חלק חמישי
בחלק החמישי אתייחס בהרחבה לשלושה מקרים הנזכרים בטיוטת המחקר של ד"ר דניאל דה מלאך. בעניין שלושה מקרים אלה, טוען ד"ר דה מלאך שקיים פער בין מה שדיווחו ההורים, בעדותם בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, בעניין מועד ההודעה שהם קיבלו על פטירת הילד/ה שלהם, לבין תאריך הפטירה הרשום במסמכים שאיתרה ועדת החקירה. הפער הזה, על פי פרשנותו של ד"ר דה מלאך, מוכיח כי המסמכים המתעדים את פטירת הילדים אינם אמינים והם חלק מהונאה גדולה שבמסגרתה זייפו את מותם של הילדים. התייחסתי כבר בהרחבה לטענה מסוג זה של ד"ר דה מלאך כשתיארתי את סיפורה של הילדה שושנה שוקר (בחלק הראשון) ואת סיפורם של הילדים ציון חרזי ומיכל חסד (חסן) (בחלק השלישי).
אני מצרפת כאן את הציטוט המדויק של סעיף זה מתוך טיוטת המחקר:
"הודעה על הפטירה קדמה למועד המתועד: ב-28 מקרים קבעה הוועדה פטירה בראש העין הרבה אחרי המועד שבו ההורים התבשרו על הפטירה או איבדו קשר עם צאצאם ולא ניסתה כלל להסביר את הפער. הוריה של אסתר מנג'ם, לדוגמה, העידו כי נתבשרו במפתיע על פטירתה בעת ששהתה בבית התינוקות. ואילו הוועדה קבעה כי היא נפטרה אחרי אשפוז נוסף בן חודש בבית החולים המקומי שפעל במחנה מטעם ארגון הדסה. בדומה לכך אמו של שלום דהרי העידה כי הוא נחטף מידיה בכוח ביום הגעתה לארץ ולמחרת הודיעו לה שהוא נפטר. הוועדה קבעה ששלום נפטר חודשיים וחצי מאוחר יותר, באותו בית החולים".
בנוסף, אתייחס בשניים מהמקרים שיתוארו בהרחבה בחלק זה לסעיף בטיוטת המחקר העוסק בדיווח ההורים, בעדותם בפני ועדת החקירה כהן-קדמי, על כך שהילדים היו בריאים לגמרי ולמחרת היום הודיעו להם שהילדים נפטרו.
אני מצרפת כאן את הציטוט המדויק של סעיף זה מתוך טיוטת המחקר:
"בריאות: ב-39 מקרים סותרת עדות ההורים הממצאים במישור הבריאותי. ברובם מדובר בילד יונק אשר הוריו לא הבחינו כי הוא סובל מבעיה בריאותית כלשהי, ולפי הוועדה הוא נפטר תוך יום. התפתחות שאיננה סבירה מבחינה רפואית."
הנה הקישור לטיוטת המחקר הזמנית של ד"ר דניאל דה מלאך:
הונאה על בסיס מסמכים כוזבים דניאל דה מלאך טיוטה זמנית להערות
להלן שלושת המקרים שיוצגו בחלק זה:
מקרה א': שדרה שייחי
במקרה של הילדה שדרה שייחי טוען ד"ר דה מלאך שקיים פער, בשתי קטגוריות, בין מה שסיפרו ההורים בעדותם בפני ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי לבין המידע הרשום במסמכים שאיתרה ועדת החקירה:
א. על פי טענתו של ד"ר דה מלאך, הוריה של הילדה שדרה שייחי דיווחו לוועדת החקירה כהן-קדמי שהיא הייתה בריאה לחלוטין ולמחרת, באופן מפתיע, נמסר להם שהיא נפטרה.
ב. על פי טענתו של ד"ר דה מלאך, הוריה של הילדה שדרה שייחי נתבשרו על פטירתה במועד מסוים שהוא קודם לתאריך הפטירה כפי שהוא רשום במסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי.
אי לכך, סבור ד"ר דה מלאך שהמסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי, המתעדים את אשפוזה, פטירתה וקבורתה של הילדה שדרה שייחי מזויפים.
