^{חלק שלישי}

בחלק השלישי של התייחסותי המפורטת לטיוטת המחקר של ד"ר דניאל דה מלאך, אציג ארבעה מקרים של ילדים, תושבי מחנה ראש העין שנפטרו בשנים 1949-1950. דה מלאך מנסה לערער על עובדה זו באמצעות טענות לקיומם של פערים בין הדברים שנאמרו על ידי בני המשפחה, בעדותם בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, לבין המידע המשתקף מהמסמכים שאיתרה ועדת החקירה. אני מצרפת כאן את טיוטת המחקר של ד"ר דה מלאך:

הונאה על בסיס מסמכים כוזבים דניאל דה מלאך טיוטה זמנית להערות

להלן סיפורם המפורט של ארבעת הילדים:

מקרה א': ציון חרזי

במקרה זה, טוען ד"ר דניאל דה מלאך שקיים פער בין מועד הודעת הפטירה, כפי שדיווחה האם, שושנה (שמעה) חרזי, בפני שופטי ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, לבין מועד הפטירה הרשום במסמכים שאיתרה ועדת כהן-קדמי. דה מלאך בעצם טוען במקרה זה שהודעה על הפטירה (כפי שהודיעו להורים) קדמה למועד הפטירה (של הילד) כפי שהוא משתקף מהמסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי.

שושנה חרזי סיפרה בעדותה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי שהיא ובעלה עלו מתימן לארץ. התינוק ציון נלקח ממנה עוד בשדה התעופה לוד והועבר לבית התינוקות שבמחנה ראש העין והיא הייתה באה לבקרו ולהניק אותו. ביום שישי החליטו לנסוע למחנה עין שמר לבקר קרובי משפחה. שושנה מספרת כי לפני הנסיעה ניגשה לבית התינוקות והספיקה להניק את ציון. היא ראתה שציון במצב טוב, בריא ומחייך. כשחזרו ביום ראשון למחנה ראש העין, נמסר להם שציון היה חולה, אושפז בבית החולים בצריפין ונפטר אך הם לא ראו את גופתו ואינם בטוחים שהוא באמת נפטר. דה מלאך מסיק מכך שנאמר להוריו של ציון חרזי שהוא נפטר, כמה ימים לאחר שהוא ומשפחתו עלו לארץ. דהיינו, ב 1.11.1949. לעומת זאת, מסמכי האשפוז והפטירה, שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי, מתעדים אשפוז של התינוק ציון חרזי ב 30.12.1949 ופטירה בתחילת ינואר 1950. לכן, טוען דה מלאך שקיים פער בין גירסת משפחת חרזי לבין הממצאים של ועדת החקירה כהן-קדמי. פער זה, על פי פרשנותו של דה מלאך, מעיד על זיוף מסמכי האשפוז והפטירה של ציון חרזי.

נסים ושמעה חרזי עלו לארץ ב 1.11.1949 עם חמשת ילדיהם והתגוררו במחנה ראש העין ב'. הבן הקטן, ציון, היה בן חודשיים באותה העת. בהמשך, עלו לארץ שתי אחיותיו של נסים חרזי. הן נשלחו להתגורר במחנה עין שמר. ציון הוכנס לטיפול בבית התינוקות המקומי במחנה ראש העין. בסוף דצמבר 1949, נסעו נסים ושמעה חרזי לבקר את אחיותיו של נסים במחנה עין שמר. ציון התינוק נשאר בבית התינוקות שבמחנה ראש העין. הוא חלה ואושפז ביום שישי 30.12.1949 בבית החולים בצריפין. הוא נפטר ביום שני 2.1.1950. הוריו שחזרו באותה העת מביקור משפחתם במחנה עין שמר נתבשרו על פטירתו אך הם לא ראו את גופתו. ציון נקבר בבית העלמין סגולה בפתח תקוה ביום חמישי 5.1.1950.

