סיפורה של האחות מאשה קפלן

סיפור העלייה מתימן, בימים שלאחר הכרזת מדינת-ישראל, החל ב 16 לדצמבר 1948, עת החלו לעלות לארץ ראשוני העולים במבצע על כנפי נשרים. בתחילה, עלתה קבוצת היתומים ולאחר מכן עלו נשים, ילדים וזקנים. מכיוון שהעלייה מתימן לישראל התבצעה באמצעות טיסות משדה התעופה בעיר עדן (דרום תימן), שהייתה אזור בשליטת האימפריה הבריטית (פרוטקטורט), אסרו הבריטים על יהודים תימנים שהיו בגיל גיוס לצבא לעלות לארץ מפאת החשש שהם יצטרפו אל הכוח היהודי הלוחם במלחמת העצמאות, בקרבות שטרם הסתיימו. במחצית חודש מרץ 1949, הסתיים השלב הראשון של מבצע "על כנפי נשרים" עם עלייתם של כ 5,550 עולים חדשים אך עוד באביב 1949 החלה נדידה של יהודים רבים מתימן דרומה לעיר הנמל עדן. גם מלחמת האזרחים, שפרצה בתימן בפברואר 1948, החמירה בשנת 1949, דבר שזירז יהודים רבים לעזוב את תימן אל עבר העיר הדרומית עדן.

בחודש מאי 1949, עלה לשלטון אימאם תימני חדש ואז החלו מגעים מול שלטונות תימן לאפשר ליהודי תימן לצאת מתימן ולהגיע לעבר עיר הנמל הדרומית, עדן, כדי לממש את עלייתם לישראל. יהודים זרמו מתימן לעדן מחודש יוני 49 והלאה גם בגלל שנפוצה השמועה, שמתחדשת העלייה לישראל. גם עלילת הדם שהופצה בפברואר 1949 על יהודים תימנים המעורבים ברצח נערות תימניות לא היטיב עם מצבם של יהודי תימן, למרות שהאימאם הגן עליהם. כאמור, ביוני 1949 המשיכו יהודים רבים לנדוד מתימן לעדן ואז גם החל השלב השני של מבצע "על כנפי נשרים", במהלכו עלו לארץ עשרות-אלפים מיהודי תימן. באוגוסט 1949 גבר זרם העולים הנכנסים למחנה המעבר חאשד, הממוקם ליד עיר הנמל עדן, עד כדי מצב שבחודש ספטמבר 49 התגוררו במחנה כ 12,000 יהודים תימנים הממתינים לעלייה. בסיכומו של השלב השני של מבצע "על כנפי נשרים", בתקופה שבין יוני 49-ספטמבר 50, הוטסו מתימן לישראל כ 42,862 עולים חדשים.

משה (masha) קפלן, אחות מוסמכת במקצועה, תושבת העיר העתיקה בירושלים, עבדה אז בשנת 1949 בבית החולים הדסה ירושלים. בתחילת ספטמבר 1949, כשלושה חודשים לאחר תחילתו של השלב השני של מבצע "על כנפי נשרים", נקראה משה קפלן למשימה לאומית חשובה: טיפול בעולים החדשים, הממתינים במחנה חאשד שבתימן לעלייתם ארצה. קפלן טסה במיוחד מישראל הישר למחנה העולים חאשד, הממוקם ליד העיר עדן שבתימן, הקימה במחנה מרפאה לילדים ולילודים ואף טיפלה בנשים ההרות ויילדה אותן. בבואה למחנה חאשד, בתחילת ספטמבר 1949, ציפו לה מאות עולים מוכי קדחת טרופית וטיפוס הבהרות הקודחים מחום גבוה, חולי מלריה, שחפת וסובלים מדיזינטריה, חלקם על סף מוות, חלקם במצב הניתן להצלה. יהודי תימן, שנדדו מתימן אל מחנה חאשד, עברו בדרך תלאות רבות, סבלו מרעב, רבים מהם חלו בקדחת עקב מעברם דרך אזורים מוכי-קדחת בהם שהו פרק זמן ממושך בעקבות סרבנותם של הבריטים לאפשר ליהודי תימן להיכנס לתוך שטח המושבה עדן, שהייתה כאמור בשליטה בריטית. כשכבר הגיעו למחנה חאשד, רוב הילדים שהובאו למרפאה, שבה עבדה משה קפלן, סבלו מתת-תזונה קשה ביותר והיו על סף המוות. רבים מהם לא הבריאו, נפטרו ונקברו במחנה עצמו.

