סיפורי ילדים מאומצים: צבי עמירי

במהלך תקופת עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, פנתה הוועדה לציבור הרחב וביקשה מהציבור למסור לה מידע כללי וספציפי על אנשים בוגרים ממוצא תימני או "מזרחי", שגדלו כילדים מאומצים אצל משפחות אשכנזיות. הוועדה גם ביקשה מהציבור למסור כל מידע שנראה רלוונטי לחקר נושא "פרשת ילדי תימן". אנשים רבים מכל רחבי הארץ פנו בכתב אל ועדת החקירה עם מידע שנראה להם קשור לנושא. בין היתר, פנו אל הוועדה באופן עצמאי אנשים בוגרים, שהם בעצמם ילדים מאומצים וביקשו מחוקרי הוועדה שיחקרו אודות מסירתם לאימוץ בילדותם מתוך מחשבה שהינם ילדים שנלקחו מהוריהם הביולוגיים כנגד רצונם.

צבי עמירי (במקור: צבי ביטון), יליד מרץ 1953, שאומץ כתינוק וגדל אצל הזוג צ'יזה ואלחנן עמירי (קמפינסקי) מקיבוץ עמיר שבצפון הארץ, פנה אף הוא אל ועדת החקירה כהן-קדמי, באמצעות ייצוג של עורך הדין רמי צוברי הזכור לנו מפרשת צילה לוין ואורי וכטל. בעקבות פנייתו הרשמית של עמירי לוועדת החקירה כהן-קדמי, נשלח אליו חוקר מטעם הוועדה (משרד החקירות גוט בן אשר) שתשאל אותו אודות הפרטים הידועים לו. החוקרים גם הגיעו לקיבוץ עמיר ושוחחו עם ותיקי הקיבוץ, שזוכרים היטב את הזוג עמירי, שהיו חברי קיבוץ עמיר בעבר הרחוק ועזבו את הקיבוץ לפני שנים רבות. החוקרים גם הגיעו עד לעיר עכו ופגשו שם אנשים, שהתגוררו במעברת עכו בשיכון עמידר ומכירים את הוריו הביולוגיים של צבי עמירי ואת אחיו.

ראשיתו של סיפור טראגי זה בקיץ 1949 עת עלו חנינה ודוד ביטון (לימים: חנה ודוד ביתן), הוריו הביולוגיים של צבי עמירי, מתוניס לארץ ישראל ונשלחו להתגורר במעברת עכו שבצפון. הם עלו עם בתם הבכורה ואילו בארץ נולדו להם שלושה ילדים נוספים: בשנת 1949, בשנת 1950 ובן הזקונים שלהם, צבי ביטון, שנולד כאמור ב 5.3.1953. את שלושת ילדיה הצעירים, שנולדו בארץ, ילדה חנינה ביטון בבית החולים רמב"ם בחיפה. התינוק צבי נולד טרם זמנו (פג), לכן הוא הושאר לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה ואילו אמו, חנינה, נשלחה הביתה כמה ימים לאחר הלידה. יום אחד, כאשר הגיעה לבקר את תינוקה הקטן בבית החולים רמב"ם, חזרה לביתה שבעכו נסערת מאוד והחלה הוגה מפיה דברים מוזרים וחריגים. היא טענה כי רצחו לה את התינוק שלה (בבית החולים), דבר שאינו קשור למציאות כלל וכלל ונראה היה כי היא עוברת משבר נפשי קשה.

שישה שבועות מרגע לידתו ולאחר שהעלה במשקלו, הועבר התינוק צבי ביטון למוסד הילדים "אמנה" שבחיפה. כמה חודשים מאוחר יותר, ביוני 1953, נמצאה לו משפחה שתגדל אותו: הזוג עמירי (קמפינסקי) מקיבוץ עמיר. באוגוסט 1954, פורסמה בעיתון מודעה רשמית המיידעת את הציבור כי בבית המשפט המחוזי בחיפה עומד להתקיים בחודש ספטמבר דיון באימוצו של הילד צבי ביטון. על-פי הנהלים, נכתב במודעה כי אם הציבור מתנגד למעשה אימוץ זה, עליו להגיע לבית המשפט ולהשמיע את התנגדותו.

