גלגוליה של עדות: יוסף בן אברהם ושרה שמעון

באוגוסט 2021, התפרסם מיצג אומנותי של האומנית קשת כהן, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית באקדמיה לאומנויות בצלאל בירושלים. המיצג האומנותי נקרא בשם: מיצב 1,053. המיצג עצמו עוסק במה שמכונה בפי הציבור "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן". האומנית קשת כהן בחרה, במסגרת פרויקט הגמר של לימודיה, לבחון את נושא "ילדי תימן", בעקבות שיחה שערכה עם הוריה, בה התברר לה שבמשפחתה נעלם ילד. כהן עשתה עבודת תחקיר וקראה את כל העדויות הכתובות של המשפחות, שהגישו תלונות לוועדות החקירה/בדיקה בהלול-מינקובסקי, שלגי וועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי. בנוסף, קראה כהן את ממצאי ועדות החקירה בנוגע לילדים הללו ויצרה מיצג אומנותי חזותי, הכולל קרטוני חלב, עליהם מודפס טקסט שנאמר למשפחתו של הילד בעבר, בנוגע לילד ופרטים נוספים הקשורים במקרה. כהן בחרה ליצור את המיצג החזותי האומנותי שלה בהשראת המהלך האמריקאי לאיתור ילדים נעדרים בשנות ה-70 שנחשד כי נחטפו ותמונותיהם ופרטיהם פורסמו באופן פומבי על ידי המשטרה, על גבי קרטוני חלב, כדי שהציבור הרחב יסייע באיתורם.

כהן מסבירה בראיון שערכה עמה העיתונאית ואשת הרדיו אלונה מרים אילוז שמבחינתה הילדים הללו נעלמו להוריהם ונחטפו מהם בזדון כדי למסרם לאימוץ. כך גם קרה, לדבריה של כהן, לדוד שלה, הילד פנחס כהן, שהוריו עלו לארץ ממרוקו בשנת 1954.

אחד מקרטוני החלב הרבים המוצגים במיצב 1,053 עוסק במשפחת שמעון שעלתה לארץ מתימן בשנת 1949. על הקרטון רשום הכיתוב הבא, הכולל דברים שנאמרו לאמא שרה שמעון על ידי אחות בבית החולים תל השומר בו אושפז הילד שלה: יוסף.

"את לא יכולה לטפל בו (בתינוק)".

אחות, בית החולים

מתחת לכיתוב הזה, הופיע שם הילד שהטקסט הנ"ל קשור בו:

יוסף בן אברהם ושרה שמעון.

נטען גם שהוא נעלם (במובן נחטף) מבית החולים תל השומר בשנת 1949.

כל האירועים הקשורים בהיעלמותו של הילד יוסף החלו כשאברהם ושרה שמעון עלו לארץ בתחילת אוקטובר 1949 עם התינוק יוסף. המשפחה נשלחה למחנה ראש העין א'. כמה ימים לאחר הגעת המשפחה למחנה, ניגשה אל אוהל המשפחה אחות מקומית והסבירה לשרה שמעון ולבעלה כי עדיף שהתינוק הקטן יטופל בבית התינוקות המקומי שבמחנה ולא יתגורר באוהל המשפחה בתנאים לא נוחים בעיקר לאור החורף הממשמש ובא.

אברהם דוד שמעון, בעלה של שרה שמעון, תיאר את פרטי המקרה במכתב שכתב, בשנת 1985, לוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים. ועד זה, שמורכב מפעילי העדה התימנית, התארגן באופן ספונטני והחל ללקט בקיץ 1985 תלונות של משפחות יוצאי-תימן בעניין היעלמות ילדיהן. אברהם שמעון סיפר במכתב שהמשפחה הגיעה למחנה ראש העין. לאחר כשבועיים מיום הגעתם למחנה, ניגשה אליהם אחות מקומית והסבירה להם שעדיף שהתינוק שלהם יטופל בבית התינוקות המקומי ולא יתגורר באוהל במהלך החורף המתקרב. אברהם שמעון ציין במכתב שהאחות הזו, שהמליצה להם לתת את התינוק לטיפול בבית התינוקות, שמה בת עוזר אלאחמר. אחות מיוצאי תימן הוותיקים שעבדו במחנות העולים וסייעו בקליטת עולי תימן שהגיעו לארץ במבצע על כנפי נשרים.

בבירור שערכתי בקבצים אחרים, הקיימים באתר ארכיון המדינה, הבנתי כי האחות בת עוזר אלאחמר היא שרה עוזרי, בתו של הקברן אהרון עוזרי, גם הוא מיוצאי תימן הוותיקים. אהרון עוזרי עסק בקבורת הנפטרים במחנה ראש העין.