ציונה בשארי ויצחק שייחי, אחותה ואחיה של הילדה שדרה שייחי, העידו בפני שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי. ציונה ויצחק נולדו לאחר שמשפחת שייחי עזבה את מחנה ראש העין ועברה להתגורר במעברת מגדל גד (אשקלון). ציונה בשארי סיפרה שהוריה עלו לארץ עם שני ילדים – שדרה בת הארבע וילד נוסף בן שנתיים. בשארי סיפרה שהאחיות שעבדו במחנה חיפשו כל הזמן את הילדים התימנים הצעירים ואמא שלה תמיד הסתירה את ילדיה הקטנים כדי שהאחיות לא יקחו אותם. בשארי ציינה בעדותה כי לשדרה היו פצעים בשפתיים לכן אביה קרא לאחיות שיבדקו אותה. יום אחד, על פי עדותה של בשארי, תפסו האחיות את אמה, סלמה (שולמית) ולקחו ממנה בכח את הילדה שדרה. האחיות הסיעו את שדרה לבית חולים לא ידוע. אביה של שדרה נסע אחריהן לבית החולים אבל הוא לא ידע לספר לאיזה בית חולים לקחו את הילדה ומה קרה שם.
במהלך שנת 1962, הגיע לבית משפחת שייחי במושב משען שבדרום הארץ, צו גיוס על שם שדרה שייחי. משפחת שייחי פנתה בעקבות זאת לסניף משרד הפנים בבאר שבע ולסניף משרד הפנים באשקלון בבקשה לקבל הסבר בנוגע לצו המוזר שהרי שדרה נעלמה להם במחנה ראש העין בשנת 1949 והם מעולם לא קיבלו הודעה כלשהי, בתקופת מגוריהם במחנה ראש העין, על פטירתה של בתם. כתוצאה מתגובת משפחת שייחי לשליחת צו הגיוס, פנה משרד הבטחון למשרד הפנים והחלה חקירה בנוגע לגורל הילדה. חקירה זו הסתיימה ללא ממצאים.
בספטמבר 1962, פנה שלום שייחי, אביה של שדרה שייחי, בכתב, אל נשיא המדינה, זלמן שזר וביקש ממנו שיסייע לו לאתר את בתו, שדרה. בנובמבר 1964, הגיש לראשונה שלום שייחי תלונה רשמית במשטרת ישראל וביקש לחקור מה עלה בגורלה של שדרה. משטרת ישראל המשיכה לחקור מקרה זה בשנת 1965 אך לא הצליחה להבין מה עלה בגורלה של הילדה שדרה שייחי והשאירה מקרה זה ללא פתרון.
שלום שייחי סיפר לחוקר המשטרה בשנת 1964 שהוא עלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ והתגורר במחנה ראש העין. כארבעה ימים לאחר הגעתם למחנה, בתו הבכורה, שדרה, "נפלה חולה" (ציטוט דבריו של שייחי). שלום שייחי הזעיק אחיות שעבדו במחנה כדי שיבדקו את שדרה והן הזמינו אמבולנס. שייחי התלווה בנסיעה עם בתו באמבולנס לאשפזה בבית החולים ולאחר מכן חזר למחנה ראש העין. כשבוע ימים לאחר מכן, ביקש שייחי ממנהל המחנה, שמואל בדיחי, שיסיעו אותו לבית החולים לבקר את שדרה אך זה ענה לא שאין הסעות כרגע. כחודש ימים לאחר אשפוזה של שדרה, נסע שלום שייחי לראשונה לבית החולים תל השומר אך לא מצא אותה במקום. הוא סיפר כי מעולם לא ראה אותה מאז נסיעתו עמה לאשפוז.
כשהוקמה ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967), הגיש שלום (סלם) עווד יחיא שייחי תלונה רשמית לוועדה. בעדותו של שלום שייחי, בפני חוקרי הוועדה, סיפר שעלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ והתגורר במחנה ראש העין. כשלושה ימים לאחר הגעתם למחנה, בתו שדרה הרגישה לא טוב והשפתיים שלה התמלאו בפצעים. שייחי סיפר לחוקרים שהוא בעצמו הזעיק שתי אחיות שעבדו במחנה כדי שיבדקו את הילדה. האחיות בדקו את הילדה והזמינו אמבולנס. שייחי התלווה לנסיעה עם בתו לאשפוז בבית החולים. כמו כן, ציין שלום שייחי בפני חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי שהוא ואשתו מעולם לא קיבלו הודעה כלשהי על פטירתה של בתם שדרה, לא כשהמשפחה התגוררה במחנה ראש העין ולא לאחר מכן. שייחי סיפר שהוא פנה אל מנהל המחנה, שמואל בדיחי וביקש לברר מה עלה בגורלה של בתו שדרה אך המנהל לא ידע מה לומר לו.
