סיפורי ילדים מאומצים: אורי וכטל

בין מגוון העדויות הרבות, שנחשפו לציבור הרחב באתר המיוחד העוסק בנושא פרשת ילדי תימן, איתרתי את עדותו המעניינת של מאומץ, שהגיע בדצמבר 1997 אל ועדת החקירה כהן-קדמי מלווה בעורך-דינו. עורך הדין התעקש לשכנע את חבר השופטים ואת הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, שמרשו הוא ילד תימני, שנחטף בינקותו מהוריו הביולוגיים. עורך הדין והמאומץ אותו ייצג, הציגו בפני שופטי הוועדה ובפני הפרקליטה מסמכים רשמיים וגם את צו האימוץ המקורי שלו. הפרקליטה, שגם היא הגיעה מוכנה למעמד העדות המיוחד הזה, אמרה למאומץ, אורי וכטל שמו, שלמעשה הוא תינוק שאמו הביולוגית ילדה אותו, ברחה מבית היולדות כמה ימים לאחר הלידה וזהותה ידועה לרשויות, שניסו לחפשה בזמנו אך לא הצליחו למוצאה. רמי צוברי, עורך הדין שייצג את המאומץ אורי וכטל בעת מתן העדות הזו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, התאכזב מאוד וניסה בכל מאודו להמשיך ולטעון בפני הפרקליטה טיעונים שונים כדי לשכנעה, שהנה הובא בפניה מקרה אמיתי של איש, יליד חודש יוני 1949, שהוא תינוק מעולי-תימן, שנחטף בילדותו. אך ללא הועיל. הפרקליטה, שבחנה היטב את המסמכים שעו"ד רמי צוברי ומרשו, אורי וכטל, הציגו בפני ועדת החקירה, הבינה היטב שהמאומץ אורי וכטל הוא בעצם התינוק משה שרפי, שנולד לאמו הביולוגית, רחל שרפי תושבת שכונת הבוכרים בירושלים, שהגיעה במיוחד לתל-אביב, ילדה אותו בבית החולים "הדסה" תל-אביב ב 7.6.1949 וכעבור מספר ימים ברחה לה מבית החולים לבלי שוב, בהשאירה את תינוקה הרך מאחור. המשטרה חיפשה אחריה אך לשווא. רחל שרפי לא חזרה לבית החולים לקחת את התינוק ולגדלו. גם אורי וכטל עצמו, המודע כבר מגיל שש להיותו ילד מאומץ, ידע מהי זהותו המקורית ומהי זהותה של אמו הביולוגית, כפי שנרשם בצו האימוץ, שמסרו לו הוריו המאמצים אך הסביר לפרקליטה שהוא הגיע להעיד בפני ועדת כהן-קדמי כי רצה שוועדת החקירה תסייע לו באיתור הוריו הביולוגיים.

כשקראתי את העדות של המאומץ אורי וכטל בסוף שנת 2017, הצלחתי לזהות שמדובר בו, מפני שהכרתי את הסיפור המפוברק שהופץ ברשתות החברתיות על המאומץ אורי וכטל, שהוא הילד התימני פלטיאל רדא, שנחטף בילדותו. כשקראתי כמה חודשים לפני כן את תיקי החקירה העוסקים בחיפושים אחר הילד האובד פלתיאל רדא, אף האמנתי בזמנו שהמאומץ אורי וכטל הוא אכן הילד פלתיאל רדא… באותה העת גם הכרתי את סרטון היוטיוב משנת 2012, שבו מופיע אורי וכטל ב"מפגש משפחתי" עם אנשים הטוענים כי אורי וכטל הוא אחיהם החטוף, פלתיאל רדא.

