דו"ח משרד הבריאות העוסק ב"מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן" – ביקורת

חלק שני

אני ממשיכה כאן בסקירה ביקורתית של המקרים המתוארים בטיוטת דו"ח משרד הבריאות העוסק ב"מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן". בחלק הראשון תיארתי את כל הידוע לי על נסיבות אימוצן של הילדות עדינה (מרים שוקר), ציונה היימן, אריאלה רייטר וניסיתי להסביר מדוע שלושת מקרי האימוץ הללו מתוארים בדו"ח משרד הבריאות באופן מסולף וכי הן אינן ילדות, שנחטפו בסיוע הרופאים והועברו לאימוץ, אלא ילדות נטושות שאומצו. כמו כן, הצגתי כאן שלושה מקרים נוספים המוצגים בדו"ח משרד הבריאות באופן מסולף ומעוות: תינוק בן נעמה ושלום סמרי, התינוק יהודה חרנדיש, הילד רפאל סיידוף והתינוק של שמחה וממו חדד.

מצורפת כאן שוב הטיוטה של דו"ח משרד הבריאות:

דו"ח משרד הבריאות

את חלקה השני של סקירתי, אני פותחת בבחינת המקרה של התינוק רחמים בן שוקר וזכיה שוקר (שקד). מקרה זה מופיע בעמוד 16 בפרק העוסק ב"דפוסי מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן" בסעיף 1 העוסק ב"קבלת החלטות הנוגעות לעניינים רפואיים עבור התינוקות". רחמים שקר (שקד) עלה לארץ בהיותו כבן 10 חודש בשנת 1951 עם משפחתו מהעיר מוסול שבעירק. בשבועיים האחרונים, טרם עלייתו לארץ, הוא היה מאושפז בבית-חולים בעירק. כשהגיעו בני משפחת שוקר לשדה התעופה לוד, הם נלקחו לבדיקה במקום. מיד לאחר מכן, בשל מצבו הרפואי הבעייתי, הועבר רחמים לבית החולים "הדסה" ראש העין. עוד לפני כן, תושאלה אמו, זכיה, שדיווחה כי היה מאושפז בבית-חולים בעירק לפני המראת המשפחה לארץ. על-פי דברי בני המשפחה, אמו וסבתו של רחמים לא רצו שרחמים יאושפז. למרות זאת, הוא אושפז כאמור בהדסה ראש העין ומשפחתו הועברה במקביל למחנה העולים עתלית. בימים שלאחר מכן, חיפשה המשפחה את בית החולים בו אושפז רחמים והצליחה באופן עצמאי להגיע לבית החולים בראש העין. כמה ימים מאוחר יותר, כשהוטב מצבו הבריאותי, התירו הרופאים לשחרר את רחמים מבית החולים ואפשרו להוריו לקחתו למחנה עתלית. רחמים הקטן שהה יומיים עם משפחתו במחנה עתלית ולפתע מצבו הבריאותי החמיר. הוריו המודאגים לקחו אותו ביוזמתם למרפאה המקומית שבמחנה העולים עתלית. שם במרפאה הוא טופל על-ידי האחות דייזי, שגם היא עלתה מעירק ועל-ידי רופא. הרופא נתן לרחמים זריקה ומצבו היה גרוע ביותר.

שושנה ברזילי, אחותו הצעירה של התינוק רחמים שוקר, תיארה בדף העדות באתר של עמותת עמר"ם את האירועים. ברזילי טענה כי כל מה שהיא כתבה בדף העדות הם דברים שסיפר לה אביה, שוקר שוקר וסיפרו לה אחיה הגדולים, שעלו בעצמם מעירק לארץ בשנת 1951 וזוכרים את האירועים. ציטוט דבריה של שושנה ברזילי מופיעים בטיוטת דו"ח משרד הבריאות בעמוד 16. הנה הציטוט:

"הגיעו שני נוטרים לאוהל המשפחה במחנה העולים. הנוטרים הגיעו בליווי אחות, שדרשה לקחת את אחי למרפאה בעתלית. רחמים (אחיו של העד) נלקח בניגוד לרצונה של אימי".

