גלגוליה של עדות: רינה סליימן

במהלך חודש יוני 2021, פרסמה עמותת עמר"ם בדף הפייסבוק מודעה פרובוקטיבית, הכוללת דברים שנאמרו לאם אחת, שהגיעה לבית החולים בלינסון בשנת 1952, כדי לבקר את בתה המאושפזת במוסד הרפואי ונתבשרה שהבת נפטרה. תוכן המודעה הוא טקסט קצר, בן שלושה משפטים, חדים וקשים:

אין יותר ילדה.

לכי הביתה.

תסתלקי

המודעה הזו פורסמה גם בדף הפייסבוק של פעילת העמותה, מעיין נהרי ונמצאת אונליין עד עצם היום הזה. למודעה צורף טקסט נוסף, מאת עמותת עמר"ם, המזמין את הציבור להשתתף בהפגנה השנתית למען "ילדי תימן" שתתקיים בירושלים ב 21.6.2021.

לאחר בירור קצר שערכתי, הבנתי שהאם שהגיעה לבית החולים בלינסון בשנת 1952, כדי לבקר את בתה המאושפזת, היא נעמי סליימן ז"ל. משפחת סליימן התגוררה אז במעברת גבעת-כוח (קולה) שבשפלה.

נעמי סליימן פנתה לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, בחודש דצמבר 1997, כנראה בעקבות הפרסום התקשורתי של ה"איחוד המשפחתי" בין המאומצת צילה לוין לבין מרגלית עומייסי. זו הייתה פנייתה הראשונה והרשמית של משפחת סליימן לגורם רשמי בבקשה לחקור מה עלה בגורלה של בתם, רינה סליימן.

ציטוט הדברים שכתבה נעמי סליימן בפנייתה בכתב לוועדת החקירה כהן-קדמי, בדצמבר 1997:

לחפש את ביתי. שנכנסה לבית חולים בילנסון כשעליתי לארץ הילדה אושפזה ביום שישי וביום ראשון פניתי לבית חולים לברר על שלומה אמרו לי שהיא נפטרה והיא בחדר מתים. ניגשתי לחדר מתים הודיעו לנו שהיא נקברה כבר הלכנו לבית קברות שהם שלחו אותי והילדה לא היתה בבית קברות.

נעמי וחסן סליימן עלו לארץ במבצע "על כנפי נשרים". בתם הבכורה, רינה, נולדה ב 12 לספטמבר 1951 בבית החולים בלינסון בפתח-תקווה. בחודש אוגוסט 1952, חלתה רינה ואמה, נעמי, לקחה אותה לבית החולים בלינסון בפתח-תקווה. היה זה יום שישי. לאחר השבת, הגיעו נעמי וחסן סליימן לבית החולים בלינסון כדי לבקר את בתם. בבית החולים בישרו להם, במפתיע, כי בתם נפטרה וגופתה נמצאת בחדר המתים של בית החולים.

נעמי סליימן תיארה את השתלשלות העניינים בעדות הרשמית שלה בפני שופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בינואר 1998:

(נעמי סליימן):

כן, לקחנו אותה לבלינסון. יום שישי, ביום שבת זה שבת רגיל, יום ראשון אני מצלצלת מה איתה, אומרים לי היא מתה. הלכנו לבלינסון אומרים לנו אין, היא כבר בחדר מתים למטה. הלכתי לחדר מתים למטה, אמרו לי היא בחדר מתים כבר בבית קברות בפתח תקווה.

הלכנו לשמה (לבית קברות בפתח תקווה), אין ילדה אין כלום. בחדר המתים (בבלינסון) היה ילד אחד מטירת יהודה, עוד אני זוכרת עד היום וזה נגמר, לא ראינו אותה יותר, ואין לי שום מסמך ולא קבר ולא תעודה ולא שום דבר, וזהו.

השופטת:

ביום ראשון כשהלכת לראות אותה אמרו לך היא מתה?.

(נעמי סליימן):

מתה בחדר מתים. ירדתי לחדר מתים אין אף אחד.