האחות קפלן הייתה חלק מצוות רופאים, אחיות ועובדים נוספים שנשלחו למחנה המעבר חאשד שבתימן כדי לטפל ביהודי תימן הממתינים במחנה לעלייתם ארצה ועבדו קשה בתנאים לא תנאים על-מנת להציל את חיי תושבי המחנה. משה טיפלה בילדי העולים, ששהו במחנה, באהבה רבה ויצרה קשרים חברתיים קרובים עם הוריהם ועם שאר העולים החדשים, שהמתינו במחנה חאשד, בתנאים הקשים ששררו בו, התמודדה עם חוסר האונים מול התמותה הרבה של מטופליה אך גם זכתה לרגעי שמחה בה יילדה בעצמה, במרפאה, את הנשים ההרות שכרעו ללדת.

רדיפתה של האחות משה קפלן, על שהעזה לטפל בילדי העולים התימנים במחנה חאשד שבתימן ולהציל את חייהם, החלה כבר בתחילת שנת 1986. אמנון חבר, ישראלי שהוריו עלו לארץ מתימן בשנת 1949 במבצע "על כנפי נשרים" עם בתם התינוקת, משה (masha) חוברה, החל לעסוק בחודש נובמבר 1985 בנושא גורלה של אחותו הקטנה. בימים ההם, כפי שהזכרתי בפוסט קודם, האשימו יוצאי-תימן באוגוסט 85 את ממשלת-ישראל בשנים 1949-1955 בחטיפה ממסדית של ילדי העולים מתימן. מיד לאחר השמעת האשמות הקשות הללו, נערך בחודש נובמבר 85 כנס גדול של יוצאי-תימן בראש העין על-ידי ה"וועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים" בראשותו של יגאל יוסף. בתקופה ההיא, החל אמנון חבר להתעניין בגורל אחותו התינוקת, ניגש למשרד הפנים והגיש בקשה לקבלת מידע אודותיה. חבר קיבל ממשרד הפנים פלט מחשב, שרשום בו כי "משה חוברה" "עזבה את הארץ" ולא קיבל לטענתו שום מסמך המעיד על פטירתה.

זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1986, התראיין אמנון חבר לעיתון "מעריב". בכתבה הוא טען, שמשה קפלן, האחות שיילדה את אמו, יונה-חממה חוברה, עת כרעה ללדת בזמנו במחנה חאשד, פיתחה אהבה אובססיבית לאחותו התינוקת מרגע לידתה. לטענתו של חבר, התאהבה קפלן בתינוקת וביקשה כי זו תיקרא על שמה: משה (masha). עוד הרעיפה האחות המיילדת, משה קפלן, על-פי דבריו של חבר, אהבה יתירה על התינוקת הקטנה, טיפלה בה במסירות רבה ומסרה לאם היולדת בגדי-תינוקות רבים כדי לטפח את התינוקת והטרידה את המשפחה עד מועד עליית המשפחה על המטוס, שהטיס אותם בדרך לישראל. בהמשך, עלתה משפחת חוברה לארץ ב 10.10.49 והתמקמה במחנה העולים עין-שמר ואילו האחות המיילדת המטפלת בתינוקות ובילדים, משה קפלן, נשארה במחנה חאשד שבתימן והמשיכה לטפל בחולי המחנה. על-פי דיווח מאוחר של קפלן לוועדת החקירה כהן-קדמי בשנת 96, היא הגיעה פעמיים-שלוש לארץ ל"ביקורי מולדת", במהלך השנה בה עבדה כאחות במחנה חאשד, כשביקור המולדת הראשון שלה היה רק ב 6.12.49.