הנה ציטוט דבריו של אברהם שמעון בפנייתו בכתב לוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים, בדצמבר 1985:

"כשעלינו ארצה בשנת 1949 העבירו אותנו ישירות לראש העין. לאחר בערך כשבועיים שלוש באה אחות אלינו לאוהל וביקשה לקחת את הילד. שאלנו אותה לאן היא לוקחת אותו והיא אמרה שהיות ואנו גרים באוהל והימים ימים קרים אז היא לוקחת את הילד לבית תינוקות כדי שיטפלו בו כראוי. ברצוני להזכיר עד כמה שזכרוני אינו מטעני ששם האחות בת עוזר אלאחמר (שמה של האחות מודגש במרקר). כשנלקח הילד לבית תינוקות הייתה האישה (שרה שמעון) צריכה ללכת להניק את הילד כל שלוש שעות […]".

אברהם שמעון הסביר, בהמשך פנייתו בכתב לוועד הציבורי, כי ההורים של ילדי מחנה ראש העין, שאושפזו בבתי החולים מחוץ למחנה, נסעו בהסעה מיוחדת לבקר את ילדיהם המאושפזים. גם אשתו, שרה, נסעה לבקר את בנה המאושפז בבית החולים תל השומר. אברהם שמעון סיפר שכשהגיעו ההורים לבית החולים תל השומר, למחלקת הילדים, נתבקשו לאתר את ילדיהם, המאושפזים במחלקה. אך רעייתו לא הצליחה לאתר את בנם, יוסף שמעון, במחלקה. וכך היא חזרה למחנה ראש העין מבלי שראתה את בנה המאושפז או ידעה מה מצבו. אברהם הסביר במכתב כי הוא ורעייתו פנו לאחות בבית התינוקות (בת עוזר אלאחמאר) ושאלו אותה היכן התינוק יוסף. אברהם גם ציין במכתב כי הוא עצמו ניסה לברר במשרד מחנה ראש העין א' ודיבר עם יוסף בדיחי, שעסק בניהול המחנה. בדיחי השיב לו כי בנו נפטר.

פנייה זו, של אברהם שמעון לוועד הציבורי לא הייתה פנייתו הראשונה בבקשה לבירור גורל בנו. הוא פנה בשנת 1968 לוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים (ועד ציבורי שהוקם על ידי יוצאי-תימן) בבקשה שיבררו מה עלה בגורל בנו. משפחת שמעון פספסה את ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי. אי לכך, המשפחה כלל לא הגישה תלונה לוועדה זו.

המכתב שכתב אברהם שמעון לוועד הציבורי, בדצמבר 1985, התגבש לכדי תלונה רשמית, שהגישה משפחת שמעון לוועדת שלגי. ועדה זו עבדה בשנים 1988-1994 ובדקה את הטענות בדבר היעלמות או חטיפת ילדים. אברהם שמעון נפטר בסוף שנות השמונים. חוקרי ועדת שלגי שוחחו ישירות, בשנת 1990, עם שרה שמעון וזו סיפרה להם כי "היא הייתה אם צעירה בזמנו בעת שנולד לה הילד יוסף". עוד הוסיפה וסיפרה לחוקרי הוועדה ש"אחות בשם ירימי (אחות בבית התינוקות המקומי בראש העין) ואח בשם בטיחי (שמואל בדיחי, מנהל מחנה ראש העין א') שכנעו אותה להשאיר את הילד לטיפול בבית התינוקות המקומי". בהמשך, לפי דבריה, הועבר הילד יוסף לאשפוז בבית החולים תל השומר וכשהגיעה לבקרו בתל השומר, נאמר לה בתחילה כי אין ילד כזה במחלקה. לאחר בירור ברישומי המחלקה, נאמר לה כי הוא נפטר. ועדת שלגי חקרה את תלונתה של שרה שמעון ופסקה שהילד יוסף שמעון אושפז בבית החולים תל השומר ב 10.10.1949, נפטר ב 12.10.1949 ונקבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה ב 13.10.49.