בנובמבר 2001, סיימה ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי את עבודתה ושלחה למשפחות מכתבים מפורטים, הכוללים את מסקנותיה בעניין גורלו/ה של הילד/ה שלהן. אני סבורה כי גם משפחת סלימן קיבלה בזמנו מכתב מפורט עם מסקנות החקירה בדבר גורלה של הבת, רינה סלימן, שנמצא על ידי ועדת החקירה כי היא נפטרה באוגוסט 1952 ונקברה בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה. המשפחות אף הוזמנו על ידי ועדת החקירה כהן-קדמי להגיע לירושלים ולהיפגש עם עדי בן אשר, החוקר הראשי של ועדת החקירה כהן-קדמי, לשוחח עמו ולעיין במסמכים שוועדת החקירה איתרה באשר לילד/ה שלהן ולשמוע הסבר על מהלך החקירה ועל אופן הסקת המסקנות.

שנים רבות לאחר סיום עבודתה של ועדת החקירה כהן-קדמי, ביקרו נעמי סלימן ושתי בנותיה, בדצמבר 2016, בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה. הביקור תועד וצולם על ידי   ynet(כתבתו של רענן בן צור). ציונה רצון, בתה של נעמי סלימן, סיפרה לכתב ,ynet שהאחיות לבית סלימן נתבשרו בטלפון על ידי עמותת "אחים וקיימים" שפעילי העמותה הצליחו לאתר בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה מצבה עם שמה של רינה סלימן. שלוש האחיות נסעו לבית העלמין סגולה בפתח תקווה מבלי לספר לאמן. לאחר שראו את המצבה ולאחר שערכו ביקור במשרד הפנים, החליטו האחיות לבשר לאמן, נעמי, את הבשורה והן נסעו ביחד עם אמן לבית העלמין כדי לראות את המצבה בשנית. במהלך הביקור, תיארה נעמי את השתלשלות העניינים בנוגע לאשפוז בתה רינה, בבית החולים בלינסון בשנת 1952, קבלת הבשורה על פטירתה והביקור שערכה נעמי עצמה בבית החולים, בדיוק כפי שסיפרה לוועדת החקירה כהן-קדמי בכתב ובעדות בפני השופטים. נעמי ביטאה בנוסף דברים נוקבים וכואבים ואמרה שהיא לא מאמינה שבתה רינה קבורה בקבר ושהיא כועסת וזועמת על האנשים שחטפו את בתה.

מאוחר יותר באותו היום, התראיינה ציונה רצון בתכניתו של רפי רשף ואמרה שרק כיום, בשנת 2016, נודע למשפחה שיש קבר על שם רינה סלימן בבית העלמין סגולה בפתח-תקווה. רצון לא הזכירה בפני המראיין, רפי רשף, שאמה הגישה תלונה לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי וקיבלה בסיום החקירה תשובה מוועדת החקירה באשר לגורלה של בתה, רינה.

בינואר 2018, התראיינה דבורה סלימן, בתה של נעמי סלימן, ל ynet (כתבתו של רענן בן צור) ואמרה כי היא מברכת על החוק שחוקקה הכנסת בעניין פתיחת קברי ילדי תימן (חוק שיזמה חה"כ לשעבר נורית קורן). סלימן אמרה שהיא ומשפחתה יגישו עתירה לבית המשפט כדי לפתוח את קברה של רינה למטרת זיהוי מפני שאמה, נעמי, איננה מאמינה שרינה נפטרה ונקברה.

