סיפורי ילדים מאומצים: משה בכר

כשהכרתי לראשונה את אתר העדויות של עמותת עמר"ם, פגשתי בדף העדות של המאומץ משה בכר. בכר התראיין אצל העיתונאית שוש מדמוני לפני כ 26 שנים וסיפורו האישי פורסם בכתבה שלה במוסף "שישי" (ידיעות אחרונות) ב 13.5.1994. בכתבה נטען, כי ייתכן שבכר הוא אחד מ"ילדי תימן", שנעלמו באופן מסתורי ולא ברור מה עלה בגורלם. בכתבה פורטו גם הפרטים הבאים: משה בכר נולד ב 12.12.1951 להורים ממוצא תימני. שמו המקורי הוא סאלם סאלם בן סאלם גזל והוסבר כי "משה בכר מחפש שנים את הוריו הביולוגים, הוא יודע שהוא יוצא תימן ונמסר לאימוץ ב-1953". על-פי הכתוב בכתבה, משה בכר גילה בגיל 12 כי הוא ילד מאומץ, ממש במקרה והתעמת עם הוריו המאמצים עד שהודו בפניו כי הוא ילד מאומץ, דבר שהביאו למשבר נפשי.

מתחקיר שערכתי באמצעות קריאת קבצים בארכיון המדינה, הבנתי את הפרטים הבאים: משה בכר נולד בבית החולים "הדסה" עין-כרם בירושלים ב 12.12.1951 ולאחר כארבעה שבועות של טיפול ושהייה בבית החולים, הועבר לבית התינוקות המרכזי של ויצ"ו ירושלים ב 14.1.52. בהיותו כבן שנתיים, הועבר ב 22.11.53 למוסד הילדים ויצ"ו בשכונת "בקעה" בירושלים המיועד לפעוטות. כשהגיע לגיל 3 ושלושה חודש, נמצאו לו הורים המוכנים לגדלו ולאמצו: חיים ופני בכר מחיפה, שעלו לארץ מתורכיה. וכך עזב הילד סאלם גזל את מוסד ויצ"ו ירושלים ועבר להתגורר אצל הזוג בכר בחיפה ב 15.3.1955. בחודש מרץ 1956 נעשה ניסיון נוסף לאתר את האם הביולוגית, שכלל לא התעניינה בתינוק שלה, סאלם גזל אך שירותי הרווחה בירושלים לא הצליחו לאתרה. מיד לאחר מכן, נערך דיון רשמי בבית המשפט והילד סאלם גזל אומץ באופן רשמי וקיבל שם חדש: משה בכר. מיד לאחר מכן, הונפקה לו לראשונה תעודת-לידה.

כעבור שנים רבות, בפברואר 1997, הגיע משה בכר לארץ, העיד בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי וסיפר לשופטי הוועדה את קורות חייו והתלאות הרבות, שעבר בילדותו. הוא טען שיש בידיו מידע מועט מאוד, שקיבל כמה שנים לפני כן מהשירות למען הילד בירושלים (עדינה טל), באשר לתקופת ינקותו ושאין ברשותה של עדינה טל מידע המסביר מה התרחש בשנים הראשונות של חייו והדבר נראה לו חשוד מאוד. בכר סיפר כי בשנים שלאחר אימוצו, בהיותו בן 13-14, הוא התגורר בפנימייה (בת גלים) כי לא הסתדר עם הוריו המאמצים ו"עשה להם הרבה בעיות". בגיל 14 נפטרה אמו המאמצת והוא חזר להתגורר עם אביו המאמץ בביתו שבחיפה כדי לסייע לאב אך עד מהרה התחתן האב בשנית והנער משה לא הסתדר עם רעייתו החדשה של האב, ששימשה כאם חורגת. לכן, נאלץ לעזוב את הבית בשנית. בכר פירט בפני שופטי הוועדה את כל שמות המוסדות הרבים, בהם התגורר בילדותו-נערותו. בכר הסביר כי כבר בשנת 1972 הכיר את רעייתו לעתיד ועזב עמה לקנדה. התגרש מאשתו לאחר מספר שנות נישואין והתחתן בשנית בשנת 1989. בכר המשיך בעדותו בתארו את קורותיו והסביר לשופטי ועדת החקירה, שקיבל מאביו המאמץ את צו האימוץ שלו ופנה לראשונה לשירות למען הילד (עדינה טל) כדי לפתוח את תיק האימוץ בשנת 1989 אך רק בשנת 1995 הצליח השירות למען הילד לאתר את אמו הביולוגית של בכר ונערך מפגש משפחתי ביניהם. במהלך המפגש המרגש, הסבירה לו אמו כי היא התייתמה מהוריה עוד בתימן ועלתה לארץ בגיל 13 יחד עם אחותה הגדולה (בת 15) וגיסה. כשהתגוררה במעברה באזור ירושלים, התאהבה בבחור צעיר והרתה לו אולם הם טרם היו נשואים. הבחור הבטיח כי יינשא לה אך כשכבר הייתה בהיריון, הוא התאהב בבחורה אחרת, מבוססת כלכלית והחליט להינשא לאחרת. לתינוק שנולד לו מהקשר הרומנטי הקודם (סאלם גזל=משה בכר) הוא התכחש לחלוטין. אמו הביולוגית של משה בכר ילדה אותו בהיותה בת כ 14 שנים בלבד. בפגישה עמה היא סיפרה לו כי הלידה התרחשה בבית-מלון בו עבדה אחותה וכי היא ואחותה התכוונו לגדל את הילד ביחד אולם היא טענה כי התינוק נלקח ממנה, מיד עם הלידה, כנגד רצונה על-ידי "אנשים גדולים", שהחתימו אותה על מסמך בו היא מוותרת על התינוק שלה ומאז לא ראתה אותו. עוד טענה האם הביולוגית כי במשך שנים חיפשה את הילד שלה בסיוע אחותה הגדולה. מסיפורה של האם הביולוגית התברר כי גיסה, בעלה של אחותה הגדולה, נרצח בהמשך על-ידי מסתננים (פדאיון). משה בכר הסביר לשופטי ועדת החקירה כי ניסה ליצור קשר עם אביו הביולוגי ולפגשו אך האב הביולוגי סירב להיפגש עמו והתחמק ממנו.

