סיפורי ילדים מאומצים: צילה לוין

במהלך חודש פברואר 2018, עת עיינתי בקבצים של קטעי העיתונות של ועדת החקירה כהן-קדמי, איתרתי מספר כתבות, שעסקו במקרה מוכר ומפורסם. ועדת החקירה כהן-קדמי, שחקרה מקרה זה, ניפצה לרסיסים בבת-אחת את הסיפור המפוברק הזה, שלפיו המאומצת צילה לוין היא ילדתה האובדת של מרגלית עומייסי. אני זכרתי את מסיבת העיתונאים משנת 1997, במהלכה הופיע עורך הדין רמי צוברי עם מרשתו, מרגלית עומייסי, אותה ייצג במאבקה האישי למציאת בתה האובדת, סעדה קומימי וטען כי צילה לוין היא הבת של מרשתו, שהועלמה ממנה ונמצאה. כמה חודשים לפני כן, בקיץ 2017, קראתי את עדותו של שמשון גיאת, העסקן התימני שהגיע מחו"ל לארץ בשנת 1996 במיוחד כדי להעיד בפני ועדת החקירה כהן-קדמי. גיאת סיפר בעדותו בהרחבה על המאומצת צילה לוין ועל המפגש הראשון שלו עמה בעקבות הופעתו בטלוויזיה בארה"ב.

במהלך פברואר 2018, כשנברתי בארכיון המדינה בקטעי העיתונות של ועדת החקירה כהן-קדמי משנת 1997, איתרתי קובץ ובו היו מספר כתבות משמעותיות מאוד העוסקות במקרה של צילה לוין ובפסיקתה החד-משמעית של הפרקליטות (והנציגה שלה בדיוני ועדת כהן-קדמי: עורכת הדין, דרורה נחמני-רוט), שאמרה לעו"ד רמי צוברי ולצילה לוין, שעל-פי המסמכים שיש בידיה, צילה לוין איננה הבת הביולוגית של מרגלית עומייסי. הכתבה שלכדה את עיניי הייתה כתבה, שפורסמה ב 28.8.97, יום לאחר עדותה המרגשת של צילה לוין בפני ועדת כהן-קדמי. כותרת הכתבה הייתה מפתיעה:

הילדה אומצה ב- 48', האמא עלתה ב- 49'.

מעיון בכתבה זו, הבנתי את פרטי המקרה כולו: בכתבה הוסבר כי צילה לוין היא אסופית, שנולדה בסוף שנת 1948. כבר בהיותה בת חודש, הכירו אותה הוריה המאמצים לעתיד ולקחו אותה לביתם שבקיבוץ עין-המפרץ ליד חיפה. בנובמבר 1948 הגישו הוריה המאמצים לעתיד בקשת אימוץ ובינואר 1949 התקיים דיון בבית-משפט והאימוץ נחתם. על-גבי הכתבה הופיע צילום מטושטש וחלקי של צו האימוץ אך הפרטים היו מפורטים בכתבה עצמה. בכתבה הוצגו גם מסמכים אותנטיים הקשורים בתינוקת סעדה בת יוסף קומימי, בתה של מרגלית עומייסי, שאבדה לה במחנה ראש העין בשנת 1950 והוצג גם מועד עלייתה של מרגלית עומייסי לארץ: ספטמבר 1949. המסמכים והפרטים של מרגלית עומייסי ובתה, שנחקרו על-ידי חוקרי ועדת כהן-קדמי מבעוד מועד, הוכיחו בוודאות מלאה כי בזמן שסעדה קומימי הייתה מאושפזת בבית החולים "הדסה" ראש העין, צילה לוין הפעוטה התגוררה כבר למעלה משנה אצל הוריה המאמצים, אנדה ומרדכי רוזנשטוק (רוזן) בקיבוץ עין המפרץ וכבר אומצה באופן רשמי.

