דו"ח משרד הבריאות העוסק ב"מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן" – ביקורת

חלק שלישי

אני ממשיכה וכותבת בנושא טיוטת דו"ח משרד הבריאות העוסקת ב"מעורבותם של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן". הפעם, אתמקד במקרה ספציפי המוצג בדו"ח ומתייחס לסוגיית הדיווח למשפחות על פטירת ילדיהן, זיהוי הנפטרים או אי-זיהוי הנפטרים על-ידי המשפחות. חשוב להבהיר מהו הסיפור האמיתי, הקשור במקרה זה, על-מנת שהציבור יבין כיצד מקרים טראגיים של פטירת תינוקות וילדים מוצגים באופן מסולף כגישה "פטרונית" או "מתנשאת" של אנשי הקליטה כלפי העולים החדשים.

אני מצרפת כאן שוב את טיוטת דו"ח משרד הבריאות:

דו"ח משרד הבריאות

המקרה דנן הוא סיפורה של סעידה לוי, המופיע בטיוטת דו"ח משרד הבריאות בעמוד 18 בפרק העוסק ב"דפוסי מעורבות של אנשי בריאות בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן" בסעיף 2 העוסק ב"מתן הבשורה על פטירת התינוקות". הנה ציטוט הדברים הכלליים הכתובים בדו"ח עצמו, בהתייחס למקרים מסוימים בהם נמסר להורים כי בנם/בתם נפטרו וכהוכחה לכך הוצגה בפניהם גופה עטופה, מבלי שיוכלו לזהותה כלל.

"במספר מקרים, לאחר התעקשות ההורים לקבלת הגופה ישנן עדויות לפיהן הצוות הרפואי הציג להם צמר גפן עטוף, סדינים וסמרטוטים מגולגלים או גופה של אדם מבוגר וטען שמדובר בגופת הילד"

(הערה מס' 114. בתחתית עמוד 18 קיימת הפנייה לדף עדות בשם "סעידה לוי", המוצג באתר העדויות של עמותת עמר"ם ונכתב על-ידי פזית עדני, נכדתה של סעידה לוי).

פזית עדני מתארת את התעקשותה של סבתה, סעידה לוי, לראות במו עיניה את גופת בתה, לאחר הבשורה על פטירת הילדה. הנה ציטוט דבריה של פזית עדני:

"לסבתא שלי, סעידה לוי ז"ל, היו מנגנונים הישרדותיים שטיפחה עוד בילדותה הקשה והקצרצרה בתימן. […] לישראל הגיעה בשנות ה-20 לחייה, כשהיא בהריון ומטופלת בשלושת דודיי ובאמי בת השנה. וכאן, בארץ הקודש והכיסופים, ילדה את בתה, במעברה. היא קראה את שמה שרה, כשם אם ישראל הראשונה. כשהייתה שרה בת תשעה חודשים נלקחה לבדיקות, היא לא הייתה חולה אבל הודיעו שהיא מתה."

"סבתא סעידה התעקשה לראות את גופתה בעיניה, ולשם כך צעדה לבדה במשך שעות לבית החולים. כשהגיעה לשם, לאחר מאבק ודרישה, הוציאו אליה האחיות גוש אדם קטן, עטוף כולו בסדינים. היא מיששה את הרגליים הקטנות והקרות, אבל יותר מזה לא יכלה לראות… חזרה בידיים ריקות, לב מלא, שדיים תפוחים בחלב והרבה ספקות. […]"

בפרטים הרשומים בצידו הימני של דף העדות, כתוב כי הילדה ששמה "שרה לוי" נחטפה מבית התינוקות, שבמחנה ראש העין, בשנת 1950. פזית עדני מספרת בדף העדות כי התינוקת שרה לוי נולדה כאן בארץ, במעברה וכשהייתה בת 9 חודש נלקחה לבדיקות בבית-חולים, למרות שהייתה בריאה לחלוטין. ולפתע, הודיעו למשפחתה שהיא נפטרה. אמה, סעידה לוי, התעקשה לראות את גופתה כדי להאמין כי היא באמת נפטרה ולשם זיהוי הגופה היא הלכה במשך שעות רבות עד לבית החולים בראש העין. אך גם כשהגיעה לבית החולים בראש העין, היא נאלצה להיאבק מול הצוות הרפואי, שעבד במקום, כדי שיסכימו להציג בפניה את גופת בתה המתה. ולבסוף, כש"עשו לה טובה", הציגו בפניה "גוש אדם קטן, עטוף כולו בסדינים". לדבריה של פזית עדני, סבתא סעידה לוי לא באמת ראתה את פני בתה המתה ולא זכתה לזהות את גופתה בוודאות מלאה.