האב, נסים יהושוע חרזי, הגיש תלונה בשנת 1966 לוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים. פעיל של הוועד הציבורי נשלח לבית משפחת חרזי וגבה עדות מבני המשפחה שסיפרו כי הם עלו לארץ והתינוק ציון הוכנס לבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין. לדברי בני המשפחה, ציון טופל בבית התינוקות במשך כחודשיים ואז נסעו ההורים לבקר קרובי משפחה במחנה עין שמר וכשחזרו למחנה ראש העין ניגשו לבית התינוקות כדי לבקר את בנם ונאמר להם על ידי האחות המטפלת בבית התינוקות כי הוא נפטר.

בעקבות פניית משפחת חרזי לוועד הציבורי, הוגשה תלונה רשמית לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967). נסים חרזי העיד בפני חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי בשנת 1967 וסיפר שציון היה בן חודשיים ביום עלייתם לארץ. אשתו הניקה את הבן ציון, בבית התינוקות, במשך כחודש ואז הפסיקה. ביום שישי אחד, הוא ואשתו נסעו למחנה עין שמר כדי לבקר קרובי משפחה וכשחזרו למחנה ראש העין נמסר להם שציון חלה ונפטר. חרזי הסביר לחוקרי הוועדה כי הוא מעריך שציון נעלם חודשיים-שלושה לאחר עליית המשפחה לארץ.

אם כן, על פי עדותו של נסים חרזי משנת 1966 ו-1967, ניתן להבין שמשפחת חרזי מדווחת על כך שנאמר לה כי ציון נפטר לאחר כמה חודשים של שהות בבית התינוקות במחנה ראש העין ולא בשבוע הראשון לאחר עליית המשפחה לארץ. הווה אומר שהפרטים עליהם דיווחו ההורים במקרה הזה תואמים לגמרי את מה שמשתקף ממסמכי האשפוז והפטירה – ציון חרזי נפטר בתחילת ינואר 1950 כחודשיים לאחר שהוא ומשפחתו עלו לארץ. ה"פער" על פי פרשנותו של דה מלאך לא קיים למעשה.

שושנה חרזי: עדותה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי

ציון חרזי: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי

ציון חרזי: תיק חקירה ועדת שלגי

ציון חרזי: תיק חקירה ועדת בהלול-מינקובסקי

ציון בן נסים יהושוע: יומן קבורה בית עלמין סגולה בפתח תקוה

משפחת חרזי (הרכב מלא): רשימות עולים 1.11.1949

מקרה ב': ברכה קורח

דה מלאך טוען במקרה זה כי הודעת הפטירה שנמסרה להוריה של התינוקת ברכה קורח קודמת לתאריך הפטירה הרשום במסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי. על פי עדותו של מאיר קורח, אחיה של התינוקת ברכה קורח, שהעיד בפני ועדת כהן-קדמי בשנת 1995, התינוקת עלתה לארץ עם הוריה ואחיה הגדולים. היא הוכנסה לבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין ואמה באה לבקרה בבית התינוקות במשך יומיים. כשבאה לבקרה ביום השלישי, נאמר לה שהתינוקת נפטרה. המסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי מתעדים את עליית משפחת קורח לארץ ב 28.9.1949. ברכה התינוקת הייתה בת 9 חודשים. היא אושפזה בבית החולים דג'אני ביפו ב 29.9.1949 ונפטרה כעבור שלוש שעות מרגע אישפוזה. הפער הקיים בין הדברים שאמר מאיר קורח בעדותו (הודעת הפטירה נמסרה להורים ביום השלישי לשהותם במחנה ראש העין) לבין המסמכים המתעדים את פטירתה של ברכה קורח ביום למחרת עלייתה לארץ נראה בעיני דה מלאך כחשוד מאוד. ובמילים פשוטות: דה מלאך סבור שברכה קורח לא נפטרה ומסמכי האשפוז והפטירה שלה הם מזויפים…

דה מלאך טוען בנוסף שמשפחתה של ברכה קורח דיווחה לוועדת החקירה כהן-קדמי שהתינוקת הייתה בריאה. השינוי הדרסטי במצבה הבריאותי של ברכה, מתינוקת בריאה לבשורת הפטירה, נראה לדה מלאך לא הגיוני.