האחות השלישי לבית סליימן, מלכה שלמה, לא התראיינה כלל לתקשורת. את דבריה אנו קוראים רק באתר העדויות של עמותת עמר"ם. הנה ציטוט הדברים הכתובים בדף העדות באתר של עמר"ם:

(הציטוט הראשון כולל אמירות שלא נאמרו לנעמי סליימן כשהגיעה לבקר את בתה המאושפזת. ציטוט זה כולל גם פרטים על "יחס קשה ומרושע" שלא היה ולא נברא מצד הצוות שטיפל בילדה רינה):

הורי חסן ונעמי סליימן עלו לארץ מתימן. כשעלו לארץ למטוס בחאשד אמרו להם להיפטר מכל מה שיש להם. בארץ שוכנו בעין שמר ואחרי כמה זמן עברו לגבעת כוח ושמה נולדה רינה. אמי הייתה צעירה מאוד אז, רק בת 15. כשרינה הייתה בת שנה וחודש לא הרגישה טוב והרופא של המושב אמר שצריך לקחת אותה לבית חולים. לקחנו אותה לבית חולים בלינסון ואמרו לאמי הכל בסדר לכי הביתה. אמי היתה מבקרת אותה על בסיס יומי וביום השלישי שהיא באה האחות אמרה לה הבת שלך מתה לכי הביתה אמא שלי אמרה לה אני רוצה לראות אותה האחות צרחה עליה לכי אין מה לראות קברנו אותה בקבר אחים. אמי הלכה לחלון לראות ולחפש את ביתה והאחות יצאה משם וצעקה עליה אין יותר ילדה, לכי הביתה, תסתלקי. אחות אחרת צעקה עליה אתן עוד צעירות אתן יכולות לעשות הרבה ילדים.

(רק הציטוט הבא מדויק ותואם את מה שסיפרה נעמי סליימן לשופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי בשנת 1998):

נעמה סליימן האמא, ניגשה להעיד בוועדת החקירה ומסרה את עדותה, בה שיתפה כי לאחר שהודיעו לה על מותה של הילדה, ניגשה לחפש את גופתה בבית החולים בחדר המתים ולא מצאה אותה, הודיעו לה שהיא כבר נקברה. לפי עדותה, נעמה חיפשה גם בהמשך השנים הבאות את הקבר ולא מצאה אותו.

מגוון העדויות, שהצגתי לעיל, מסביר כיצד נוצר הטקסט של המודעה הפרובוקטיבית, שפורסמה על ידי עמותת עמר"ם, לרגל יום המודעות לפטירתו של עוזי משולם וההפגנה שהתקיימה בירושלים ב 21.6.2021. פעילי עמותת עמר"ם עשו שימוש בדברים המסולפים והשקריים שכתבה מלכה שלמה, אחותה של רינה סלימן, הקצינו חלק מהמשפטים על מנת להכעיס ולהתסיס את קהל מאמיניהם ואת הציבור הרחב. משפחת סלימן עברה במהלך השנים ממעברת גבעת-כ"ח להתגורר ביישוב תל-מונד שבשרון ולמצער פקד אותה אסון נוסף כשבנם, נפתלי, נהרג.


מצורפים הקישורים והקבצים הבאים:

פוסטר פרובוקטיבי של עמותת עמר"ם (הזמנה להפגנה השנתית למען "ילדי תימן", יוני 2021)

פוסט פייסבוק של עמותת עמר"ם המתארת את דבריה של מלכה שלמה (יוני 2020)

דבורה סלימן מתראיינת ל ynet (כתבתו של רענן בן צור, ינואר 2018)

דברים שאמרה נעמי סליימן ובתה, ציונה רצון, ל ynet (כתבתו של רענן בן צור, דצמבר 2016)

ציונה רצון מתראיינת בתכניתו של רפי רשף, דצמבר 2016 (בתוך פוסט של עמותת אחים וקיימים)

נעמי סליימן – עדות בוועדת כהן-קדמי ינואר 1998

רינה בת חסן ונעמי סליימן: תיק חקירה, ועדת כהן-קדמי

רינה סליימן: נתיחה פתולוגית בית חולים בלינסון

סלימן חסן מקולה- רשימת עולים מחלקת כספים

חסן סאלם סליימאן ואשתו נעמה- רשימת עולים 11 אוקטובר 1949

משדר רדיו ינואר 1998- 150 עדויות נוספו לועדת כהן קדמי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s