צביה עדני, אמה של פזית עדני, השתתפה ביוני 2015 באירוע מיוחד, שנערך בקפה קרוסלה בירושלים, לרגל ציון יום פטירתו של עוזי משולם והעלאת המודעות הציבורית למה שהם מכנים "פרשת חטיפת ילדי תימן". צביה סיפרה, במהלך העדות המצולמת והמוקלטת, כי היא, הוריה ואחיה הגדולים עלו לארץ מתימן והתגוררו במחנה עין-שמר. מאוחר יותר, הם עברו לגור בקולה (kule). ושם, במעברה בקולה (מעברת גבעת כ"ח), נולדה התינוקת זהרה (zihara). צביה עדני המשיכה וסיפרה, שבמעברה היו מדריכות. ומכיוון שמנהלי המעברה וגם המדריכות התעקשו שכל היולדות תלדנה בבית היולדות, שבמחנה ראש העין, חיפשו המדריכות באופן תדיר מי מבין העולות החדשות מתימן עומדת ללדת בקרוב, כדי לקחתה ללדת בבית היולדות המרוחק. התינוקת, זהרה, נולדה לדבריה כאן בארץ במעברת גבעת כ"ח ו"הייתה יפה (ובריאה) כמו פרח". צביה ציינה, כי לזהרה "היה קצת חום", לכן הכריחו את הוריה לאשפזה, למרות שלא הייתה חולה כלל ולפתע בישרו להם שהיא נפטרה. צביה סיפרה איך אמה, סעידה לוי, צעדה ממעברת גבעת כ"ח עד לבית החולים הדסה ראש העין, כי רצתה לראות במו עיניה את גופת בתה, מפני שלא האמינה שהיא באמת נפטרה. לטענתה של צביה, אמה סעידה לוי זכתה רק למשש את רגליה של התינוקת זהרה ולא ממש ראתה את פניה, כדי לזהותה זיהוי מלא.

בהמשך עדותה המצולמת, סיפרה צביה עדני, שכשנה לאחר שהתינוקת זהרה נחטפה, נולדה למשפחת לוי תינוקת חדשה. הם קראו לה בשם זהה לתינוקת שנחטפה: זהרה. צביה הסבירה, שאמה סעידה לוי שמרה על התינוקת החדשה מכל משמר. כשהמדריכות היו מגיעות לבקר באוהל/בצריף של משפחת לוי, הוסתרה התינוקת הקטנה בתוך ארון בגדים. לדבריה, "בילתה" זהרה הקטנה במשך כשלושה חודשים שלמים, כשהיא מוסתרת בתוך ארון בגדים, שמא תיחטף. לפי דבריה של צביה עדני, רק בסוף שנות השישים סיפרה להם אמם, סעידה, על כך שהייתה לה פעם תינוקת ש"נעלמה".

בדקתי בקבצי ארכיון המדינה והצלחתי לאתר מסמכים רבים בנוגע למקרה זה. יהודה סעיד לוי, אשתו סעידה וחמשת ילדיהם (חיים 16, יוסף 12, יעקב 10, צביה 6 והתינוקת זהרה בת חודשיים) עלו מתימן לישראל ב 20.10.1949. הם נשלחו הישר למחנה העולים עין-שמר. בתחילת יולי 1950, עזבו את מחנה עין-שמר ועברו לגור בקולה (מגדל), שלימים נקרא: מושב גבעת כ"ח. זהרה הקטנה חלתה בדלקת ריאות, כשהייתה בת 11 חודש והועברה ב 12.7.49 לאשפוז בבית החולים הדסה ראש העין, הממוקם כ 11.6 ק"מ צפונית להתיישבות קולה. היא נרשמה בספרי בית החולים הדסה ראש העין (מצבת המאושפזים) כ"זהרה יהודה סעיד לוי". זהרה לא הבריאה ממחלתה ונפטרה ב 16.7.49, ביום הרביעי לאשפוזה. בספר המאושפזים בתאריך 17.7.49, נרשם בתחתית העמוד, היכן שרושמים את שמות המאושפזים שנפטרו, השם "ברכה יהודה סעיד לוי". ונראה כי מדובר ב"טעות הקלדה", שנעשתה בתום לב על-ידי עובדי בית החולים הדסה ראש העין.