בתחילת שנת 1994, הוטרדה האחות לשעבר משה קפלן בטלפון על-ידי אורה שיפריס מעמותת "משכן אוהלים" (עוזי משולם ואנשיו), שאף השמיעה איומים כלפיה. חודשים רבים לאחר מכן, אחרי סיום אירועי ההתבצרות של עוזי משולם וחסידיו בבית בעיר יהוד, התקשרו אליה אנשים שהתחזו לסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן. ה"סטודנטים" סיפרו לה כי הם מעוניינים לפגוש אותה בביתה כדי לכתוב עבודת-מחקר על העלייה של יהודי תימן ולתאר את פועלה של האחות קפלן, שטיפלה בעולי-תימן. קפלן נענתה בחיוב. במהלך הביקור, החלו האורחים ללעוג לקפלן והיא הבינה כי האורחים שהזמינה לביתה הגיעו לבקרה מתוך כוונות מרושעות והם אינם סטודנטים כלל וכלל. היא נפרדה מהאורחים הנבזיים הללו לשלום והוציאה אותם מביתה.

בהמשך להטרדותיה של אורה שיפריס, יזמה משפחת חוברה עצמה, ביקור בביתה של משה קפלן אשר בשכונת סביון בפתח-תקווה. הם קבעו עמה פגישה כדי לשוחח עמה על הימים ההם במחנה חאשד, טרם עלייתם לארץ ולנסות לברר עמה דבר או שניים בנושא בתם, משה חוברה. אני מניחה כי הביקור הזה של משפחת חוברה בביתה של קפלן התרחש מעט לפני ההתבצרות של עוזי משולם וחסידיו בבית בעיר יהוד או במהלכה מפני שאמנון חבר ציין את עובדת המפגש הזה במשדר הרדיו של יעל צדוק, ששודר לציבור הרחב ב 14.5.94. במפגש עצמו, קפלן קיבלה את אמנון חבר והוריו בסבר פנים יפות וברוחב לב והציגה בפניהם את אלבום התמונות המשפחתי שלה ותמונות נוספות, שצולמו בימים ההם במחנה חאשד שבתימן.

ב 14.5.94, מספר ימים לאחר סיום ההתבצרות של עוזי משולם ואנשיו בבית ביהוד, שודרה ברדיו תכניתה של יעל צדוק, שעסקה בנושא "ילדי תימן". אמנון חבר (חוברה) השתתף במשדר הזה וסיפר את סיפורה של אחותו התינוקת, ששהתה עם הוריה במחנה עין-שמר, הייתה בריאה ולפתע נתבשרו הוריו כי התינוקת שלהם חלתה ונפטרה. חבר סיפר כי באמצע שנות ה 80 הוא החל לחקור את הסיפור אודות אחותו, פנה למשרד הפנים וקיבל מכתב תשובה, שבו נתבשר כי אחותו "עזבה את הארץ" בשנת 1963…

כשנה מאוחר יותר, ביוני 1995, הגיעה משפחת חוברה לוועדת החקירה כהן-קדמי למסירת עדות רשמית בפני שופטי הוועדה. במהלך העדות, טענה אם המשפחה, יונה חוברה ובנה, אמנון חבר, שהתינוקת שלהם, משה חוברה, נעלמה בזמנו במחנה עין-שמר והם סבורים כי האחות משה קפלן (כן, זאת שטיפלה ביונה חוברה בשעת הלידה ולאחר מכן בתינוקת הרכה, משה חוברה, בהיותם במחנה חאשד) השתתפה בחטיפתה והעלמתה של התינוקת, בזמן מגורי המשפחה במחנה עין-שמר. יונה-חממה חוברה, אם המשפחה, אף טענה במהלך עדותה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי כי נמסר לה ולבעלה, שהתינוקת שלהם נפטרה ובמקום להראות לה את גופת התינוקת המתה הציגו בפניה חבילה מלאה בסמרטוטים.