את טענותיה של אמו הביולוגית של המאומץ משה בכר ניתן לאמת באמצעות המסמכים המצויים בארכיון המדינה. משה בכר נולד בסוף שנת 1951 בבית החולים "הדסה" עין-כרם בירושלים ולא בבית-מלון. הוא שהה בבית החולים כארבעה שבועות ורק אחר-כך הועבר למוסד הילדים ויצ"ו ירושלים בו התגורר עד גיל שלוש ושלושה חודש אז נמצאה לו משפחה מאמצת: משפחת בכר מחיפה. מעיון במסמכים המתארים את סקירת תיק האימוץ של משה בכר על-ידי פרקליטת ועדת החקירה כהן-קדמי, דרורה נחמני-רוט, מצטיירת התמונה הבאה: האם הביולוגית כלל לא התעניינה בתינוק סאלם גזל ואף מסרה הצהרה בשבועה בפני שופט בבית המשפט, שהיא מוותרת על הילד שלה. בחודש מרץ 1956, במהלך הדיון בבית המשפט באשר לאימוצו של הילד סאלם גזל, החליט משרד הסעד לאתרה כדי לברר האם היא עדיין מעוניינת בילד שלה, טרם יימסר לאימוץ?. גם האב הביולוגי, שזהותו הייתה ידועה, הוזמן לפגישה עם היועץ המשפטי של משרד הסעד אך התכחש לעצם העובדה כי סאלם גזל הוא הילד שלו, עצמו ובשרו. לאחר שגם האם הביולוגית לא נמצאה בשנית ולא הראתה כל סימן של עניין בתינוק, הוכרז התינוק סאלם גזל כבר-אימוץ. משה בכר, שעבר תלאות רבות בחייו, בעיקר בילדותו ובנערותו, ניסה לברר את סיפור חייו באמצעות פנייה לשירות למען הילד כבר מסוף שנות ה 80. להערכתי ועל-פי דברים שאמר במהלך עדותו בפני ועדת החקירה, הוא הושפע מפעילים, שעסקו בקידום טענת הילדים התימנים ה"חטופים", דבר שהביאו לחשוב, בטעות, כי הוא ילד חטוף.


סיפורו האמיתי של המאומץ משה בכר התפרסם לראשונה בעמוד הפייסבוק של נונה דולברג ב 15.2.2018 והוא מבוסס על תחקיר שאני ביצעתי בעצמי על-ידי איתור דף העדות של משה בכר והכתבה של שוש מדמוני, איתור העדות שלו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי ומשדר הרדיו של יעל צדוק במהלכו סיפר את סיפורו האישי, איתור תיקי החקירה של משה בכר (ועדת שלגי/כהן-קדמי/תיק מסמכים נוספים), איתור הקובץ שבו מתוארת סריקת תיק האימוץ של משה בכר וכל מסמכי ויצ"ו ירושלים הקשורים בילד סאלם גזל.


הערות:

משה נחום סיפר במהלך ישיבת הוועדה המיוחדת של ח"כ לשעבר נורית קורן, שהוא וחבריו (כנראה שהוא מתייחס לעורך הדין רמי צוברי ולשמשון גיאת) הביאו את המאומץ משה בכר במיוחד מקנדה כדי שהוא ימסור עדות בפני ועדת החקירה כהן-קדמי.

משה בכר טען בעדותו בפני ועדת כהן-קדמי, שעורך-דין מישראל (כנראה, עו"ד רמי צוברי) הציע לו לתבוע את מדינת-ישראל בגין "חטיפתו" כתינוק בשנת 1951 וכי שר כלשהו בממשלת ישראל (כנראה, ח"כ אריה גמליאל) ניסה לשכנע אותו כי הוא ילד תימני חטוף, שהוריו המאמצים קנו אותו בעבור 5,000$.

משה בכר פנה בשנת 1994 אל ועדת שלגי בזמנו וביקש מהוועדה שיחקרו אודות נסיבות אימוצו ואולי אף יאתרו עבורו את הוריו הביולוגיים. בכר טען שהוא בעצמו דיבר ישירות עם השופט משה שלגי. חוקר ועדת שלגי, עמי חובב, חקר את מקרה האימוץ של משה בכר.

כתבתה של שוש מדמוני בעיתון "ידיעות אחרונות" (מוסף שישי), בה התראיין משה בכר, התפרסמה ב 13.4.94. תכנית הרדיו של יעל צדוק, בה התראיין משה בכר, שודרה לציבור למחרת, ב 14.5.94.


מצורפים הקבצים, הכתבות והקישורים הבאים:

דף עדות בנושא המאומץ משה בכר באתר של עמותת עמר"ם:

https://www.edut-amram.org/testimonies/moshe-bachar/

סיפורו של המאומץ משה בכר בתוך המאמר של שלומי חתוכה מעמותת עמר"ם "מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים":

הפוסט על המאומץ משה בכר שפורסם בעמוד הפייסבוק של נונה דולברג ב 15.2.2018:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s