בינואר 2018, החלטתי לעיין שנית בתיקי החקירה עמוסי המסמכים העוסקים בילד פלתיאל רדא והבנתי לפתע שבתיקים הללו מוצגים פרטים הקשורים בילד אחר ששמו: משה שרפי, שנולד לאישה בשם "רחל שרפי", שילדה אותו בבית החולים הדסה תל-אביב ונטשה אותו שם. בתחילה, לא הבנתי מדוע כתובים בתיק החקירה של הילד פלתיאל רדא פרטים על ילד אחר?. כיצד הפרטים קשורים זה בזה?. אט אט הבנתי את כל הסיפור במלואו. משפחתו של הילד האובד פלתיאל רדא איתרה ילד, שגדל אצל משפחה אשכנזית בכפר-אונו (כיום: קריית אונו). הילד מכפר-אונו היה ילד מאומץ, שאיננו דומה להוריו מבחינה חזותית ומשפחת רדא הייתה בטוחה שהילד הזה הוא הילד שלהם, שהם מחפשים מזה מספר שנים: פלטיאל רדא. שמו של הילד המאומץ מכפר-אונו היה: אורי וכטל.

מיד הבנתי, שכל הסיפור המוצג בסרטון היוטיוב, בו נצפה "מפגש משפחתי" בין האיש אורי וכטל לבין האנשים הטוענים כי הוא אחיהם ה"חטוף" הוא סיפור מפוברק וכי אורי וכטל מתחזה להיות הילד ה"חטוף" פלטיאל רדא. נרעשת ונרגשת מהגילוי המפתיע, פניתי לשותפתי דאז, נונה דולברג והסברתי לה את כל סיפור התרמית הזאת מתחילתה. תחילתו של הסיפור הארוך הזה בינואר 1949, עת עלה התינוק פלתיאל רדא, בן 5 חודש, מתימן לארץ עם אמו, שמעה רדאסעיד ושלושת אחיו הגדולים: שמחה בת ה 10, עמרם בן ה 8 וחיים בן ה 3. הם השתכנו במחנה העולים עתלית ליד חיפה. בהמשך, עלה לארץ אביו של פלתיאל, שהיה חולה בשחפת, אושפז ישירות בבית המרפא בצפת ונפטר בסופו של דבר ממחלתו. בפברואר 1949 הועבר פלתיאל ביחד עם 15 ילדים נוספים מילדי העולים מתימן, שהתגוררו במחנה עתלית, לירושלים לטיפול במוסד הילדים ויצ"ו. גם חיים, אחיו הגדול של פלתיאל, בן 3 בעלותו ארצה, הועבר אף הוא למוסד ויצ"ו בירושלים. 16 הילדים עולי-תימן הועברו לטיפול במוסד ויצ"ו ירושלים בשל מצבם הפיזי הירוד מאוד. שמעה רדא הסכימה כי פלתיאל וחיים יועברו לויצ"ו ירושלים כי חששה שאיננה מסוגלת במצבה לטפל לבד בשני ילדיה הקטנים ללא עזרת בעלה. ב 23.3.1950, שנה ומעט לאחר שהות וטיפול מסור בבית התינוקות המרכזי של ויצ"ו בירושלים, הועבר פלטיאל ביחד עם 7 ילדים נוספים למחנה העולים ראש העין ג'. הוריהם של שבעת הילדים הללו אכן עברו ממחנה עתלית להתגורר במחנה ראש העין. אמו של פלטיאל, שמעה רדאסעיד, עברה להתגורר במושב קדימה שבשרון יחד עם בתה שמחה ועם בנה עמרם. קיים מידע סותר באשר לתאריך המעבר של שמעה רדא למושב קדימה. ייתכן כי עברה לגור בקדימה בנובמר 1949 או במהלך שנת 1950-1951, ככל הנראה, בחודש מרץ 1950, כשהועבר פלתיאל למחנה ראש העין, היא עדיין התגוררה במחנה עתלית. למרות אי הבהירות באשר למועד המעבר של שמעה רדא ממחנה עתלית למושב קדימה, שליחתו של פלטיאל מויצ"ו ירושלים למחנה ראש העין הייתה טעות הרת גורל.