לבסוף, קבעה ועדת החקירה כהן-קדמי כי התינוקת משה חוברה נפטרה במחנה עין-שמר ב 14.11.49 בהסתמך על רישום פטירתה במחברת הנפטרים של המחנה ובתעודת העולה של הוריה אך לא הצליחה לגלות את מקום קבורתה. בסיכום החקירה, כתבה ועדת החקירה כי יש סבירות שתינוקת זו נקברה במחנה עין-שמר עצמו היות ששמה אינו מופיע בין הנפטרים הקבורים בבית העלמין שבכרכור. ועדת החקירה כהן-קדמי גם קבעה כי העדות שהשמיעה משפחת חוברה בפני שופטי ועדת כהן-קדמי בשנת 95 הינה שונה מאוד מהעדות אותה השמיעה המשפחה בפני הוועדה הקודמת (ועדת שלגי), שהתקיימה כמה שנים קודם לכן. הפרט הנוסף, שהוכנס לסיפור המשפחתי, לפי קביעתה של ועדת כהן-קדמי, הוא הטענה של יונה חוברה כי היא התעקשה שיביאו בפניה את גופת בתה כדי שתוכל להאמין, שבתה באמת נפטרה ובעקבות בקשתה הפנו עובדי מחנה עין-שמר (האשכנזים?) את חוברה לחדר צדדי במחנה, ששימש כחדר מתים ושם הוצגה בפניה חבילה עטופה בה נאמר לה כי גופת ילדתה נמצאת בתוכה וכאשר פתחה את החבילה ראתה כי זו בעצם אסופת-סמרטוטים במקום גופה.

בהקשר לטענותיה של יונה חוברה בפני ועדת כהן-קדמי, עליי ציין שוועדת החקירה הראשונה, בהלול-מינקובסקי (1967), קבעה שהייתה תחלואה ותמותה רבה מאוד של עולי-תימן (כולל תינוקות וילדים) במחנה עין-שמר. בפני ועדת החקירה כהן-קדמי הופיע אדם בשם יוסף צברי, שהעיד וסיפר כי הוא היה בזמנו עולה חדש במחנה עין-שמר ועסק בקבורת נפטרי המחנה בשנים 1949-1950. עוד סיפר מר צברי לשופטי הוועדה כי עולי תימן, שהתגוררו במחנה עין-שמר, קברו בעצמם את מתיהם וציין בפניהם כי כל שבוע נפטרו במחנה, כדבר שבשגרה, 3-4 תינוקות וילדים. לדבריו של מר צברי, קרובי משפחתו ניסו לשכנעו, שלא יגיע לוועדת החקירה כהן-קדמי למסור עדות פומבית אולי מפני שלא רצו כי יוודע לוועדת החקירה ולציבור, שבמחנה עין-שמר נפטרו הרבה תינוקות וילדים. תיאור נוסף התואם את מה שאמר העד יוסף צברי משתמע מעדותה של האחות סוניה מילשטיין, שעבדה במחנה עין-שמר בתחילת דרכו במשך כחמישה חודשים ותיארה את התמותה הרבה של תינוקות וילדים במחנה עצמו. תימוכין לעובדה שעולי-תימן שהתגוררו במחנה עין-שמר הם אלו שקברו את מתיהם (כולל תינוקות וילדים) מופיעים בעדותו של יצחק אריכא, עובד הסוכנות היהודית, שניהל את אחד ממחנות עין-שמר וסיפר בפני ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי כי עולי-תימן במחנה עין-שמר יצרו "חברה קדישא" משל עצמם והם בעצמם קברו את מתיהם. לכן, סביר להניח שמי שקבר את התינוקת משה חוברה היו עולי-תימן בעצמם ולא העובדים האשכנזים, שעבדו במחנה עין-שמר.