הדברים של שושנה ברזילי נסמכים כאמור לעיל על סיפורים ששמעה מאחיה הבוגרים. ביולי 1995, הגישו האחים מאיר ומשה שקד (שוקר) תלונה לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בבקשה לחקור את היעלמותו של אחיהם התינוק, רחמים שוקר, למרות שוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי קבעה שהתינוק רחמים שוקר נפטר בשנת 1951 ונקבר בבית העלמין מחנה-דוד בחיפה. מאיר שקד העיד בפני ועדת החקירה כהן-קדמי והסביר כי הוא עצמו יליד עירק ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1951 בהיותו כבן 11 שנה וזוכר את האירועים בדיוק רב. מאיר שקד סיפר שכשמשפחת שוקר הגיעה לשדה התעופה לוד, רוססו כל בני המשפחה בחומר די.די.טי. רחמים הקטן, שרוסס אף הוא בחומר החיטוי, התחיל להקיא כתוצאה משאיפת החומר ואז הופנתה האם, זכיה ביחד עם רחמים התינוק לעמדת עזרה ראשונה שהייתה במקום. ובשל הקאותיו, הועבר התינוק רחמים לבית-חולים ללא ליווי אמו שהתנגדה לעצם אשפוזו. מאיר שקד לא הזכיר כלל, במהלך עדותו, את העובדה שהתינוק רחמים סבל מבעיות בריאותיות, טרם עלייתו ארצה והיה מאושפז במשך שבועיים בבית-חולים בעירק. מאיר שקד המשיך ותיאר את האירועים, שהתרחשו במחנה העולים עתלית, יומיים לאחר חזרתו של התינוק רחמים שוקר מבית החולים הדסה ראש העין. הוא הסביר שלפתע הופיעו בפתח אוהל המשפחה אחות רפואית ונוטרים (שוטרי-מעברות). האחות דרשה לקחת את התינוק רחמים למרפאת המחנה והאם, זכיה שוקר, התנגדה לכך. לבסוף נלקח, לטענת מאיר שקד, התינוק רחמים למרפאת מחנה עתלית, הוכנס למרפאה וקיבל שם זריקה מהרופא. הזריקה, לטענתו של מאיר, גרמה לרחמים להתעלף. הרופא במרפאה אמר שהתינוק גמור. במובן של נפטר. לטענתו של מאיר שקד, הוריו החלו להשתולל, לשמע הבשורה הקשה. קרובי משפחתם, ששהו מחוץ למרפאה, החלו לזרוק אבנים על מבנה המרפאה. בעקבות זאת, הוזמנו למקום נוטרים (שוטרי המעברה). הנוטרים אסרו את האבא, שוקר שוקר ואת הדוד ולקחו אותם למעצר.

ומה קרה עם התינוק רחמים?. קיימות שתי גרסאות בעניין: א. הוא נפטר במרפאת מחנה עתלית. הרופא התעקש שיעבירו את גופתו לבית החולים רמב"ם בחיפה, כדי לערוך נתיחה לגופתו, על-מנת לקבוע את סיבת מותו. ההורים התנגדו לכך ורצו לקבור את התינוק במחנה עתלית. ב. הוא הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה במצב אנוש והגיע לבית החולים, ללא רוח חיים. גופתו שהתה יומיים בבית החולים ונערכה לו נתיחה לאחר המוות. בהמשך, הוא נקבר בבית העלמין מחנה-דוד בחיפה. הוריו אינם משוכנעים כי הוא באמת נפטר.