בתקופה מאוחרת יותר, במהלך שנת 1953, נסעה שמחה רדא, שהייתה כבר נערה עצמאית ונחושה, לבקר את אחיה הקטנים במוסד בירושלים. פלתיאל התגורר בבית התינוקות המרכזי של ויצ"ו בירושלים ואילו חיים התגורר במוסד ויצ"ו בשכונת בקעה, המיועד לילדים גדולים יותר. כשהגיעה שמחה לבקר בויצ"ו ושאלה על אחיה, נענתה בשלילה כי אין במוסד זה ילד בשם "פלתיאל רדא סעיד", כנראה מפני שפלתיאל עצמו היה רשום במוסד ויצ"ו בשם "מרתיאל דוד שלום". כמו כן, נאמר לה שאחיה, חיים רדא סעיד, הועבר למוסד זיכרון מאיר (גור אריה) בבני-ברק, אליו הועברו ילדים, שאינם כבר בגיל הרך. לשם איתור פלתיאל וחיים, הופנתה שמחה למשרד הסעד לקבלת פרטים נוספים. לבסוף, הגיעה שמחה למוסד "זיכרון מאיר" בבני-ברק והחזירה את חיים הביתה למושב קדימה ואילו פלטיאל לא נמצא ועקבותיו אבדו.

כעבור כשנה ומעט, הגישה שמעה רדאסעיד תלונה ראשונה למשטרת-ישראל (תחנת כפר-יונה) ב 27.7.54 על היעלמותו של בנה פלטיאל מבית התינוקות ויצ"ו ירושלים. לאחר חקירת משטרה שכללה תחקור של עובדי ומנהלי מוסד ויצ"ו ירושלים, נהגים שהסיעו ילדי עולים, עובדי מחנה ראש העין, אנשי מערכת הסעד, תחקור של שמחה האחות הגדולה ושל שמעה רדא עצמה, נחקרה ביולי 1955 שכנתה של משפחת רדא מהשיכון במושב קדימה, יונה סינואני, ירקנית בעיסוקה, שהכירה את משפחת רדא עוד בעדן שבתימן וטענה כי ראתה את הילד פלתיאל בבית התינוקות בראש העין בשנת 1950 עת התגוררה היא במחנה ראש העין ולטענתה דיווחה בזמן אמת לאמו, שמעה רדא, על הימצאותו של הילד פלטיאל במחנה ראש העין. אך כל החקירה הענפה הזו לא הניבה את התוצאה המיוחלת והילד פלטיאל לא נמצא.

מאוחר יותר, כנראה בסופה של שנת 1955, החלה שמחה רדא לבקר בכפר-אונו את הילד אורי וכטל, כי הייתה בטוחה שהוא אחיה האובד, פלתיאל. היא החלה את ביקוריה ומעקבה אחר הילד אורי וכטל מכפר-אונו מכיוון שקיבלה מידע מחברה כי יש בכפר-אונו ילד שחום במראהו, שגדל אצל זוג אשכנזי מעולי גרמניה: הזוג אלפרד ואלישבע וכטל. בהמשך, ביקשה אמו של פלטיאל, שמעה רדא, ממשטרת-ישראל, שתבדוק את הילד ההוא מכפר-אונו כי היא סבורה שזה הילד שלה, פלטיאל רדא. מיד ניגשו שוטרים לבית משפחת וכטל בכפר-אונו ושאלו את הוריו המאמצים שאלות בנוגע לילד הגדל אצלם. השוטרים אף בדקו את הילד אורי על-פי סימנים פיזיים, ששמעה רדא ציינה כי יש על גופו של פלתיאל (כתם לידה על הישבן). המשטרה הגיעה למסקנה כי אין מדובר בילד פלטיאל רדא אך שמעה רדא לא השתכנעה ושכרה את שירותיו של עורך הדין יעקב הררי, שהגיש פנייה רשמית במרץ 1959 לבית המשפט בתל-אביב בדרישה לביטול האימוץ של הילד אורי וכטל ואף דרש מבית המשפט להוציא עבור הזוג וכטל וילדם המאומץ צו עיכוב יציאה מהארץ כי מרשתו חששה, שהזוג וכטל יעזוב את הארץ עם הילד. בית המשפט בתל-אביב, שדן בעתירתה של שמעה רדא, עיין בתיק האימוץ של הילד אורי וכטל מכפר-אונו ובדק ביסודיות את כל הפרטים והגיע אף הוא למסקנה כי אין מדובר בילד פלטיאל רדא יליד תימן שנת 1948, בנה של שמעה רדא אלא בילד משה שרפי, שנולד לאישה בשם רחל שרפי בבית החולים "הדסה" תל-אביב ביוני 1949 וננטש על-ידי אמו יולדתו, שלושה ימים לאחר לידתו.