בכתבה גם תוארה תגובתו של עורך הדין רמי צוברי לדברים שאמרה לו הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, במהלך העדות בפני הוועדה. צוברי טען בתגובה כי "מסמכים רבים מאותה תקופה (של עליית "על כנפי נשרים") זויפו כדי להסתיר את דבר חטיפתם של ילדי תימן". צוברי גם ציין כי "באופן תמוה גילה של הילדה המאומצת (צילה לוין) אינו מופיע על-גבי צו האימוץ וכי כתוב שם שהילדה היא "אסופית" בשל היעדר הורים". צוברי אמר כי "מי שיכול היה לסלף ולהעלים את דבר קיומם של ההורים, יכול היה גם לזייף תאריכים על צווי-אימוץ". צוברי המשיך וטען כי בנוגע לדברים שאמרה מרגלית עומייסי בעדותה בפני ועדת כהן-קדמי (בנובמבר 1995) נפלה טעות, מפני ש"עולי תימן לא היו בקיאים בתאריכים לועזיים ולכן יש סבירות גבוהה שעומייסי ציינה (בטעות) את שנת 49' כשנה שבה עלתה לארץ אך התכוונה לשנה אחרת"… יש לציין שמרגלית עומייסי תמיד טענה שהיא הגיעה ארצה בראש השנה. מבדיקה שערכתי בלוח השנה עולה כי מועד הגעתה של עומייסי לארץ, 25.9.49, הוא אכן ראש השנה תש"י ואילו ראש השנה תש"ט (1948) חל ב 3.10.48.

בכתבה נוספת, שאיתרתי באותו הקובץ, הסבירה הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, כי סעדה קומימי אושפזה בבית החולים "הדסה" ראש העין באוקטובר 49 ושוחררה בריאה. בהמשך, אושפזה בשנית מדצמבר 49 ועד אמצע ינואר 50 ואז שוחררה מבית החולים במצב טוב אך לא ברור להיכן נשלחה?. בכל התקופה שבה אושפזה סעדה קומימי בבית החולים אשר במחנה ראש העין, הילדה צילה לוין כבר התגוררה בקיבוץ עין המפרץ, אי לכך לא ייתכן כי צילה לוין הינה הילדה סעדה קומימי. בכתבה זו הובאו דברים מפיה של צילה לוין עצמה, שתיארה כיצד גילתה בגיל צעיר כי היא ילדה מאומצת. לוין סיפרה כי הוסבר לה בגיל 6 על-ידי מחנכת או מטפלת כלשהי בקיבוץ, שהיא ילדה מאומצת וכי היא ילדה אסופית, שהוריה קיבלו אותה ממוסד ילדים ביתי של רופא, שהתגורר בעיר חיפה והם אספו אותה לביתם אשר בקיבוץ עין המפרץ. לוין הסבירה כי בתחילת שנות ה 90, לאחר מותם של הוריה המאמצים, היא מצאה את צו האימוץ המקורי שלה בארכיון של הקיבוץ. זהו אותו צו אימוץ שהיא הציגה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי במהלך עדותה. בכתבה הופיע הסבר נוסף של הפרקליטה, דרורה נחמני-רוט, שהבהירה כי צילה לוין נולדה עוד מלפני מועד תחילתו של מבצע "על כנפי נשרים", שיצא לדרך רק באמצע חודש דצמבר 1948.

הצעתי לנונה דולברג, שותפתי דאז, לפרסם פוסט המתאר את סיפורה האמיתי של המאומצת צילה לוין. נונה הסבירה לי כי איננה יודעת דבר על מקרה צילה לוין, מפני שעדיין לא בדקה סיפור זה כלל. הסברתי לנונה את כל פרטי המקרה של צילה לוין, כפי שהיו ידועים לי מקריאת כתבות העיתונות. נונה מיד ניגשה לחפש במנוע החיפוש של אתר "עיתונות יהודית היסטורית" מידע על תינוקת נטושה כלשהי, שנולדה באיזור חיפה לפני חודש נובמבר 1948 ומצאה 3 כתבות המתארות את מציאתה של תינוקת נטושה בת יומה בתחנת הרכבת, שליד שכונה ערבית בצפון מערב חיפה. התינוקת הנטושה הזו נמצאה על-ידי עוברת אורח ערביה, שככל הנראה התגוררה בעצמה באיזור.