קראתי את עדותו של מאיר קורח, אחיה הגדול של התינוקת ברכה קורח שהעיד בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי בשנת 1995. מאיר עלה לארץ מתימן עם משפחתו כשהיה בן 5 שנים. הוא סיפר לשופטי ועדת החקירה כי הוא ומשפחתו עלו לארץ ב 28.9.1949. הם נשלחו משדה התעופה לוד הישר למחנה ראש העין. מיד עם בואם למחנה, ניגשה אחות לאוהל משפחת קורח והסבירה לאמו כי רצוי להעביר את התינוקת לטיפול בבית התינוקות המקומי מפני שתנאי המגורים באוהל אינם טובים דיים בשביל התינוקת. על פי הדברים שאמר מאיר קורח, לאחר כשלושה ימים הגיעה אמו, נעמי קורח, לבית התינוקות לבקר את התינוקת ונמסר לה שברכה נפטרה.

שלמה קורח, אחיה של התינוקת ברכה שהיה בן 11 כשעלה לארץ, מסר עדות בשנת 1966 מול הפעילים התימנים מהוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים. הנה ציטוט מהדברים שאמר שלמה קורח, לחברי הוועד הציבורי:

"סיפרו לנו שהיה לה חום גבוה (המילה "גבוה" נמחקה בקו לאחר כתיבתה) ולקחו אותה לאחות, אח"כ הודיעו לנו שנפטרה מבלי שנראה אם אכן נפטרה וכי קברו אותה מבלי שנדע איפה קברה". "היא הייתה יפה ובלונדית – ירוקת עינים".

רצוי לשים לב לעובדה ששלמה קורח אינו מציין בעדותו בפני פעילי הוועד הציבורי בשנת 1966 שאחותו, התינוקת ברכה קורח, טופלה בבית תינוקות במחנה. ייתכן שהגיעה לארץ עם משפחתה ולא הספיקה לשהות בבית התינוקות?.

בעקבות פניית משפחת קורח לוועד הציבורי, הוגשה תלונה רשמית לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי שהחלה עבודתה בחודש מרץ 1967. האב, יחיא קורח, מסר בחודש יוני 1967 עדות בפני רש"ט עמוס בן סימון שהיה החוקר של ועדת בהלול-מינקובסקי. קורח סיפר כי כשהמשפחה הגיעה למחנה ראש העין, ניגשה אליהם אחות מבית העולים וביקשה מהם למסור את הילדה לטיפול בבית התינוקות המקומי שבמחנה. אשתו סרבה בתחילה אך הוא שכנע אותה שכדאי שהתינוקת תהיה מטופלת בבית תינוקות במחנה. יחיא קורח הסביר שבמשך יומיים הגיעה האחות לצריף של משפחת קורח, במחנה העולים בראש העין והזמינה את האם, נעמי קורח, לבית התינוקות, כדי לבקר את בתה ברכה. ביום השלישי, האחות לא באה לצריף המשפחה. קרוב משפחה של משפחת קורח ניגש לבית התינוקות כדי לברר מדוע האחות לא באה באותו היום להזמין את נעמי קורח לבית התינוקות כפי שנהגה במשך יומיים? והוסבר לו כי התינוקת מתה.