בעקבות פסיקת בית המשפט, השתכנע עורך הדין יעקב הררי כי הילד אורי וכטל מכפר-אונו איננו הילד פלתיאל רדא, בנה של מרשתו, שמעה רדאסעיד ופנה בכתב אל השופט והסביר כי הוא מבטל את העתירה מפני שהוא מבין כי הילד אורי וכטל איננו הילד אותו מחפשת שמעה רדא. בסופה של שנת 1959, חידשה שמעה רדא את מאבקה למציאת בנה האובד והגישה עתירה לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין שלמה ברזלי ומ. שמיר. בשנת 1960 תבעה שמעה רדא-סעיד את משרד הבריאות ודרשה ממנו לחפש אחר עקבותיו של הילד שלה, פלתיאל וכך חודשו החיפושים אחר הילד אך החקירה לא העלתה ממצאים והילד לא אותר.

שנים רבות לאחר מכן, בתחילת שנת 1985, עת התעוררה מחדש הטענה על "חטיפת הילדים התימנים", התראיין המאומץ אורי וכטל לעיתון המקומי "כל העיר". וכטל התראיין בחוסר רצון ואף אמר בראיון, שהוא איננו חושב כי הוא עצמו מ"ילדי תימן החטופים". עברו 12 שנים ובשנת 1997, כמה חודשים לפני מועד הופעתו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי (דצמבר 97), ביצע אורי וכטל בדיקת DNA בארה"ב מול שמחה רדא-יונאי ומול חיים (רדא) בן טוב, אחותו ואחיו של פלתיאל רדא. הבדיקה יצאה שלילית והצביעה על חוסר קשר גנטי-משפחתי בין אורי וכטל לבין אחיו של פלתיאל רדא. למרות ידיעה ברורה כי הוא אינו אחיהם של בני משפחת רדא, הגיע אורי וכטל למסור עדות בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, מלווה בבני משפחת רדא, שנכחו באולם בעת מסירת העדות.

בפברואר 2012 שודרה בערוץ 1 כתבה המתארת את סיפורו של המאומץ אורי וכטל בתכנית "מבט שני". בתכנית הופיע אורי וכטל עצמו המספר את קורות חייו ומצטלם ביחד עם שמחה רדא-יונאי וחיים בן טוב (חיים רדא) ונאמר לצופים כי אורי וכטל הוא המאומץ הראשון מ"ילדי תימן החטופים שזכה לסגור מעגל ולהתאחד עם משפחתו הביולוגית"… גם אורי וכטל עצמו אמר בתכנית כי הוא מצא את משפחתו הביולוגית ושזו זכותו להכיר את מקורותיו. בתכנית הוסבר לצופים על הילד פלתיאל רדא ועל "איתורו" של פלתיאל רדא ה"חטוף" בשנת 1959 על-ידי אחותו, שמחה רדא. עוד הוסבר לצופים על המשפט שהתנהל בשנת 1959 לביטול האימוץ של הילד אורי וכטל, שנחשב אז וגם כיום על-ידי בני משפחת רדא, כאחיהם החטוף… ב"מפגש המשפחתי" הזה ראיינו את עורך הדין יעקב הררי, שייצג את משפחת רדא בשנת 1959 בהליכים המשפטיים לביטול האימוץ של הילד אורי וכטל ולמניעת יציאתה של משפחת וכטל לחוץ-לארץ. יעקב הררי היה עורך הדין, שבשעתו פנה בכתב לשופט בית המשפט בתל-אביב וביטל את עתירתה של משפחת רדא כנגד משפחת וכטל כי הבין בזמנו שהילד המאומץ אורי וכטל איננו הילד האובד פלתיאל רדא.