במקביל, אמרתי לנונה כי יש צורך לאתר מסמך או רישום כלשהו המעיד על תאריך לידתה המדויק של צילה לוין כדי להוכיח לציבור שאכן צילה לוין נולדה בסוף שנת 1948 ואילו מרגלית עומייסי עלתה לארץ בשנת 1949. הצלחתי לאתר אתר אינטרנט של בית העלמין בסקרמנטו קליפורניה בו קבורה צילה לוין, שהלכה לעולמה בחודש יוני 2017. באתר עצמו פורסם דף זיכרון לזכרה של לוין ובו צוין תאריך לידתה: 10.9.1948 ותאריך פטירתה: 17.6.2017.

בנוסף, העברתי לנונה גם מסמך ובו סיכום של ועדת החקירה כהן-קדמי בנושא העדות של צילה לוין, טענותיו של עורך-דינה רמי צוברי ותשובתם של שופטי הוועדה והפרקליטה, נחמני-רוט, למשמע טענותיהם של צילה לוין ועורך-דינה. נונה קראה את ספרו של עו"ד רמי צוברי, אחיי האובדים, בו תיאר צוברי את ילדותה של לוין בקיבוץ עין המפרץ ואת העובדה כי לקתה במחלת הפוליו, שגרמה לה לסבל רב ובנוסף איתרה במרשתת ספרון, שפרסם שמשון גיאת, לאחר שוועדת החקירה כהן-קדמי סיימה את עבודתה. בספרון, תיאר גיאת את כל מקרה צילה לוין והציג בו את צו האימוץ המקורי של צילה לוין, שחלקים ממנו ופרטיו מופיעים, כאמור, גם בכתבות העיתונות. עוד הצלחתי לאתר בארכיון המדינה כתבה שבה מתראיין שמשון גיאת בספטמבר 1997 ובה הוא מתאר כיצד הוא הופיע בערוץ הטלוויזיה של חב"ד בניו-יורק וסיפר לציבור הצופים על הילדים התימנים, שנחטפו מישראל והועברו לארה"ב בשנים 1949-1954 ומיד התקשרה אליו אישה בשם צילה לוין, שנראתה תימניה לגמרי במראה החיצוני שלה וכך נערך המפגש הראשון של גיאת עם לוין.

בהמשך העבודה על מקרה צילה לוין, איתרתי את תיקי החקירה של הילדה סעדה (מזל) קומימי, בתה של מרגלית עומייסי, שנעלמה לה במחנה ראש העין וקובץ ובו ספר מחנה העולים ראש העין א' שבארכיון המדינה הכולל את רישום עלייתן וקליטתן של מרגלית עומייסי (תורכיה סלימאן עומייסי) ובתה, סעדה (מזל) קומימי, שעלו לארץ ב 25.9.1949, בראש השנה תש"י. מקריאה בתיקי החקירה, הסתבר לי שסעדה קומימי אושפזה בבית החולים "הדסה" ראש העין באוקטובר 49 ולאחר מכן השתחררה לביתה. בהמשך, אושפזה שוב בבית החולים בתחילת דצמבר 49, הבריאה והשתחררה מבית החולים ב 15.1.50 והועברה לבית התינוקות שבמחנה ראש העין ב'. מרגלית עומייסי עזבה את מחנה ראש העין באמצע חודש יולי 1950, לאחר כמה חודשים שהיא מחפשת את בתה, ששוחררה מבית החולים הדסה ראש העין אך לא מצליחה למוצאה. עומייסי התלוננה בגין היעלמות בתה הפעוטה, סעדה קומימי, כבר במהלך שנת 1950. בחודש מרץ 1951, פנתה עומייסי למשטרת-ישראל והגישה תלונה רשמית על היעלמות בתה ממחנה ראש העין. במסגרת תלונה זו, אמרה עומייסי למשטרת-ישראל כי קרובת משפחתה איתרה ילדה, הגדלה אצל משפחה בעיר באר-שבע וזיהתה אותה כסעדה-מזל קומימי, הילדה שנעלמה למרגלית עומייסי. משפחת הילדה מבאר-שבע התגוררה בעבר במחנה ראש העין ומשם עברה לגור בבאר-שבע. משטרת-ישראל בדקה את הטענה הזאת בזמנו אך מצאה, שפרטי הילדה מבאר-שבע אינם תואמים את פרטיה של הילדה סעדה-מזל קומימי. המשטרה ציינה במסמך משנת 1951 כי גם מרגלית עומייסי וגם משפחת הילדה מבאר-שבע טוענים כי זו ילדתם.