ועדת החקירה כהן-קדמי שחקרה מקרה זה מצאה שמשפחת שייחי עלתה לארץ ב 25.9.1949 עם שני ילדיהם – שדרה בת הארבע וחסן (יפת) בן השנתיים. ב 5.10.1949, הועברה שדרה שייחי לאשפוז בבית החולים תל השומר. היא נפטרה מדלקת ריאות ודלקת מעיים ב 7.10.1949. במסמכים שאיתרו חוקרי הוועדה נרשם שמה של הילדה שדרה שייחי כ: חוה שוחן שדרה. בחלק מהמסמכים נרשם שמה כ: שדרה הוד חוה.
אם כן, כיצד הגיע ד"ר דה מלאך, במקרה זה, למסקנה שמועד ההודעה שקיבלו ההורים על הפטירה, קודם לתאריך הפטירה כפי שהוא רשום במסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי?. העניין אינו ברור. שלום שייחי נסע עם בתו שדרה ב 5.10.1949 לאשפזה בבית החולים תל השומר. זה המועד האחרון בו ראה שלום שייחי את בתו. ב 7.10.1949, היא נפטרה. אני סבורה כי ד"ר דה מלאך המציא כאן, כמו במקרים רבים אחרים, תסריט דמיוני לחלוטין כאילו הוריה של הילדה שדרה שייחי קיבלו הודעה על פטירתה הרבה לפני התאריך שבו רשום שהיא נפטרה…
אני סבורה שבית החולים תל השומר שלח הודעה למחנה ראש העין על פטירתה של הילדה שדרה שייחי, כנהוג וכמקובל בימים ההם אך ייתכן שמכיוון ששמה הפרטי ושם משפחתה היו רשומים בספרי בית החולים באופן משובש לגמרי לא הבינו במחנה ראש העין למי שייכת הילדה חוה שוחן שדרה או שדרה הוד, חוה. ייתכן שבשל כך לא קיבלו הוריה של הילדה שדרה שייחי הודעה כלשהי על פטירתה.
בהתייחס לטענה הנוספת של ד"ר דה מלאך שהוריה של שדרה שייחי דיווחו לוועדת החקירה כהן-קדמי שהיא הייתה בריאה לחלוטין – כפי שציינתי לעיל, הוריה של שדרה לא העידו בפני ועדת כהן-קדמי. בתם הצעירה, ציונה בשארי, העידה בשם משפחתה. האב, שלום שייחי, הצהיר בפני משטרת ישראל בשנת 1964 ששדרה הייתה חולה והוא בעצמו הזעיק את הצוות הרפואי שעבד במחנה ראש העין כדי שיבדקו אותה ויטפלו בה.
ד"ר דניאל דה מלאך קיבל הסבר מפורט מרופא ילדים באשר לאבחנות הרפואיות הרשומות בגיליון המחלה של הילדה שדרה שייחי. בעקבות ההסבר, כתב ד"ר דה מלאך, בתגובות בעמוד הפייסבוק, שהוא מבין שהדברים שסיפר שלום שייחי, אביה של הילדה שדרה שייחי, למשטרת ישראל בשנות ה-60 תואמים את האבחנות הרפואיות, הרשומות בגיליון המחלה של שדרה שייחי. אי לכך, הבהיר דה מלאך כי הוא מכיר בעובדה שהילדה נפטרה.
עדותה של ציונה בשארי (אחותה של שדרה שייחי): ועדת החקירה כהן-קדמי
שדרה שייחי: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי
שדרה שייחי: תיק חקירה ועדת שלגי
שדרה שייחי: תיק חקירה ועדת בהלול-מינקבוסקי
שלום שייחי: עדות שלו משנת 1966 בפני פעילי הוועד הציבורי למען ילדי עולי-תימן הנעדרים
מקרה ב': אסתר סיאני
טענתו של דה מלאך בעניין הילדה אסתר סיאני היא שנמסר להוריה שהיא נפטרה אך המסמכים מתעדים תאריך פטירה במועד מאוחר יותר. תמר סיאני, אמה של הילדה אסתר, סיפרה בעדותה מול שופטי ועדת החקירה כהן-קדמי שהיא עלתה לארץ והתגוררה במחנה ראש העין. ביום הגעתה למחנה, נלקחה בתה התינוקת והוכנסה לטיפול בבית תינוקות. ביומיים שלאחר מכן, הגיעה תמר סיאני לבית התינוקות לבקר את בתה ולהניק אותה. ביום השלישי כשהגיעה לבקר את הילדה נאמר לה שהילדה נפטרה. מסמכי האשפוז והפטירה של אסתר סיאני בבית החולים המקומי הדסה ראש העין מתעדים את פטירתה לאחר כ-13 ימי אשפוז. לכן טוען דה מלאך שקיים כאן פער או אי התאמה בין עדות אמה של התינוקת לתאריכים הרשומים במסמכים. מטרתו של דה מלאך במקרה הזה ובשאר המקרים שציינתי היא אחת – לשכנע את הציבור שהמסמכים מזויפים ושהילדה לא באמת נפטרה.