עד עצם היום הזה לא נמצא הילד פלתיאל רדא. ייתכן כי מבית התינוקות שבמחנה ראש העין ג' הועבר פלתיאל ממוסד ילדים אחד למשנהו, מבלי שידעו היכן מתגוררת אמו, שמעה רדא-סעיד וכך גדל במוסדות-ילדים הרחק מבני משפחתו המחפשים אחריו לשווא. בעקבות העבודה הרבה שעשיתי ב"פיצוח" הסיפור (האמיתי) של אורי וכטל, פרסמה נונה דולברג בתחילת חודש מרץ 2018 בעמוד הפייסבוק שלה את הפוסט המתאר את סיפורו של המאומץ אורי וכטל ואת תרמית ההתחזות הזאת והצלחנו לנפץ עוד סיפור מפוברק מבין מגוון הסיפורים, שנוצרו במהלך השנים.


הערות:

בעקבות הגילוי כי המאומץ אורי וכטל איננו הילד האובד/נעלם פלטיאל רדא, פניתי גם לשותפי, אבי זלינגר והסברתי לו את סיפור התרמית של המאומץ אורי וכטל, שטוען להיותו הילד פלטיאל רדא. אבי זלינגר נזכר כי הוא מכיר כתבת עיתונות מדצמבר 1997 ("מאומץ נוסף מילדי תימן הגיע לארץ לחפש הוריו") בה מתראיין אורי וכטל כמה ימים לפני הופעתו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי למסירת עדותו והביא לנונה דולברג את הכתבה, שהוצגה בסופו של דבר בפוסט אורי וכטל, שהיא פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה ב 4.3.2018.

בכתבת הטלוויזיה ששודרה בתכנית "מבט שני" בערוץ 1 בפברואר 2012, בה נצפה "המפגש המשפחתי" של המאומץ אורי וכטל עם "משפחתו הביולוגית", הופיעו האנשים הבאים: שמחה רדא-יונאי וחיים (רדא) בן טוב (אחותו ואחיו של פלטיאל רדא), שושנה בן טוב (אשתו של חיים רדא בן טוב), עורך הדין רמי צוברי שייצג את אורי וכטל בשנת 1997 בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, עורך הדין יעקב הררי שייצג את משפחת רדא בהליכים המשפטיים בשנת 1959, אורי וכטל, רעייתו ואמו המאמצת, אלישבע וכטל, המצולמת בבית האבות בו התגוררה לעת זקנה.

הסיפור שמספרת שמחה רדא-יונאי בתכנית הטלוויזיה "מבט שני" (פברואר 2012) על כך שנאמר לאמה, שמעה רדאסעיד, שהיה שיטפון במוסד הילדים ויצ"ו ירושלים ובנה, פלתיאל רדא, נספה בשיטפון הוא סיפור מפוברק ושקרי לחלוטין אותו המציאו, ככל הנראה, ילדיה של שמעה רדא-סעיד בשנות ה 90. בעדות מוקדמת של שמעה רדא-סעיד ושל בתה, שמחה רדא, בפני משטרת-ישראל בשנות החמישים או בראיון שמסרה שמחה רדא לשבועון "העולם הזה" בשנת 1959 לא נשמע מפיהן הסיפור על מותם של הילדים חיים ופלתיאל בשטפון כלשהו, שפקד את מוסד הילדים ויצ"ו ירושלים. גם בעדותה של שמעה רדא-סעיד בשנת 1967 בפני חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי, לא נשמעה מפיה הטענה שנאמר לה כי חיים ופלתיאל מתו בשטפון כלשהו שפקד את מוסד ויצ"ו ירושלים. חוקר ועדת החקירה כהן-קדמי, יוסי יוסיפוב, פגש את ילדיה של שמעה רדא-סעיד בתחילת שנת 1997 ושמע מפיהם את סיפור היעלמותו של הילד פלתיאל. במהלך פגישה זו, הושמע לראשונה הסיפור על השיטפון במוסד ויצ"ו בירושלים ועל כך שנאמר לאמם, שמעה רדא-סעיד, כי גם פלתיאל וגם אחיו חיים מתו בשטפון שפקד את המוסד. במהלך הפגישה עם החוקר יוסי יוסיפוב, סיפרה שמחה רדא-יונאי כיצד ביקרה בכפר-אונו את הילד אורי וכטל והייתה בטוחה כי הינו אחיה האובד, פלתיאל רדא (סביר להניח שטענה זו הושמעה מפיה, טרם ביצוע הבדיקה הגנטית שבה נשלל כל קשר משפחתי בינה לבין אורי וכטל).