למחרת, הגיעה אמה, סעידה לוי, למחנה ראש העין, כדי לזהות את גופת בתה, שנאמר לה כי נפטרה. אינני בטוחה שסעידה לוי "צעדה לבדה במשך שעות לבית החולים". ייתכן כי הוסעה במיוחד מקולה לראש העין. אולם, ביומן הקבורה של מחנה ראש העין, נרשם כי "אמה של ברכה יהודה סעיד לוי זיהתה את גופתה של בתה אך סרבה לחתום כי היא מזהה אותה". נרשם גם כי סעידה לוי הצהירה בפני חצרן בית החולים, יוסף זיידה והקברן אהרון עוזרי, שהיא אכן יודעת כי זאת גופת בתה המתה והיא מזהה את הגופה כבתה. זיידה ועוזרי אף חתמו ביומן הקבורה של מחנה ראש העין, שהם מאשרים כי אמה של התינוקת ברכה יהודה סעיד לוי אכן אמרה להם כי היא מזהה את הגופה כבתה. בהמשך, נכתב כי הזמינו את סעידה לוי ואת בעלה להיות נוכחים בקבורת בתם בבית העלמין בפתח-תקווה אך הם סרבו להגיע ללוויה.

לאור הרשום במסמכים שאיתרתי בארכיון המדינה, ניתן לומר כי סעידה לוי אכן יודעת כי בתה הקטנה, זהרה, נפטרה. הוריה של זהרה לוי, אחיה ואחיותיה מעולם לא הגישו תלונה לוועדת חקירה כלשהי בטענה כי ילדתם/אחותם נחטפה או שהם אינם יודעים מה עלה בגורלה. הם אף לא התראיינו לתקשורת בעניין זה. למרות כל זאת, הנכדה פזית עדני, החלה מאז שנת 2015 לכתוב, לטעון, לצעוק ולפרסם במדיה האינטרנטית אמירות קשות ובזויות. הנה ציטוט מדברים שאמרה פזית עדני בהפגנה שהתקיימה ביוני 2017:

"המדינה צריכה לקחת אחריות, להקים ועדת חקירה, להעמיד לדין את כל מי שהיה מעורב כולל את חברי הוועדות השונות שלא חקרו. צריך לפתוח קברים למי שרוצה. להכניס את הנושא לתכניות הלימודים, למחוק את כל השמות של האנשים שהיו מעורבים בפשע הזה ומונצחים על רחובות ברחבי הארץ". עדני הוסיפה כי "לגבי נושא הפיצויים, יש לנו הרבה מה ללמוד מאחינו האשכנזים עם סוגיות של פיצויים ואשמה, ושל התמודדות עם אחים משת"פים. אנחנו עוד נצטרך לעשות את העבודה הזאת".

הדברים שאמרה פזית עדני בהפגנה ביוני 2017 מגוחכים ומקוממים בו-זמנית. מדינת-ישראל חקרה את טענת חטיפות הילדים באופן מעמיק, באמצעות שלוש ועדות חקירה, שהתקיימו בעבר (בהלול-מינקובסקי, שלגי, כהן-קדמי). מסקנות החקירה הן שרוב הילדים נפטרו. משפחתחה של פזית עדני, כאמור, לא הגישה מעולם תלונה לאף ועדה. צביה עדני (אמה של פזית עדני), שהיא אחותה הגדולה של התינוקת זהרה לוי, מביעה בשנים האחרונות, ברחבי הפייסבוק, את דרישתה הנחרצת לקבלת פיצויים ממדינת-ישראל למשפחות יוצאי-תימן, הטוענות כי ילדיהן נחטפו מהן, בדיוק כפי שהגרמנים משלמים פיצויים לניצולי השואה…

להזכירה, התינוקת זהרה לוי לא נחטפה. היא נפטרה בשנת 1950 וקבורה בבית העלמין סגולה בפתח-תקוה. משפחת לוי-עדני זכאית להגיש בקשה רשמית לפתיחת הקבר, כדי לזהות את שרידי הנפטרת הקבורה בו.