לאחר מסירת העדות, איתר רש"ט בן סימון את גיליון המחלה של ברכה קורח, בבית החולים דג'אני (צהלון) ביפו ורשם את ממצאיו:

"ברכה בת יחיא עמרם ג'רח נ. 9 חד' ראש העין נתקבלה ב 29/9/1949 יצאה ב 29/9/1949. האבחנה טוקסיקוזיס […] סיכום המחלה: הגיעה כרגע באוירון מעדן. מצב נוכחי: הובאה במצב קשה ביותר. […] למרות כל הטיפולים עם חמצן נפטרה הילדה כעבור שלוש שעות"

אם כן, על פי הרשום בהעתק מגיליון המחלה של ברכה קורח בבית החולים דג'אני ביפו, היא ככל הנראה הועברה ממחנה ראש העין לבית החולים דג'אני במהירות או אף הובהלה ישירות משדה התעופה לוד לבית החולים ביפו. לא ניתן לדעת במדויק. אך מצבה הבריאותי של ברכה קורח, כפי שמשתקף מגיליון המחלה, מביא למסקנה שייתכן כי התינוקת לא הספיקה לשהות בבית התינוקות במחנה ראש העין. למעשה, היא הגיעה לארץ במצב פיזי לא טוב ומיד הועברה לאשפוז בבית חולים. שלמה קורח, אחיה הגדול של ברכה, הסגיר במעט את מצבה הבריאותי האמיתי כשהסביר לפעילים התימנים של הוועד הציבורי, בשנת 1966, כי לאחותו התינוקת היה חום גבוה. לכן, קראו לאחות מבית העולים שתבדוק את מצבה. לא ברור האם התינוקת ברכה קורח אכן טופלה בבית התינוקות המקומי שבמחנה ראש העין. אפילו אחיה, שלמה קורח, לא ציין בעדותו בשנת 1966 שהיא טופלה בבית תינוקות כלשהו.

הרב שלמה עמרם קורח, אחיה של ברכה קורח, נתמנה בשנת 1965 לרב הראשי של העדה התימנית בעיר בני ברק. בשנות השבעים, נתמנה לרב הראשי הספרדי של העיר בני ברק.

מאיר קורח: עדותו בפני ועדת החקירה כהן-קדמי

ברכה קורח: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי

ברכה קורח: תיק חקירה ועדת שלגי

יחיה גרח ברכה: ספר קבלת חולים, בית חולים דג'אני ביפו

ברכה קורח: תיק חקירה ועדת בהלול-מינקובסקי (1967)

מקרה ג': דניאל ונה

טענתו של דה מלאך במקרה זה היא שהורים רבים העידו בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי וסיפרו כי הופתעו עד מאוד כשנתבשרו על ידי הרופאים, האחיות ועובדי מחנה העולים ראש העין כי ילדיהם נפטרו. ההורים, על פי טענתו של דה מלאך, העידו והסבירו שהילד/ה שלהם היה/הייתה בריא/ה לחלוטין ולא סבל/ה מבעיה בריאותית כלשהי.

שלום ונה ודוד ונה, אחיו הגדולים של התינוק דניאל ונה, הם אלה שהגישו תלונה לוועדת החקירה כהן-קדמי (1995) בשם הוריהם והגיעו בעצמם להעיד בפני שופטי הוועדה. ההורים כבר הלכו לעולמם לפני שנים רבות. האחים ונה עלו לארץ עם הוריהם כשהיו בני 10 ו-12. בעדותם, סיפרו האחים שהתינוק דניאל נולד במחנה ראש העין ואז הוכנס לטיפול בבית התינוקות שבמחנה. אמם הלכה מדי יום להניק אותו והוא נעלם, לדבריהם, מבית התינוקות בגיל חודשיים-שלושה. דניאל התינוק היה בריא לחלוטין ויום בהיר אחד נאמר לאמם שהוא נפטר. האחים ונה סיפרו שהם ואביהם הלכו לחפש את גופת התינוק, לאחר שנתבשרו שהוא נפטר, באיזה מבנה שהסבירו להם כי ייתכן שגופתו נמצאת שם. אני סבורה שהם דיברו על מבנה בית החולים הדסה ראש העין. אך הם טוענים שהם לא ראו את גופתו ולמעשה הגיעו למבנה ריק ולא היה את מי לשאול היכן גופתו של התינוק דניאל.