באוקטובר 1995, כמה חודשים לאחר עדותה של משפחת חוברה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, התפרסמה בעיתון "זמן תל אביב" כתבה בה מובאים דבריה של משפחת חוברה. בכתבה סיפרה יונה חוברה כי ביקרה בביתה הפרטי של האחות משה קפלן וכיצד קפלן אירחה אותה ואת בנה ברוב פאר והדר והכינה עבורם שולחן מיוחד עמוס במטעמים. במהלך הביקור, הציגה קפלן בפני משפחת חוברה את אלבום התמונות בו היא מצולמת עם הילדים התימנים בהם טיפלה בהיותה אחות מחלקת הילדים במחנה חאשד שבתימן. בעמוד האחרון של אלבום התמונות, הופיעה תמונה של ילדה קטנה בהירת-מראה ומשפחת חוברה סברה כי זו ילדתם, משה חוברה, שנעלמה/"נחטפה" ממחנה עין-שמר. יונה חוברה שאלה את קפלן מי זו הילדה הזאת ונענתה בתשובה, שזאת האחיינית שלה. במהלך הביקור הזה, שהתה בבית משפחת קפלן ילדה כבת 12-13. יונה חוברה סיפרה לעיתונאית כי היא הייתה בטוחה, שילדה זו היא בתה של הבת ה"חטופה" שלה, משה חוברה. כמובן, שאין לטענה הזו כל בסיס במציאות. הילדה שמשפחת חוברה פגשה בביתה של משה קפלן בסביון הייתה נכדתה הביולוגית לכל דבר ועניין ולא נכדה של תינוקת חטופה כזו או אחרת.

בהמשך, במועד לא ברור, קיבלה משה קפלן שיחת טלפון מהבמאית ציפי טלמור, שיצרה סרט בנושא המכונה "פרשת ילדי תימן" (הסרט נקרא: בדרך חד סטרית). גם יונה חוברה הופיעה בסרט הזה והאשימה את האחות משה קפלן בחטיפת בתה התינוקת, משה חוברה, הישר ממחנה עין-שמר. טלמור יצרה קשר טלפוני עם משה קפלן לצורך שמיעת תגובתה להאשמות, שהשמיעה כלפיה יונה חוברה. קפלן ענתה לטלמור כי היא לא מעוניינת להתראיין בנושא ושיפסיקו להטרידה.

לימים, הופיעה משה קפלן ביולי 1996 בפני ועדת כהן-קדמי וסיפרה לשופטי וחברי הוועדה על עבודתה במחנה חאשד, על המרפאה שהקימה במחנה עצמו, על התחלואה הרבה והקשה בקרב יהודי תימן, שהגיעו אל מחנה חאשד לאחר תלאות רבות, על הקושי בטיפול בעולים באמצעים הדלים שעמדו לרשותה, על הנשים שכרעו ללדת במחנה ושהיו אף הן באחריותה וטיפולה, על המוות של רבים מהעולים החולים כולל התינוקות והילדים. עוד סיפרה בשמחה רבה על התינוקות הקטנים, בני יומם, שנולדו במרפאה בה עבדה ותיארה בפני השופטים את העריסה המיוחדת, מאולתרת מעץ, שהיא ועמיתיה בנו ובה הושכבו לישון התינוקות הנולדים (תמונה מצולמת עם 7 תינוקות ישנים בתוך מיטת-עץ). קפלן גם הסבירה כי הורים רבים החליטו לעלות לארץ בהשאירם את ילדיהם החולים מאחור במחנה חאשד, מפני שחששו כי הטיסות לישראל יפסקו והם יישארו בתימן ללא יכולת לממש את עלייתם לארץ. קפלן גם סיפרה לשופטי הוועדה בפירוט רב את כל השתלשלות האירועים עם היולדת יונה חוברה והתינוקת שלה, שנולדה במחנה חאשד, על המפגש שלה עם משפחת חוברה שהגיעה לבקרה בביתה בשנת 1995 ועל הפתעתה הרבה למראה הכתבה המוזרה וההזויה, שפורסמה בזמנו בעיתון "זמן תל-אביב" בשנת 1995, בה הואשמה בחטיפת התינוקת של משפחת חוברה.