מסמכים בנושא חקירת היעלמותו של פלתיאל רדא (כולל עדותה של שמעה רדא-סעיד משנת 1967):

קיים מידע סותר באשר למועד המעבר של שמעה רדאסעיד ושני ילדיה, שמחה ועמרם, למושב קדימה שבשרון. על-פי המידע הכתוב בתיקי החקירה של פלתיאל רדא, ייתכן ששמעה רדא סעיד עברה להתגורר במושב קדימה ב 22.11.1949 או במועד מאוחר יותר, במהלך שנת 1950 או 1951. בתכנית "מבט שני", בה מתראיינים אחיו של פלתיאל רדא סעיד, נאמר כי שמעה רדא סעיד ושני ילדיה, שמחה ועמרם, עברו להתגורר במושב קדימה בתחילת שנת 1952.

חיים רדא (בבגרותו, שינה את שמו ל: חיים בן טוב), אחיו הגדול של פלתיאל, הועבר בנובמבר 1951 למוסד זיכרון מאיר (גור אריה) בבני-ברק.

בעדותו של אורי וכטל בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, התברר שהוא עצמו מעולם לא עיין בתיק האימוץ שלו לפני כן מסיבותיו הוא.

ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967) בדקה את מקרה אימוץ של אורי וכטל, עיינה בתיק האימוץ שלו ואף ביקרה בבית הוריו המאמצים ושאלה אותם שאלות בנוגע לילד המאומץ שלהם והבינה כי לא נפל דופי באימוץ של אורי וכטל. כמו כן, גילתה ועדת החקירה כי רחל שרפי ובעלה היו נשואים כחמש שנים והייתה להם בת בכורה. התינוק משה שרפי (אורי וכטל) נולד בהמשך כתוצאה מהיריון מחוץ לנישואין וזו כנראה הסיבה לכך שרחל שרפי נטשה את תינוקה, משה שרפי, בבית החולים "הדסה" תל-אביב מיד לאחר שנולד.

התינוק משה שרפי, שנולד בבית החולים "הדסה" תל-אביב ב 7.6.1949, ננטש על-ידי אמו, רחל שרפי והושאר בבית החולים בו נולד עד ה 20.6.49. אז הועבר למוסד הילדים של ויצ"ו בתל-אביב. במהלך הימים הללו, חיפשה משטרת-ישראל אחר האם הנוטשת, רחל שרפי, אך לא הצליחה למוצאה. בסופו של דבר, פורסמה ב 27.6.49 מודעה בעיתון "הצפה" (עיתון של הציבור המסורתי) ובה הציעו לציבור הרחב לאמץ את התינוק הנטוש של רחל שרפי, שברחה מבית החולים לאחר הלידה ולא שבה לקחת את התינוק שילדה. אני מצרפת כאן את המודעה:


מצורפים הקבצים, הכתבות והקישורים הבאים:

רישומים בכתב-יד של משטרת ישראל מהמחצית הראשונה של שנות החמישים בנושא חקירת מקרה פלטיאל רדא (כולל פירוט הדברים שמסרו שמעה רדא-סעיד ובתה, שמחה רדא):

הכתבה "איה פלטיאל" שפורסמה בשבועון "העולם הזה" במרץ 1959 (ראיון עם שמחה רדא, אחותו הגדולה של פלטיאל רדא):

ה"מפגש המשפחתי" של אורי וכטל עם "משפחתו הביולוגית" (שודר בתכנית "מבט שני" בערוץ 1, פברואר 2012):

מאמר של שלומי חתוכה על מאומצים, שפורסמה באתר באתר "העוקץ", אוקטובר 2013 (ביניהם אורי וכטל שהוא טוען כי הוא פלתיאל רדע):

הפוסט המתאר את סיפורו של המאומץ אורי וכטל, שפורסם בעמוד הפייסבוק של נונה דולברג ב 4.3.2018:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s