שלום ודוד ונה, אחיו של התינוק דניאל ונה, הגישו תלונה בשם הוריהם לוועדה הציבורית למען ילדי תימן הנעדרים במחצית השניה של שנות השמונים. גרסת האחים ונה, בתלונה שהם הגישו לוועדה הציבורית ולוועדת שלגי זהה לחלוטין לגרסה אותה סיפרו בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי.

יחיא וזהרה ונה עלו לארץ מתימן ב 28.10.1949 עם ילדיהם ונשלחו להתגורר במחנה ראש העין. ב 2.1.1950, נולד בנם דניאל. הוא אושפז בבית החולים הדסה במחנה ראש העין ב 16.1.1950 ונפטר מדלקת ריאות וחוסר בשלות ב 26.1.1950 בהיותו בן כ 15 יום.

ההורים, יחיא סעיד ונה וזהרה (שרה) ונה, פנו בשנת 1966 לוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים (קריית אונו). הוועד שלח לביתם פעיל ששמע את הסיפור המשפחתי מפיו של הבן הגדול. בהמשך, הגישה משפחת ונה תלונה בשנת 1967 לוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי בגין היעלמות בנם דניאל. יחיא וזהרה ונה נחקרו על ידי חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי וסיפרו לחוקרים שהתינוק דניאל הוכנס לבית התינוקות שבמחנה ראש העין בגיל שבוע. את ברית המילה ערכה המשפחה בבית התינוקות עצמו. יחיא וזהרה ונה סיפרו בשנת 1967 כי כבר עם הכנסו של התינוק דניאל לבית התינוקות, נאמר להם על ידי האחיות במקום, שהתינוק סובל מבעיה רפואית. אם כן, ניתן לומר שההורים יחיא וזהרה ונה הבינו כי יש לתינוק דניאל בעיה רפואית עוד לפני היעלמותו (אשפוזו בבית החולים הדסה ראש העין ופטירתו). ההורים יחיא וזהרה ונה לא סיפרו לשופטים של ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי שהתינוק היה בריא לחלוטין ולפתע, ביום בהיר אחד, נאמר להם שהוא נפטר. למעשה, יחיא וזהרה ונה נפטרו בשנות השבעים והשמונים. בניהם הגדולים, שלום ודוד ונה, הם אלו שהעידו בפני שופטי הוועדה בשנת 1995 וסיפרו סיפור שאינו מדויק מבחינת העובדות כפי שהיו באמת.

שלום ודוד ונה (אחיו של דניאל ונה): עדות ועדת החקירה כהן-קדמי

דניאל ונה: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי

דניאל ונה: תיק חקירה ועדת שלגי

דניאל ונה: תיק חקירה ועדת בהלול-מינקובסקי (1967)

יחיא סעיד ונה, שתי נשותיו וילדיו: פנקס עולים מחנה ראש העין ב'

מקרה ד': מיכל חסד (חסן)

דה מלאך טוען במקרה זה שמועד הפטירה, כפי שנמסר להוריה של מיכל חסד (חסן), הינו מוקדם יותר מתאריך הפטירה כפי שהוא משתקף מהמסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי. לכן, מבחינתו של דה מלאך, מסמכי הפטירה הרשמיים של הילדה מיכל חסד (חסן) הינם מזויפים והיא לא באמת נפטרה.

ביולי 1995, חודש לפני עדותה הרשמית של אם המשפחה בפני ועדת החקירה, שלחה משפחת חסן מכתב לוועדת כהן-קדמי. במכתב, תיארו בני המשפחה את האירועים כפי שזכור להם והסבירו שבתם, מיכל, הייתה מאושפזת בבית החולים במחנה ראש העין כ-10 ימים ואז נאמר להם שהיא נפטרה.