כסיפא לכל הסיפור העצוב וההזוי הזה, אזכיר כי טענות והאשמות קשות הופנו במהלך חמשת העשורים האחרונים כלפי הרופאים והאחיות המסורים, שעסקו בטיפול בעולים החדשים ובילדיהם, שעלו לארץ בעליות הגדולות, שלאחר קום המדינה. הצוותים הרפואיים שעבדו במחנה חאשד בתימן וגם הצוותים הרפואיים, שטיפלו בילדי העולים כאן בארץ בבתי החולים, הואשמו במשך שנים בחטיפת ילדים. כל האשמות המרושעות הללו הופצו באמצעי התקשורת כדי להכפיש את שמם ואת דמותם של אותם רופאים ואחיות. האחות משה קפלן, לצערי, איננה היחידה שהואשמה בהאשמות קשות, הוכפשה בפומבי ונרדפה. עד עצם היום הזה, מאשימה משפחת חוברה את האחות משה קפלן בחטיפת התינוקת שלהם, משה חוברה ממחנה עין-שמר.

אי לכך, הנני מחויבת להמשיך ולהשתתף במאבק על-מנת לשים סוף לכל עלילת הדם המרושעת הזאת. היא תסתיים מתי שהוא. אני בטוחה בכך. לבינתיים, אני מזמינה אתכם, הקוראים, לעיין בתמונות הרבות המוצגות לציבור באתר ישראל נגלית לעין. באתר מוצגות תמונות מאלבום משה קפלן, בהן היא נראית מצולמת עם ילדי המחנה בהם טיפלה באהבה ובמסירות אין קץ. עוד היא מצטלמת עם הורי הילדים ועם שאר עובדי המחנה. משה קפלן מצטלמת על רקע האוהלים של המחנה, על רקע גדרות התיל שהקיפו את המחנה כדי לשמור ולהגן על יושביו ואף מצטלמת בסמוך לגדר התיל התוחמת את מרפאת המחנה, כשילדים תימנים, המאושפזים במרפאה, עומדים בתוך שטח המרפאה, התחום על-ידי הגדר ומביטים בה ובצלם המצלם אותה. מי האמין שיום אחד תופץ התמונה הזו מחוץ להקשרה הטבעי כחלק ממסע הכפשה נוסף המציג את האחות משה קפלן כמתנשאת ומלגלגת על ילדי תימן שכה אהבה.


הערות:

התינוקת משה חוברה נולדה במחנה המעבר חאשד ב 1.10.49. עלתה עם הוריה לארץ והגיעה למחנה עין-שמר ב 10.10.49. נפטרה ב 14.11.49. לטענת אם המשפחה, יונה חוברה (עדות מצולמת), האחות משה קפלן טענה שהיא טסה בחזרה לישראל בכל סופשבוע וחוזרת למחנה חאשד בתימן בכל יום ראשון לאחר מכן. על-פי דיווחיה של משה קפלן עצמה לוועדת החקירה (על-פי רישומים שרשם בזמנו אביה), היא ביקרה רק שלוש פעמים בארץ במהלך כל עבודתה במחנה חאשד. לטענתה של יונה חוברה, האחות משה קפלן רצתה בכל מאודה ללוות את משפחת חוברה צמוד לתינוקת שנולדה אבל פספסה את הטיסה עם המשפחה והגיעה בטיסה שאחרי כן. בפועל, משה קפלן שהתה במחנה חאשד מתחילת ספטמבר 49 וביקרה בישראל לראשונה רק ב 6.12.49, כמעט חודשיים לאחר עלייתה של משפחת חוברה לארץ. היה זה ביקור שגרתי והפוגה מעבודתה במחנה המעבר חאשד. ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי קבעה כי יונה חוברה הוסיפה בשנת 1995 טענה נוספת שלא הושמעה על-ידי משפחת חוברה בתלונה שהגישה לוועדה הקודמת (שלגי). לפי הטענה החדשה, גורסת יונה חוברה כי עובדי מחנה עין-שמר הציגו בפניה חבילת סמרטוטים במקום להציג בפניה את גופת בתה התינוקת.