במהלך שנת 1995, החליטה שרה שמעון לפנות לוועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי. היא הגישה לוועדת כהן-קדמי מכתב מודפס שהיה העתק מדויק של הטקסט בכתב יד אותו הגיש בעלה, אברהם שמעון, לוועדה הציבורית בדצמבר 1985. במכתב המודפס, שהוגש לוועדת כהן-קדמי על ידי שרה שמעון, נוסף פרט הקשור בביקורה של שרה שמעון במחלקת הילדים בתל השומר. שרה שמעון טענה שכשההורים הגיעו למחלקת הילדים בתל השומר, כל ההורים נתבקשו לחפש את ילדיהם המאושפזים, כמו שעושים בהגרלות…

אני סבורה כי פרט זה (הגרלות), שלא מופיע כלל בפנייה בכתב יד שמסר אברהם שמעון לוועדה הציבורית בשנת 1985, הוא ככל הנראה פרט שנאמר לשרה שמעון, על ידי הפעילים העדתיים, להוסיף לטענותיה, כדי להשחיר את שמם הטוב של הצוותים הרפואיים והאנשים שעסקו בקליטת העולים מתימן.

בינואר 1996, הגיעה שרה שמעון למסור עדות בפני שופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי. היא סיפרה את שאירע בעת שעלתה לארץ עם בעלה ועם שני ילדיה. הנה ציטוט הדברים שאמרה:

"ראיתי איזה אחות באה אליי (במחנה ראש העין), והיא אמרה לי משפחת שמעון?. אמרתי לה – כן. אמרה – את יודעת מה, אני באתי לקחת את הילד. אמרתי – למה? היא אומרת – תראי את צעירה, ולא כל כך מתאים באוהל, וזה… ובאמת את לא כל כך תטפלי בו, נכון? אמרתי לה – זה הבן שלי. אני אטפל בו. ומה יש לי לעשות? היא אומרת – תשמעי, אל תפחדי, זה לא בית חולים, לא כלום. זה בית תינוקות. זה שום דבר. אנחנו נטפל בו, את באה אלינו כל שלוש שעות להאכיל אותו. אמרתי – בסדר."

שרה שמעון המשיכה וסיפרה לשופטי ועדת החקירה כהן-קדמי שהאחות המקומית, ששכנעה אותה לשים את התינוק שלה, יוסף, בבית התינוקות של המחנה, היא אחות תימניה בשם "האחות בינת אלעוזרי" (הבת של הקברן אהרון עוזרי) ושגם המנהל התימני של מחנה ראש העין א', אותו היא כינתה בכינוי "האח בדיחי" (שמואל בדיחי), שכנע אותה לשים את התינוק שלה לטיפול בבית התינוקות המקומי שבמחנה. שרה שמעון הסבירה לשופטים, בהמשך עדותה, שהיא עצמה הייתה ילדה קטנה, אמא צעירה והיא לא הבינה מהחיים שלה. היא גם סיפרה כי בבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין עבדה מטפלת תימניה נוספת ששמה "בן טליה רימי".

שרה שמעון הסבירה בעדות בוועדת כהן-קדמי שבביקורה בבית החולים תל השומר לא הצליחה לאתר את בנה יוסף ולא נאמר לה מה קרה עמו וכשחזרה למחנה ראש העין, היא הגיעה לבית התינוקות ודרשה מהאחות/מטפלת התימניה (בת עוזר אלאחמר) לדעת היכן בנה יוסף ומה עלה בגורלו. המטפלת השיבה לה שייתכן שבנה נפטר.

במהלך שנת 2016 או לאחר מכן, נוצר באתר העדויות של עמותת עמר"ם דף עדות המתאר את סיפורה של משפחת שמעון. זו עדות כתובה, בתוספת עדות מצולמת, בה מתועדת שרה שמעון, המגוללת בפני השומעים והצופים את פרטי המקרה. שרה שמעון אמרה, בסיומה של העדות המצולמת, כי האחות ששכנעה אותה לשים את התינוק בבית התינוקות היא אחות תימניה בשם "בינת העוזרי" ומנהל מחנה ראש העין א', שמואל בדיחי. שניהם, לדבריה של שרה שמעון, עלו לארץ מצנעא בירת תימן בדיוק כמו משפחת שמעון.

הנה ציטוט דבריה של שרה שמעון הרשומים בדף העדות של שרה ואברהם שמעון (באתר של עמותת עמר"ם):

"חטיפת הילד: הריתי בשני. ילדנו את השני וקראנו לו יוסף. גדל קצת עד גיל עשרה חודשים- שנה ובאנו לישראל. הגענו לראש העין. בראש העין באה האחות ביקשה ממני את הילד. תביאי אותו, זה חורף, את ילדה קטנה את לא יכולה לטפל בו. היא לא רצתה להשאיר אותו בבית כי חורף וקר, אז היא ביקשה שאני אביא אותו. והאחות הייתה בינת העוזרי והאח בין הבדיחי. הם עוד משלנו, מצנעא. לקחו אותו."