העדות המוקדמת ביותר של בני משפחת שוקר לאירועים הקשורים בתינוק רחמים שוקר קיימת מפברואר 1966 אז פנה שוקר שוקר, אביו של התינוק רחמים שוקר, במכתב לנשיא המדינה וביקש שיסייעו לו למצוא את בנו רחמים ולדעת מה עלה בגורלו, האם חי הוא או מת?. שוקר שוקר פנה בהמשך לוועדת השירותים הציבוריים בכנסת במכתב נרגש. הוא הסביר לחברי הוועדה, שהוא אינו יודע מה עלה בגורלו של בנו התינוק. כשהחלה ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי לפעול בשנת 1967, הגיש שוקר שוקר תלונה רשמית ובקשה לחקור את היעלמות בנו. חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי פגשו את שוקר שוקר ושמעו מפיו את פרטי האירועים. הוא הסביר להם, שכאשר עלה עם משפחתו לארץ, אושפז התינוק רחמים בבית החולים בראש העין, מכיוון שאנשי הקליטה טענו, שהתינוק סובל ממחלה מדבקת ועליו להתאשפז. האב, שוקר שוקר, לא טען בשום רגע שריססו את בני משפחת שוקר בריסוס די.די.טי ושהתינוק הרגיש רע כתוצאה מהריסוס… ולכן היה צורך לאשפזו. פרחה, סבתו הדואגת של התינוק רחמים, ליוותה את נכדה בעת הפינוי לבית החולים הדסה ראש העין. כשבועיים לאחר מכן, כשמצבו הבריאותי הוטב, לקחו שוקר שוקר ואשתו, זכיה, את התינוק רחמים מבית החולים ראש העין אל מחנה עתלית שם התגוררה משפחת שוקר. שוקר שוקר סיפר, כי עוד באותו היום בו החזירו את רחמים מבית החולים בראש העין למחנה עתלית "הייתה (לרחמים) התקפה". למחרת בבוקר, לקחו שוקר שוקר ואשתו זכיה את רחמים התינוק למרפאת המחנה, כי הבינו שמצבו הבריאותי לא טוב.

אין ברשותנו עדות ישירה של האם, זכיה שוקר, על האירועים עצמם אולם ככל הנראה בהגיעה ארצה היא מסרה לאנשי הקליטה פרטים משמעותיים בנוגע למצבו הבריאותי של בנה רחמים וכך נרשם על-גבי גיליון המחלה של התינוק רחמים שוקר, באשפוזו בבית החולים הדסה ראש העין, כי בשלושת החודשים טרם עלייתו לארץ הוא סבל מבעיות בריאות והיה מאושפז בבית-חולים בעיראק, בשבועיים שלפני העלייה.

בעת אשפוזו של רחמים שוקר בבית החולים הדסה ראש העין, רשמו הרופאים בגיליון המחלה שלו כי הוא תינוק הסובל מדיסטרופיה, נראה כמזה-רעב והתפתחותו הפיזית איננה תואמת את גילו. מאוחר יותר, לאחר מותו, נותחה גופתו בבית החולים רמב"ם בחיפה. ממצאי הנתיחה מצביעים על כך שהוא נפטר כתוצאה ממום במעיים, דבר המסביר את העובדה שהוא נראה כתינוק הנמצא בתת-תזונה.

עליי להדגיש בשנית, כי קיים שוני משמעותי בין הסיפור המתואר מפיו של האב, שוקר שוקר, שהסביר בשנת 1967 כי הוא ואשתו פינו בעצמם את התינוק רחמים למרפאת מחנה עתלית, לשם קבלת טיפול רפואי, לבין הסיפור שמתאר מאיר שקד בפני שופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי כ 28 שנה מאוחר יותר ("הגיעו שני נוטרים לאוהל המשפחה במחנה העולים. הנוטרים הגיעו בליווי אחות […]. רחמים התינוק נלקח למרפאה בניגוד לרצונה של אימי"). שושנה ברזילי, אחותו של מאיר שקד, רשמה בדף העדות באתר של עמותת עמר"ם את תיאור האירועים לפי גירסתו של אחיה, מאיר שקד, גירסה שעברה שינוי מהותי ועוותה לחלוטין. מנסחי ומחברי טיוטת דו"ח משרד הבריאות עשו שימוש בציטוט המעוות והמסולף הזה כדי "להוכיח" לציבור, שהתינוק רחמים שוקר נלקח למרפאת מחנה עתלית לטיפול רפואי, מבלי לקבל את רשות הוריו ומבלי להיוועץ בהם.

