף חודש מאי 1954 ב"רישום מאוחר" של לידתה והנפקת תעודת-לידה. התהליך נערך בלשכת הבריאות המחוזית פתח-תקוה ולווה על-ידי היועץ המשפטי של משרד הבריאות:

מסמכים שאיתרתי בתחילת שנת 2020 המתארים את החיפושים אחר הילדה מרים שוקר בשנת 1963, בעקבות פנייתו הרשמית של אביה, דוד שוקר, לרשויות בבקשה לאיתור בתו:

חוקרי ועדת כהן-קדמי, גוט בן אשר, חקרו מקרים של ילדים מעולי-תימן, שנשכחו ונעזבו בבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין. הדו"ח שלהם העוסק בחקירת המקרים הללו מצורף כאן לפוסט זה והוא כולל מסמכים אותנטיים משנת 1950 על סגירת בית התינוקות של הסוכנות היהודית במחנה ראש העין ב 24.8.1950. במסמכים יש רשימת ילדים שננטשו על-ידי הוריהם, שעברו להתגורר בשיכון או בהתיישבות ושכחו לקחת את ילדיהם וגם של ילדים שחזרו בריאים מבתי החולים בעוד הוריהם עזבו את מחנה ראש העין. במסמכים מתוארים המאמצים שהושקעו באיתור ההורים.


מצורפים הקישורים, הכתבות והקבצים הבאים:

תקופת אשפוז ראשונה של הילדה מרים שרעבי: 6.5.1950-30.6.1950

תקופת אשפוז שנייה של הילדה מרים שרעבי: 14.7.1950-23.7.1950

תקופת אשפוז שלישית של מרים שרעבי: 24.8.1950 והלאה

טופס תלונה, שאיתרתי בזמנו, שהגיש דוד שוקר ל"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים" בשנת 1986:

קובץ שאיתרה נונה דולברג בארכיון המדינה ובו מסמכים חשובים מתוך המחקר שערך ד"ר דב לויטן בנוגע לחקירת מקרה הילדה מרים שוקר בשנת 1963 ומודעה שפרסם בית המשפט בתל-אביב בנוגע לדיון על אימוצה של הילדה מרים שוקר (מרים שרעבי):

דף עדות בנושא מרים שוקר באתר של עמותת עמר"ם:

https://www.edut-amram.org/testimonies/miriam-shuker/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s