המשכנו וקראנו בארכיון המדינה בקבצי "קטעי עיתונות" משנת 1997 המתארים את סיפור המפגש בין צילה לוין לבין מרגלית עומייסי. לוין הגיעה לארץ באמצע אוגוסט 1997 לקראת העדות הרשמית שלה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי ב 27.8.97. היא התראיינה באמצעי התקשורת וסיפרה את סיפורה האישי ואז נמצאה במפתיע ה"אמא הביולוגית" שלה, מרגלית עומייסי ובוצעה בדיקת DNA מהירה על-ידי ד"ר חסן חטיב מהמכון הגנטי באוניברסיטה העברית בירושלים, ש"אישרה" את הקשר המשפחתי בין השתיים. כעבור כמה ימים, נערכה פגישה מתוקשרת במשרדו של עורך הדין רמי צוברי, שייצג את לוין ועומייסי והכריז כי הנה נמצאה ילדה אחת מ"חטופי תימן", שהתאחדה מחדש עם אמה, לאחר שנים רבות. ועדת החקירה כהן-קדמי הטילה ספק בממצאי בדיקה זו, מכיוון שצילה לוין נולדה שנה שלמה לפני שמרגלית עומייסי עלתה לארץ. בשל כך, פסקה ועדת החקירה כהן-קדמי כי הן אינן אם ובת ביולוגיות. ועדת כהן-קדמי דרשה כי תיערך בדיקה גנטית חוזרת, שבוצעה גם היא במכון הגנטי של האוניברסיטה העברית בירושלים וחתומים עליה פרופ' סולר וגם ד"ר חסן חטיב עצמו. ממצאי הבדיקה החוזרת מראים בבירור, שמרגלית עומייסי וצילה לוין אינן אם ובת. לוין, עומייסי, עו"ד רמי צוברי ושותפו למזימה, שמשון גיאת, התאכזבו מאוד מתוצאות הבדיקה החוזרת. גם אנשי עמותת "משכן אוהלים" (חסידי עוזי משולם) הביעו כעסם על כך שמדינת-ישראל מערערת על תוצאות הבדיקה הגנטית הראשונה שנערכה ובכך נמשך "הטיוח של חטיפות הילדים". צוברי וגיאת טוענים עד עצם היום הזה, שמרגלית עומייסי וצילה לוין הן אם ובת, שהופרדו בעל-כורחן לפני שנים רבות, עקב חטיפתה של צילה לוין בהיותה תינוקת והצליחו להתאחד מחדש. לאחר בחינת כל הפרטים הנזכרים לעיל, נוצר לו הפוסט צילה לוין ה"חטופה" הראשונה, שפורסם בעמוד הפייסבוק של נונה דולברג ב 11.3.2018.


הערות:

מרגלית עומייסי נקראה, בעת עלייתה לארץ, בשם: תורכיה סולימאן עומייסי. היא עלתה לארץ כאישה גרושה עם תינוקת בת שנה. שם הגרוש שלה: יוסף קומימי. במהלך מגוריה במחנה ראש העין, נישאה מחדש ושמה לאחר הנישואין: מרגלית ברזלי.