ביקורי-מולדת של האחות משה קפלן:

ביקוריה של האחות משה קפלן בישראל בתקופת עבודתה במחנה חאשד בתימן (החלה לעבוד במחנה חאשד ליד העיר עדן בתחילת ספטמבר 1949):
טסה מעדן לישראל לביקור מולדת ראשון: ט"ו כסלו תש"י (6.12.49).חזרה מישראל לעדן בחזרה למחנה חאשד: כ"ב כסלו תש"י (12.12.49).
טסה מעדן לישראל לביקור מולדת שני לכבוד חג הפסח: י"ג ניסן תש"י (31.3.50).חזרה מישראל לעדן בחזרה למחנה חאשד: כ"ב ניסן תש"י (9.4.50).
טסה מעדן לישראל עם קבוצת ילדים תימנים שהגיעו בטיסה מיוחדת לאשפוז בבתי החולים כאן בארץ: י"ג סיוון תש"י (29.5.50).חזרה מישראל לעדן בחזרה למחנה חאשד: כ"ט סיוון תש"י (5.6.50).
טסה בחזרה מעדן לישראל עם סיום עבודתה במחנה חאשד: ו' תשרי תשי"א (17.9.50). 

שם נעוריה של האחות משה קפלן הוא: וינגרטן.

משפחת חוברה לא הגישה תלונה לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (תלונה הוגשה על-ידם לוועדת שלגי וועדת כהן-קדמי). האחות משה קפלן נחקרה על-ידי חוקרי ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי בשנת 1967 וגם על-ידי חוקרי ועדת כהן-קדמי בשנת 1996.

באתר "פוליטיקלי קוראת" התפרסם מאמרה של נעמה קטיעי (פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן- השד במגירה של הפמיניזם הישראלי) ובו נכתב כי האחות מאשה קפלן עבדה במחנה חאשד שבתימן ולאחר מכן היא עבדה בבתי תינוקות כאן בארץ ויש אימהות המעידות על מעורבותה הפעילה בחטיפת ילדיהן מבתי התינוקות כאן בארץ. בהתייחס לדבריה של נעמה קטיעי במאמר הנזכר לעיל, יש צורך להזכיר כי רק משפחה אחת מאשימה את מאשה קפלן בחטיפת התינוקת שלה: משפחת חוברה. מדובר בהאשמה מרושעת ללא כל בסיס עובדתי במציאות. בנוסף, לפי דבריה של מאשה קפלן בעדותה בפני ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967) ובפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי (1997) היא חזרה לעבוד בבית החולים "הדסה" בירושלים, מיד לאחר סיום שליחותה למחנה חאשד שבתימן. כמו כן, יש לציין שאין שום הוכחה לכך שהאחות מאשה קפלן עבדה בבית-תינוקות כלשהו כאן בארץ לאחר חזרתה ממחנה חאשד לארץ בסוף חודש ספטמבר 1950 (המאמר של נעמה קטיעי, בו הופיעו הטענות המסולפות הללו בנושא מאשה קפלן, נוצר בסיוען של לילך בן דוד, רחל סעיד ואורטל בן-דיין).

קישור למאמר:

קישור למאמרים של ד"ר דב לויטן (אתר מטח, משרד החינוך) המסבירים את נושא מבצע "על כנפי נשרים" על שלביו השונים. המאמרים פורסמו בספרו של חיים סעדון (בגלוי ובסתר: העליות הגדולות מארצות האיסלאם. תש"ס, 1999-2000):

https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15642

קישור למאמר של דבורה הכהן העוסק במבצע "על כנפי נשרים" על כל שלביו (אתר מטח, משרד החינוך). המאמר מבוסס על ספרה של דבורה הכהן (עולים בסערה, תשנ"ד 1994):

https://lib.cet.ac.il/Pages/printitem.asp?item=19895

קישור לעמוד בארכיון המדינה העוסק בתיאור השלב השני של מבצע "על כנפי נשרים" (יוני 1949-ספטמבר 1950):