רחמים שקר (שקד): דף עדות באתר של עמותת עמר"ם

רחמים בן שוקר שקד: תיק חקירה בהלול-מינקובסקי

התינוק "רחמים שכח" (רחמים שוקר): ספר פטירות בית-חולים רמב"ם בחיפה (הובא מת לבית החולים)

עדותו של מאיר שקד, אחיו של רחמים בן שוקר שקד: ועדת כהן-קדמי

רחמים בן שוקר וזכיה שוקר: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי

סיפור ילדיהם של זהרה ויחיא דהרי מופיע בדו"ח משרד הבריאות בפרק העוסק ב"היגיינה ותפיסת אנשי בריאות את הורותם של העולים כלקויה". בעמוד 43 בסעיף ג. העוסק ב"תפיסת הורותם של העולים כלקויה עקב ריבוי ילודה", נטען כי מהעדויות השונות שניתנו על-ידי המשפחות, עולה שהיו מספר אנשי בריאות, שהביעו יחס שלילי כלפי ריבוי הילודה, או הניחו שההורים מוכנים לוותר על ילדם. לאחר מכן מובא ציטוט מדברים שכביכול נאמרו לזהרה ויחיא דהרי בבית היולדות "בית רבקה" בפתח-תקוה, כשזהרה ילדה את התאומים שלהם בשנת 1954.

הציטוט מתוך דו"ח משרד הבריאות:

"תגידו תודה שהבן חי, יש לכם מספיק ילדים בבית".

הציטוט הנזכר לעיל נלקח מתוך דף העדות העוסק בסיפור המשפחתי של יחיא וזהרה דהרי, המוצג באתר העדויות של עמותת עמר"ם. את דף העדות הזה ואת תוכנו כתבה מלי שמחי, בתם של יחיא וזהרה דהרי. להלן מבחר משפטים מתוך דף העדות:

"למחרת דודתי הגיעה מראש העין לתרום מנה נוספת ואז אמרו "לא צריך הילדה התאומה מתה" כמובן שאימי ואבי הקימו צעקות במקום ורצו לראות את הגופה כי בשנת 1951 אמרו להם אותו דבר על בן שנולד להם ב"סרפן" וגם אז לא ניתנה להם תעודת פטירה ולא ראו גופה". לאחר צעקות הורי נשלחו עם הבן התאום הביתה ואמרו להם "תגידו תודה שהבן חי, יש לכם מספיק ילדים בבית".

מלי שמחי המשיכה וכתבה בדף העדות כי:

"אימי העידה בוועדת שלגי. שאלו אותה שאלות בהתנשאות רבה ובזלזול, לאחר שזכרה פרטים רבים מאוד, המשיך לתחקר אותה התובע ושאל אותה בלגלוג מה היה מזג האוויר באותו היום" (ביום שבו, לטענת המשפחה, נחטפו ילדיה). "עד היום אני זוכרת את הכעס שהרגשתי".

מלי שמחי מדברת על אישה, שלטענתה היא הילדה שנחטפה ממשפחת דהרי:

"לפני כעשרים שנה עלתה לשידור בתוכנית של יוסי סיאס ביום שישי בבוקר אישה שסיפרה שהיא מאומצת תאומה שנולדה בבית רבקה. היא גרה בשכונת גת רימון בפתח תקווה ומצאה מסמכי אימוץ בבוידם במזוודה ישנה רק אחרי שהוריה נפטרו. אני מנסה לאתר אותה כי יש לנו הרגשה חזקה שזוהי (האחות התאומה ה"חטופה" של משפחת דהרי)"

בספטמבר 1997, הגישה משפחת דהרי תלונה לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בבקשה לבדוק שלושה מקרי היעלמות של ילדים. האם, זהרה (שרה) דהרי, הגיעה לירושלים עם בנה, שלום דהרי ובתה, מלי שמחי והעידה בפני שופטי ועדת החקירה. יחיא דהרי, בעלה של זהרה דהרי, נפטר כמה שנים לפני כן. בתחילת העדות, זהרה דהרי החלה לדבר והשופטים שאלו אותה שאלות. בהמשך, הצטרף בנה שלום דהרי ומסר את דבריו. הוא טען, שהדברים שהוא מספר בפני השופטים, הם הדברים שסיפר לו אביו המנוח, יחיא דהרי, לפני מותו.

להלן ציטוט דבריה של זהרה דהרי מתוך פרוטוקול העדות של משפחת דהרי בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי:

זהרה: "הביאו לי הילד והילדה לא. התחלתי לבכות מה את בוכה יש לך ילדים בבית מי יטפל בילדים שלך בבית?".

זהרה מגיבה לשאלת השופט: "לא. אישה (אחות) אומרת לי תלכי הביתה תקחי הילד והילדה מתה".