בריאיון מצולם שנערך על-ידי עמותת "אחים וקיימים", מספר צבי עמירי שכשהגיע לגיל 32 שנה, סיפר לו לראשונה אביו המאמץ כי הוא ילד מאומץ. הוא מסביר בריאיון, שייתכן כי הוא כבר הבין עובדה זו בילדותו אך הדבר לא נאמר לו באופן ישיר וברור. עמירי מספר כי הוא והוריו המאמצים עזבו את קיבוץ עמיר כשהיה בן שש ועברו להתגורר בראשון לציון. לאחר כמה שנים עברו לגור במושב. בסופו של דבר, עברו מהמושב לעיר נתניה. עמירי עצמו מפרש את עזיבת הקיבוץ, את מעברי המגורים התכופים ואת העובדה שהוריו המאמצים לא סיפרו לו כי הינו ילד מאומץ, כניסיון להסתיר מהציבור את העובדה שהם אימצו ילד חטוף.

בהמשך הריאיון, יטען צבי עמירי, שאמו הביולוגית חתמה באצבע כף ידה על מסמך בו היא מוותרת על התינוק שלה ויסביר כי הדבר נראה לו תמוהה, שכן היא יודעת קרוא וכתוב בצרפתית שהיא שפת אמה אך למרות זאת חתמה על מסמך הוויתור באצבע כף ידה ולא בכתב יד. צבי עמירי טוען עד עצם היום הזה, שהוא ילד חטוף וכי אמו הביולוגית הייתה אישה בריאה לחלוטין, שילדה אותו ולקתה בנפשה כי הוא נלקח ממנה כנגד רצונה ובעקבות זאת כל משפחתו (הביולוגית) התפרקה. הוא אינו מתייחס, או איננו מודע לכך, כי סדר הדברים אחר ממה שהוא טוען: האם ככל הנראה לקתה בנפשה, מיד עם לידתו וכנראה לא הייתה מסוגלת לגדלו. משפחתו הביולוגית התפרקה כי האם הייתה חולה בנפשה. עם זאת, עליי לציין שעל-פי גרסת קרובת משפחתו הביולוגית של צבי עמירי, נמסר לחנינה ביטון, במהלך ביקורה בבית החולים רמב"ם בחיפה, כי התינוק שלה נפטר.

מיד לאחר הווידוי הרשמי של אביו המאמץ, פנה צבי עמירי לשירות למען הילד וקיבל מהעובדת הסוציאלית את פרטי משפחתו המקורית. הוא גילה כי משפחתו המקורית התגוררה בעיר עכו וכי בנעוריו הוא התגורר בסמוך להם, כשלמד והוכשר בבית הספר לקציני ים בעכו, אך בזמנו לא ידע על כך דבר. אביו הביולוגי נפטר בשנת 1966 ואמו הביולוגית הייתה מאושפזת בבית-חולים פסיכיאטרי במשך שנים רבות. לדבריו של עמירי הוצג בפניו מסמך החתום על ידי אמו הביולוגית, שוויתרה עליו בזמנו אך הוא מאמין שהיא הוכרחה לחתום על המסמך כנגד רצונה האמיתי. כאמור, עמירי איתר, באמצעות הפרטים שקיבל, את אחותו ואת אחיו הביולוגיים שבישרו לו כי אח נוסף שלו נפטר. בפגישה עמם, הסבירו אחיו הביולוגיים של עמירי כי גדלו בבית בו אמם הייתה אישה הלוקה בנפשה וכי עובדה זו הייתה קשה מנשוא לאחים הצעירים, שסבלו סבל רב. לפי מיטב הבנתי, חנה ביתן, האם הביולוגית, אושפזה בבית-חולים פסיכיאטרי רק בבגרותם של ילדיה ולא בשנות ה 50, לאחר לידתו של צבי, בן הזקונים.

לאחר פגישתו עם אחיו הביולוגיים, פגש עמירי גם את אמו הביולוגית בבית החולים הפסיכיאטרי בו הייתה מאושפזת ושוחח עמה עד כמה שהדבר התאפשר. עמירי טוען שאמו הביולוגית אמרה בפניו שהוא נלקח ממנה כנגד רצונה אך אין אנו יכולים לומר בבטחה, שאכן הדברים הללו נאמרו על-ידה.


מצורפים הקישורים והקבצים הבאים:

2 הלידות של חנינה ביטון במחלקת היולדות של בית החולים רמב"ם בחיפה:

דף העדות בנושא המאומץ צבי עמירי מתוך אתר האינטרנט של עמותת עמר"ם:

https://www.edut-amram.org/testimonies/zvi-amiri/

עדותו המצולמת של צבי עמירי שצולמה ביולי 2016 (באדיבות עמותת "אחים וקיימים"):

כתבתו של איצי ברתנא ב mynet בה מסופר סיפורו של המאומץ צבי עמירי (יולי 2016):

https://kibbutz.mynet.co.il/local_news/article/m_155964

כתבתה של טל אריאל אמיר בעיתון מעריב אונליין בה מתראיין צבי עמירי (אוגוסט 2016):

https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-552344

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s