קישור למאמר של ד"ר עזריאל קמון (אתר מטח, משרד החינוך) המסכם את פועלו של יוסף צדוק, שליח הסוכנות היהודית לתימן בחודשים יוני-אוקטובר 1949, שסייע רבות ליהודי תימן, שעלו במבצע "על כנפי נשרים" ואף חרף נפשו להצילם בהכנסו לתוככי תימן כדי לחלץ יהודים:

https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3717

אלבום יוסף צדוק (באדיבות האתר "ישראל נגלית לעין"):

http://www.israelalbum.org.il/%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%9F-%D7%A6%D7%91%D7%99/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3%20%D7%A6%D7%93%D7%95%D7%A7/1/#albumPics


מצורפים הקבצים והקישורים הבאים:

פרטים ותמונה שהביאה האחות משה קפלן והציגה בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי בשנת 1996 (בתמונה: 7 תינוקות שנולדו במרפאת מחנה חאשד ישנים להם בתוך מיטת-עץ מאולתרת):

מאמר של יצחק רפאל, שהיה חבר הסוכנות היהודית ומנהל מחלקת העלייה בשנים 1948-1954. במאמר מסביר רפאל על השלב הראשון והשני במבצע "על כנפי נשרים" בתקופה שבין אוקטובר 1948 עד נובמבר 1949:

מאשה אלילת-עדן: כתבתו של בנו רותנברג בשבועון "העולם הזה" 1.6.1950 (תמונתה של מאשה קפלן מופיעה בעמוד השער והכתבה עצמה בעמודים 6, 10-12):

כתבתו של עופר אדרת: המסע הסודי של משה אלילת-עדן הפך אותה לאגדה חיה (הארץ, 2015). כתבה המתארת את פועלה ואת דמותה של האחות משה קפלן:

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2620616

כתבתו של עופר אדרת: המסע הסודי של משה אלילת-עדן (הכתבה במלואה באדיבות האתר "ישראל נגלית לעין"):

ראיון עם האחות משה קפלן (מרץ 2015):

אמנון חבר (חוברה) כותב על אחותו, משה חוברה, ש"נעלמה" במחנה עין-שמר:

כתבתו של צחי דבוש (מעריב, 29.12.2016) בה מובאים דבריו של אמנון חבר בנושא אחותו התינוקת, משה חוברה:

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4900124,00.html

אלבום מאשה קפלן (באדיבות האתר "ישראל נגלית לעין"):

http://www.israelalbum.org.il/%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9F/%D7%9E%D7%90%D7%A9%D7%94%20%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%9F(%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%98%D7%9F)%20%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%94%20%D7%97%D7%90%D7%A9%D7%93,%D7%A2%D7%93%D7%9F

קישור לעמוד הפייסבוק של עמותת "אחים וקיימים" בו מופיעה עדות מצולמת של יונה-חממה חוברה (מתוך סרטה של ציפי טלמור "בדרך חד סטרית"):

כתבה על פועלו של ד"ר אבינועם צברי המיודד עם האחות לשעבר מאשה קפלן:

http://fashionweektelaviv.com/%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%93/

סיכום ועדות החקירה שלגי וכהן-קדמי בנושא הרישום השגוי במשרד הפנים (בעקבות מפקד האוכלוסין של שנת 1961) "עזב/חדל להיות תושב/נפקד":

עמי חובב, חוקר ועדת שלגי, הסביר שבתקופת מחנות העולים רשמו את שמות הנפטרים בספר-נפטרים פנימי של מחנה העולים אבל לא תמיד הקפידו לדווח ללשכת הבריאות המחוזית על הנפטרים, דבר שגרם לכך שילדים נפטרו אך עובדת פטירתם לא נרשמה במשרד הפנים. הסבר בנושא הביטויים "עזב/עזב את הארץ/חדל להיות תושב" ניתן לקרוא בעדותה של דורה שוורץ, לשעבר בכירה במשרד הפנים, שהעידה בפני ועדת שלגי וועדת כהן-קדמי:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s