"היא (האחות) לקחה אותו לבית תינוקות, עוד היה בריא ושלם. בדיוק באה (האחות) בבוקר, כל שלוש שעות הלכתי להביא לו לינוק. בתשע בלילה הלכתי והילד לא היה שם."

[…….]

"הלכתי והילד לא היה שם, בכיתי, צרחתי, צעקתי. האחות אמרה שלקחו אותו לבית החולים לתל השומר, אמרה היה לו חום."

בפוסט זה בחנתי את האמירה, המופיעה על גבי קרטון החלב במיצג של קשת כהן, כי אחות בית החולים תל השומר זלזלה בשרה שמעון, אמו של התינוק יוסף שמעון וקבעה כי היא לא כשירה לטפל בתינוק שלה. הוכחתי שאמירה זו לא נאמרה על ידי אחות בבית החולים אלא נאמרה כלפי שרה שמעון על ידי אחות תימניה, במחנה העולים ראש העין. כמו כן, מסתבר מדבריה של שרה עצמה, שגם מנהל מחנה ראש העין א', יוצא תימן בעצמו, שכנע את שרה שמעון לתת את תינוקה לטיפול בבית התינוקות המקומי שבמחנה. שרה מספרת כי גם אחות/מטפלת נוספת, שעבדה בבית התינוקות המקומי, יוצאת-תימן אף היא. בנוסף, בחנתי אמירה המופיעה בדף העדות של משפחת שמעון, באתר העדויות של עמותת עמר"ם, לפיה נאמר לשרה שמעון בזמנו שהיא ילדה קטנה והיא לא יכולה לטפל בתינוק שלה. מסתבר שגם אמירה זו כלל לא נאמרה כלפיה בזמן אמת אלא היא תוצר של סילופים שהמציאה שרה שמעון בעצמה בשנים האחרונות.


בית החולים הדסה ראש העין הוקם במהלך חודש אוקטובר 1949. תושבי מחנה העולים ראש העין, שעלו לארץ ואכלסו את המחנה בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1949, הופנו לאשפוז גם בבתי חולים מחוץ למחנה ראש העין.

במחנה ראש העין עבדו גם יוצאי תימן הוותיקים ומילאו תפקידים שונים בקליטת העולים החדשים: שמואל בדיחי, יוסף בדיחי ויוסף רמתי שניהלו את מחנה ראש העין א', אברהם עובדיה שניהל את מחנה ראש העין ג', שרה עוזרי וטליה בן ירימי שטיפלו בילדים בבית התינוקות, הקברן אהרון עוזרי ועוד.


מצורפים הקישורים והקבצים הבאים:

מקרה הילד יוסף בן אברהם ושרה שמעון (בתוך מיצב 1,053 של האמנית קשת כהן)

אברהם ושרה שמעון: דף עדות באתר של עמותת עמר"ם

כתבתה של מרים אלונה אילוז בעניין מיצב 1,053 של האמנית קשת כהן

משפחת שמעון בהגיעם ארצה (בתוך רשימות עולים 4 אוקטובר 1949)

אברהם דוד שמעון ומשפחתו (רשימות הג'וינט)

עדותה של שרה שמעון (ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי)

יוסף בן אברהם ושרה שמעון: תיק חקירה ועדת החקירה כהן-קדמי

יוסף בן אברהם ושרה שמעון: תיק חקירה ועדת שלגי

משפחת שמעון: פנייה לוועדה הציבורית למען ילדי תימן הנעדרים, דצמבר 1985

יוסף אברהם דוד שמעון (בתוך פנקס ילדים שנשלחו ממחנה ראש העין לבתי חולים)

יוסף אברהם שמעון: הזמנת קבורה, מחנה ראש העין

תחקיר של אבשלום בן צבי במשותף עם א.א. קונספירציות בנושא מיצב 1,053 של האומנית קשת כהן. במסגרת התחקיר, מוצגות דוגמאות מתוך המיצב, תוך התייחסות לאי דיוקים ולסילופים, הקשורים בדוגמאות הללו:

תחקיר העוסק במיצב 1,053 של האומנית קשת כהן (עמדת תצפית, אבשלום בן צבי)

המקרה של הילד יוסף בן אברהם ושרה שמעון מופיע בדו"ח משרד הבריאות תחת רושם שגוי כאילו מדובר בילד שנחטף מהוריו בזדון. אולם, יש לציין, כי הוא נפטר בבית החולים תל השומר. קישור לעמוד בדו"ח משרד הבריאות בו מופיע מקרה הילד יוסף שמעון (בעמוד 16. הערה מספר 103):

אברהם ושרה שמעון ( בתוך דו"ח משרד הבריאות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s