שרה צוברי, אמה של מיכל חסד (חסן), סיפרה בעדות שלה בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי, בחודש אוגוסט 1995, ששם המשפחה המדויק הוא: חסן. שם המשפחה נרשם באופן משובש כבר עם עלייתם לארץ. על פי דבריה, במהלך השנים שינו את שם המשפחה לצוברי. שרה צוברי הסבירה שבתה מיכל הייתה מאושפזת במשך כשבוע בבית החולים שבמחנה ראש העין ואז נאמר לה שהילדה נפטרה.

ועדת החקירה כהן-קדמי איתרה מסמכים, המתעדים את הולדתה של מיכל בת יהודה ושרה חסד (חסן) במחנה ראש העין ב 24.10.1949 ואשפוזה בבית החולים הדסה ראש העין במשך כ-18 יום ואת פטירתה. שמה של מיכל נרשם די במשובש בספרי המפקד היומי (ספר קבלת חולים) של בית החולים בראש העין. היא נכנסה לאשפוז ב 26.1.1950 ונפטרה ביממה שבין 12.2.50-13.2.50. שמה נרשם במשובש בספרי המפקד היומי (ספר קבלת חולים) של בית החולים בראש העין: רסד מיכאיל בת יהודה. רסד בת יהוד.

כסיכום, ניתן לומר שאמנם קיים הבדל בין תקופת האשפוז, כפי שהיא משתקפת מהמסמכים הרשמיים שאיתרה ועדת כהן-קדמי (18 יום) לבין טענת משפחת חסד/חסן (7 או 10 יום) אולם סביר להניח שבשל מרחק השנים משפחת חסן לא זכרה במדויק כמה ימים אושפזה בתם. טענתו של דה מלאך, כי הוריה של מיכל קיבלו את הבשורה על פטירתה במועד מוקדם יותר מהתאריך המשתקף מהמסמכים הרשמיים, היא פרשנות מגוחכת שרק אדם בעל מחשבה קונספירטיבית יכול להמציא.

עדינה גדסי, אחותה של הילדה מיכל חסן, הגישה תלונה לוועדת שלגי. גדסי סיפרה לחוקרי הוועדה שהתינוקת מיכל נולדה באוהל במחנה ראש העין ואמה סירבה להכניס את התינוקת לבית התינוקות המקומי. במשך כחודש וחצי, שהתה התינוקת באוהל עד שאחות בשם גאולה, מעובדי המחנה, הכריחה את האם למסור את הילדה לבית התינוקות או לאשפזה בבית החולים המקומי. עניין זה לא ברור לגמרי. גדסי מדווחת שאמה לא ראתה את התינוקת במשך כשבועיים ואז נמסר לה שהתינוקת נפטרה. ייתכן, שתיאור זה מתייחס לתקופת אשפוזה של התינוקת מיכל חסן בבית החולים המקומי. תקופה דומה מאוד לתקופת האשפוז כפי שמשתקפת מהמסכים שאיתרה מאוחר יותר ועדת כהן-קדמי (שבועיים על פי גדסי, 18 יום על פי מסמכי המפקד היומי).

ועדת שלגי לא הצליחה לאתר מסמכי אשפוז ופטירה רלוונטים, בשל בעיות בהבנת שם המשפחה ומקרה זה נשאר בזמנו כבלתי פתור. בנם הבכור של יהודה ושרה חסן, מאיר, שעלה עמם לארץ, נפטר בתחילת אוקטובר 1949. שם ההורים: יחיא יהודה חסן. שרה חסן.

שרה צוברי (אמה של מיכל חסד): עדותה בפני ועדת החקירה כהן-קדמי

מיכל בת יהודה ושרה חסד (חסן): תיק חקירה ועדת כהן-קדמי

מיכל חסד (חסן) המפקד היומי בית חולים הדסה ראש העין

מיכל בת יהודה ושרה חסן צוברי: תיק חקירה ועדת שלגי

מיכל בת יהודה רסדי (מיכל חסד/חסן): נתיחה פתולוגית, הדסה ראש העין