מקרה היעלמותה של סעדה (מזל) קומימי נחקר על-ידי שלוש ועדות חקירה: בהלול-מינקבוסקי, שלגי וכהן-קדמי. חוקרי ועדת החקירה כהן-קדמי החלו כבר בדצמבר 95 לבדוק ביסודיות מקרה זה, מיד לאחר שמרגלית עומייסי עצמה הופיעה בפני הוועדה, בנובמר 95 ומסרה את עדותה. בתיק החקירה נכתב כי מרגלית עומייסי טוענת, שאישה בשם צילה לוין היא הבת, שנעלמה לה. והחוקר, עדי בן אשר, כותב לעמיתו החוקר, אייל ינון, שהוא איננו סבור כי צילה לוין היא בתה של מרגלית עומייסי.

בפברואר 1985 התראיינה מרגלית עומייסי לכתב מקומון "כל העיר" אילן מגט. עומייסי ביטאה בריאיון עצמו את ייאושה הרב ואכזבתה הקשה ממהלך עלייתה לארץ ואובדן בתה. היא גם סיפרה כי ביקרה בעיר באר-שבע בשנת 1951 והלכה לראות את הילדה, שמשטרת-ישראל בזמנו טענה כי זו ילדתה, סעדה קומימי. בכתבה הסבירה מרגלית עומייסי, שכשהגיעה לבית המשפחה בבאר-שבע, היא נתקלה ביחס עוין ואלים של אם המשפחה, שסירבה לשמוע את דבריה. לא ברור האם נערכה בדיקת-דם של הפעוטה מבאר-שבע, שהפכה להיות "תינוקת מריבה", לבין מרגלית עומייסי או מול האם והאב שגידלו את הילדה. לא ברור האם הייתה זו בכלל בתה האובדת של מרגלית עומייסי?.

עורך הדין רמי צוברי וגם צילה לוין טענו עוד מלפני העדות הרשמית שלה בפני ועדת כהן-קדמי כי צילה לוין נחטפה כתינוקת ממחנה העולים ראש העין בשנת 1949 והועברה לחיפה. ושם, אימץ אותה הזוג רוזנשטוק (רוזן) מעין המפרץ. מיד לאחר ה"איחוד המשפחתי" המתוקשר במשרדו של עו"ד רמי צוברי, לוין ועומייסי נסעו לראש העין וביקרו במבנה הנטוש, ששימש בזמנו כבית התינוקות במחנה ראש העין משם נעלמה/הועלמה/"נחטפה", לטענתם, צילה לוין התינוקת, בזמנו. הביקור של השתיים בראש העין לווה על-ידי רפי אהרון, דובר ה"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים". הביקור המרגש תועד בכתבת-עיתון ב 27.8.97. האבסורד בכל הביקור המתוקשר הזה הוא, שצילה לוין נולדה בספטמבר 1948, כשנה שלמה לפני שמחנה ראש העין הוקם ואוכלס על-ידי עולי-תימן.

צילה לוין הכירה בגיל 20 את קרל (חיים) לוין, מתנדב יהודי מארה"ב ונישאה לו כאן בארץ ובשנת 1971 הם עזבו את הארץ ועברו להתגורר בארה"ב.

צילה לוין טענה באוגוסט 1997 שהיא פגשה את שמשון גיאת לראשונה כשנתיים לפני כן.


מצורפים הקבצים, הכתבות והקישורים הבאים:

צילה לוין ז"ל: עמוד זכרון באתר של בית העלמין בסקרמנטו קליפורניה

https://www.legacy.com/obituaries/name/tzila-levine-obituary?pid=185852372

https://www.dignitymemorial.com/obituaries/sacramento-ca/tzila-levine-7453130

הפוסט, פרי עבודתנו המשותפת, שפרסמה נונה דולברג ב 11.3.2018 בעמוד הפייסבוק שלה בנושא המאומצת צילה לוין (בפוסט מצורפות כתבות העיתונות המתארות את מציאת התינוקת האסופית צילה לוין):

הפוסט שפרסם א.א. קונספירציות העוסק בסיפורה האישי של צביה יעקובי וקשור להיעלמות הילדה סעדה קומימי (בתה של מרגלית עומייסי):

https://aaconspiracies.wordpress.com/2018/05/09/%d7%a4%d

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s