המשפט המצוטט לעיל ("תגידו תודה שהבן חי, יש לכם מספיק ילדים בבית") נאמר במהלך העדות על-ידי שלום דהרי, בנה של זהרה דהרי, כשהרחיב והסביר לשופט, שכך נאמר להוריו בבית היולדות (או בבית החולים) על-ידי הצוות הרפואי ושזו גירסת הדברים, שנמסרו לו על-ידי אביו המנוח, טרם מותו. קיים שוני בין הדברים, שטוען שלום דהרי, בנוגע לדברים שנאמרו כביכול להוריו על-ידי הרופאים והאחיות בבית היולדות/בית החולים, לבין מה שמספרת זהרה דהרי לשופטים בוועדת החקירה.

ועדת החקירה כהן-קדמי חקרה את גורלם של שלושת ילדי המשפחה, בגינם הוגשה התלונה. משפחת דהרי עלתה לארץ עם שלושה ילדים. תחילה, התגוררה המשפחה במחנה העולים ראש העין ועברה בהמשך למגורי הקבע בשיכון שעריה שבפתח-תקוה. בחודש מרץ 1951 נולד לזהרה ויחיא דהרי בבית החולים אסף הרופא תינוק שנפטר בגיל 4 יום בשל בעיה רפואית הנקראת אריתרובלסטוזיס עוברי. בחודש מרץ 1953 נולדו לזהרה ויחיא דהרי תאומים בבית היולדות "בית רבקה" שבפתח-תקוה. התאומים נולדו עם בעיה רפואית (צהבת) והועברו יום לאחר לידתם לבית החולים בלינסון בפתח-תקוה. אחד התאומים נפטר בהיותו בן 5 יום, כתוצאה מצהבת קשה ואילו התאום השני (לימים: שלום דהרי) הבריא ושוחרר מבית החולים לאחר כ 22 יום, במהלכם קיבל עירוי-דם. בשנת 1954 נולד למשפחת דהרי ילד נוסף, שמו מנחם דהרי. התינוק מנחם סבל גם כן מאריתרובלסטוזיס עוברי ונפטר בגיל חודשיים, כתוצאה מבעיות בריאותיות נוספות. זהרה-שרה דהרי ובעלה, יחיא, נכחו במעמד הלוויה של מנחם דהרי אך הם טוענים כי לא ראו את גופתו. הם יודעים שהוא נפטר.

ובנוגע לטענותיה של מלי שמחי, בתם של זהרה-שרה ויחיא דהרי:

ראשית, עליי לציין, שזהרה דהרי הגישה תלונה לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בשנת 1997 ולא לוועדת שלגי.

שנית, ניתן לקרוא את פרוטוקול העדות המלאה של זהרה-שרה דהרי, בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי, כשהיא מלווה בבנה ובתה, שהצטרפו לעדות ואף העידו בעצמם. השופטים התייחסו בסבלנות וניסו להבין את כל פרטי המקרה אך הבהירו לבני משפחת דהרי כי נדרשת חקירה נוספת על-מנת להגיע למסקנות בדבר גורלם של ילדי משפחת דהרי ורק לאחר שוועדת החקירה תסיים עבודתה, יישלחו תשובות לכל המשפחות שהגישו תלונות. בשום רגע, במהלך העדות עד תומה, לא נשאלה זהרה דהרי על-ידי השופטים, מה היה מזג האוויר, ביום בו לטענת משפחת דהרי, נעלמו/נחטפו ילדיה.

שלישית, בנוגע לאישה שהשתתפה במשדר הרדיו של יוסי סיאס ולטענתה של מלי שמחי מדובר בתינוקת התאומה של שלום דהרי, שנחטפה בילדותה: שלום דהרי אכן סיפר במהלך עדותו בפני ועדת כהן-קדמי בשנת 1997, כי הוא שמע בתכנית הרדיו של יוסי סיאס אישה, שמספרת כי היא ילדה מאומצת, שהוריה המאמצים נפטרו והיא נולדה כאחת מזוג תאומים. הוא הסביר, במהלך העדות עצמה, שהוא הצליח ליצור עמה קשר בזמנו. ואז, התברר לו שהיא איננה ממוצא תימני אלא מחפשת את אחיה התאום, שהוא ממוצא אשכנזי…