ולסיום הסקירה המפורטת של המקרה הטראגי והעצוב הזה, אומר שגם אני תומכת בפתיחת קברים. לא כדי להוכיח ש"הקברים ריקים", כמו הפרובוקציות שעשו פעילי עוזי משולם בשנות התשעים, אלא כדי שמדינת-ישראל תוכל לספק הוכחות נוספות למשפחות, שילדיהן אכן נפטרו. והן תוכלנה לסגור את המעגל הזה, הפעם לתמיד.


הערות:

מספר גיליון המחלה של הילדה לוי זהרה יהודה, כפי שהוא מוצג בקובץ המפקד היומי הדסה ראש העין יולי 1950, הוא: 577. זהו גם המספור המופיע ליד שמה של הנפטרת "ברכה יהודה סעיד לוי", בעמודה הימנית שבה מציינים את מספר גיליון המחלה. גם בדו"ח הנתיחה הפתולוגית, שלאחר המוות, מציינים כי מספר גיליון המחלה של הנפטרת "ברכה יהודה סעיד לוי" הוא 577. מספור זה מאפשר לקבוע כי הילדה לוי זהרה יהודה אכן נפטרה.

נשים וילדות, שעלו לארץ מתימן ונקראו בשם "זהרה" (zihara) קיבלו בארץ שם עברי חדש: שרה. שהיא הגירסא העברית של השם התימני "זהרה".

על-פי מסמכים רבים, הקיימים בקבצי ארכיון המדינה, ניתן להסיק כי הממסד הרפואי דאז התעקש כי יולדות תלדנה בבתי-יולדות או בבתי-חולים באופן מסודר ובסיוע צוותים רפואיים מקצועיים, על-מנת לצמצם תמותת ילודים ויולדות, שהייתה נפוצה בזמנים ההם.


מצורפים קישורים וקבצים הקשורים במקרה סעידה לוי:

דף העדות באתר של עמותת עמר"ם העוסק בילדה שרה-זהרה לוי ("סעידה לוי")

עדות מצולמת של צביה עדני – קפה קרוסלה יוני 2015

פוסט שכתבה פזית עדני ופורסם בדף הפייסבוק של עמותת עמר"ם

כתבה: אלפים זעקו בירושלים מדינת ישראל, איפה הילד שלי (שיחה מקומית, 2021)

יהודה סעיד לוי ומשפחתו (מתוך רשימות הג'וינט 14.10.1949)

יהודה סעיד לוי ומשפחתו: רשימת העולים שנחתו בשדה התעופה לוד 20.10.1949 (עמודים 5-6 בסוף הקובץ)

הילדה לוי זהרה יהודה: המפקד היומי, יולי 1950 (כניסה לאשפוז בבית החולים בראש העין ורישום פטירתה)

לוי זהרה יהודה: הדסה ראש העין דו"ח למשרד הבריאות

לוי זהרה יהודה: בית-חולים הדסה ראש העין יולי 1950 (חשבונות למשרד הבריאות)

ברכה בת יהודה סעיד לוי בת שנה: רשימת נפטרים מחנה ראש העין

ברכה יהודה סעיד לוי: זיהוי גופתה על-ידי אמה ורישום פטירתה ביומן קבורה ראש העין

ברכה בת יהודה סעיד לוי- נתיחה לאחר המוות- בית חולים הדסה ראש העין

ילדה ברכה בת יהודה סעיד לוי: יומן קבורה בית העלמין סגולה

ברכה בת יהודה סעיד לוי: רישיון קבורה

ברכה בת יהודה סעיד לוי: בית העלמין סגולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s