מצורפים בזה קישורים וקבצים בנושא יחיא וזהרה דהרי וילדיהם:

דף העדות העוסק בנושא יחיא וזהרה דהרי באתר של עמותת עמר"ם (כתבה: מלי שמחי)

יחיא שמעון דהרי, זהרה דהרי ושלושת ילדיהם: פנקס עולים ראש העין א' (מצד שמאל באמצע)

בן דהרי שרה: הודעת פטירה בית-חולים אסף הרופא, מרץ 1951

זהרה-שרה דהרי, שלום דהרי, מלי שמחי (ועדת החקירה כהן-קדמי 1997)

תיק חקירה בנושא ילדים של משפחת דהרי (ועדת החקירה כהן-קדמי)

רישיון קבורה: דהרי מנחם בן יחיה

בעמוד 28 בדו"ח משרד הבריאות מובא ציטוט מעדותו של משה אדלשטיין. אדלשטיין היה המנהל האדמיניסטרטיבי של מוסד הילדים ויצ"ו ירושלים. בשנות התשעים, הוא נחקר על-ידי חוקרי משרד החקירות גוט בן אשר, שביצעו עבודת תחקיר ענפה עבור ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי. הציטוט מתייחס לנושא הגניקולוג הירושלמי ד"ר שטרק ומופיע גם כן בסעיף העוסק ב"חשד לאפשרות של קבלת תמורה כספית לתיווך האימוץ". בתחתית עמוד 28 רשומה הערה בנוגע לעניין זה ונטען כי לא נערכה חקירת משטרה בנושא המידע שיש ברשותו של משה אדלשטיין על אימוצים בתיווכו של הגניקולוג ד"ר שטרק. כאמור, הטענה כי מקרי האימוץ הללו לא נחקרו כיאות, איננה נכונה.

משרד החקירות גוט בן אשר ביצע חקירה יסודית של מקרי אימוץ ילדים, שנולדו בירושלים, הועברו למוסד הילדים ויצ"ו ירושלים, בתיווכו של ד"ר שטרק ונמסרו לאימוץ במועד מאוחר יותר. החקירה של מקרי אימוץ אלו נעשתה בהצלבה עם בדיקה יסודית של תיקי האימוץ, שבגנזך משרד הפנים. מסקנת החוקרים היא שמדובר באימוץ של תינוקות, שנולדו לאימהות צעירות, לא נשואות, שוויתרו על תינוקן ויתור מלא. התינוקות הנטושים הללו, הושמו במוסד הילדים ויצ"ו ירושלים, הוכרזו כברי אימוץ לאחר שהיה ברור כי אימהותיהן הביולוגיות אינן מעוניינות בהם ונמסרו לאימוץ. מקרים אלה אינם קשורים, בשום אופן, לטענות על ילדים שנחטפו.

דוגמא לאימוץ תינוק שנולד לבחורה צעירה, לא נשואה, שהרתה לחייל בריטי, ילדה את תינוקה בבית החולים שערי-צדק בירושלים באוגוסט 1948, ויתרה על תינוקה מראש והתינוק הושם במוסד ויצ"ו ירושלים ולאחר מכן נמסר לאימוץ. שם התינוק: אליעזר מזרחי. שם האם הביולוגית: רבקה מזרחי. הליך האימוץ של אליעזר טאטץ התקיים בנובמבר 1948, בבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מכן, הוא המשיך להתגורר במוסד הילדים ויצ"ו ירושלים ובהמשך הועבר להוריו המאמצים, הרב פיליפ טאטץ ורעייתו רבקה, המתגוררים בארה"ב. פיליפ ורבקה טאטץ אימצו בנוסף ילדה, שנולדה בארה"ב. הילדה המאומצת הזו היא הילדה, שהרב אבידור הכהן ראה בביקורו בשנות השישים בארה"ב ודיווח בעקבות זאת לעורכי השבועון "העולם הזה" על חשדו. ובינואר 1967, התפרסמה הכתבה ה"סנסציונית", שהכתה גלים: ילדי תימן נמכרו לאמריקה!. שמו של הרב פיליפ טאטץ, שהיה יד ימינו של הרב ברנרד ברגמן, מופיע בכתבה עצמה בראשי-תיבות פ.ט.

במחצית השניה של שנות השישים, הגיעה לארץ רבקה טאטץ, שבינתיים התגרשה מבעלה, פיליפ טאטץ. היא הגיעה בליווית שני ילדיה המאומצים. חוקרי משטרת-ישראל חקרו אותה וביקשו ממנה מסמכים בנוגע לילדיה המאומצים. לימים, כשגדל אליעזר טאטץ, הוא פגש כאן בארץ את אמו הביולוגית, רבקה מזרחי.

בשנת 1997, הגיעה לארץ אחותו של אליעזר, שהייתה כאמור ילדה נוספת, שאומצה על-ידי הזוג רבקה ופיליפ טאטץ. המאומצת הזו הגיעה כדי להעיד בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, בעקבות דרישתה של הוועדה, שהמאומצת תגיע לארץ למסור עדות. המאומצת, שמדבריה ניכר כי היא הגיעה למסור עדות כנגד רצונה, סיפרה לשופטי ועדת החקירה כהן-קדמי, שאחיה המאומץ, אליעזר, פגש בבגרותו את אמו הביולוגית.

מקרה אימוץ נוסף, הקשור בתיווכו של ד"ר שטרק, הוא מקרה אימוץ של תינוק שנולד לבחורה חרדית צעירה, לא נשואה, ממוצא אשכנזי. היא ויתרה על תינוקה, עוד בטרם נולד והוא נמסר לאימוץ. שמו של הילד הזה ושמה של אמו הביולוגית שמורים אצלי.

חקירת משה אדשלטיין: גוט בן אשר דו"ח מספר 18

משרד החקירות גוט בן אשר. דו"ח מספר 26: פירוט של אימוצי ד"ר שטרק

מודעה על פתיחת תיק אימוץ בבית המשפט המחוזי בירושלים נובמבר 1948 (פיליפ טאטץ ורעייתו רבקה) מצד שמאל

המאומץ אליעזר מזרחי-טאטץ (מופיע בהדגשה בצבע צהוב)

אליעזר מזרחי-טאטץ- תיק ויצ"ו ירושלים

עדותה של בתו המאומצת של הרב פיליפ טאטץ (אחותו של המאומץ אליעזר מזרחי-טאטץ)

סיכום בנושא חקירתה של הילדה המאומצת של הרב פיליפ טאטץ

החלטת ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי לחקור את רבקה טץ

חקירת הרב פיליפ טאץ על ידי משטרת-ישראל (בהלול מינקובסקי)

חקירת משטרת-ישראל (בהלול-מינקובסקי) בחו"ל בנושא ילדי תימן, חקירת הרב ברנרד ברגמן והרב פיליפ טאץ

אסכם את הסיפורים המשפחתיים, המתוארים בדפי העדות באתר של עמותת עמר"ם, אליהם התייחסתי בהרחבה, בחלק הראשון והשני של תגובתי המפורטת לנוכח טיוטת דו"ח משרד הבריאות העוסקת בנושא "מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן". בדפי העדות אנו מתוודעים לסיפור המשפחתי, מאת האחים והאחיות, של ילדים שמשפחתם טוענת כי הם נחטפו. האחים והאחיות נוטים לשבש באופן משמעותי את הדברים, שאמרו הוריהם בהצהרותיהם בפני חוקרי ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967) ואת הדברים שאמרו הוריהם או סבותיהם בפני שופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בשנות התשעים (שוקייהושוע סיידוף, מאיר שוקרשקד, שלום דהרי ומלי שמחי). האמירות המשובשות הללו נרשמו בטיוטת דו"ח משרד הבריאות, כאילו נאמרו כך במקור, על-ידי ההורים והסבים. ומסתבר, לאחר בדיקה דקדקנית של העדויות מהעבר הרחוק, שהאמירות והפרטים המקוריים שונים מאוד מגרסתם של האחים והאחיות. התייחסתי בחלק השני גם לטענות על תיווך רופא במסירת ילדים לאימוץ והסברתי כי בהתייחס לאימוצים של הרופא המסוים ולמוסד ויצ"ו ירושלים מדובר בתינוקות לא רצויים מבחינת אימהותיהם הביולוגיות. לכן, הם נמסרו לאימוץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s