יהודה ותמר (גמר) סיאני עלו מתימן לארץ ב 8.11.1949. הם נשלחו להתגורר במחנה העולים ראש העין. כבר למחרת היום ב 9.11.1949, הוכנסה בתם התינוקת, אסתר, לאשפוז בבית החולים המקומי הדסה ראש העין בשל מצבה הפיזי-בריאותי הרעוע. אסתר נפטרה ב 22.11.1949. ונקברה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה ב 23.11.1949. הוריה של אסתר עזבו את מחנה ראש העין ועברו להתגורר במחנה בית ליד ב 22.11.1949.
בעדותה של האם, תמר (גמר) סיאני, בפני ועדת החקירה בהלול-מינקובסקי בשנת 1967, סיפרה לחוקרי הוועדה סיפור שונה במקצת מאשר הפרטים עליהם דיווחה לשופטי ועדת החקירה כהן-קדמי. סיאני סיפרה בשנת 1967 כי היא ובעלה עלו מתימן לארץ ונשלחו להתגורר במחנה ראש העין. כשבוע ימים לאחר עליית המשפחה, ניגשו עובדי המחנה לאוהל המשפחה וביקשו לקחת את התינוקת אסתר לטיפול בבית התינוקות. תמר סיאני דיווחה לחוקרי בהלול-מינקובסקי שהיא ובעלה שהו במחנה העולים ראש העין בסך הכל כ-14 ימים. קרוב משפחה שלהם הגיע מירושלים והציע להם לעבור לגור במחנה בית ליד היכן שהתגוררו הוריהם הזקנים שנזקקו לליווי משפחתי ולעזרה. תמר סיאני הסבירה לחוקרים כי בתחילה היא האמינה כשבישרו לה שבתה התינוקת נפטרה במחנה ראש העין אך חשדה התעורר מאוחר יותר, בשנת 1966, כשהיא שוכנעה על ידי פעילים להגיש תלונה על היעלמות בתה.
בעדותה של תמר סיאני בשנת 1966 בפני הפעילים של הוועד הציבורי למען ילדי תימן הנעדרים סיפרה כי המשפחה עלתה לארץ ב 8.11.1949. כשבוע לאחר עלייתם לארץ, הופיעו בפתח אוהל המשפחה מדריכים שעבדו במחנה. המדריכים המליצו לאשפז את התינוקת אסתר בבית החולים המקומי מפני שהיא סבלה מדיזינטריה.
תמר סיאני (אמה של הילדה אסתר סיאני) עדותה בפני ועדת כהן-קדמי
אסתר סיאני: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי
אסתר סיאני: תיק חקירה ועדת שלגי
אסתר סיאני: ועדת בהלול-מינקובסקי
גמר אסתר יהודה (הילדה אסתר סיאני): המפקד היומי, בית חולים הדסה ראש העין
מקרה ג': מנחם עוזרי
ד"ר דה מלאך טוען במקרה זה שהוריו של התינוק מנחם עוזרי קיבלו הודעה על פטירתו בתאריך שהוא קודם לתאריך הרשום במסמכי האשפוז, הפטירה והקבורה של מנחם עוזרי כפי שהם רשומים במסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי. אי לכך ועל פי פרשנותו של ד"ר דה מלאך, מסמכי האשפוז, הפטירה והקבורה של התינוק מנחם עוזרי אינם אמינים והוא סבור כי הם זויפו.
ציונה אביטל ויונה עוזרי, אחיותיו של התינוק מנחם עוזרי, הגישו תלונה רשמית לוועדת החקירה כהן-קדמי, לאחר פטירת הוריהן והעידו בשנת 1995 בפני שופטי ועדת החקירה. ציונה אביטל סיפרה בעדותה בפני שופטי ועדת החקירה כי למחרת הגעת משפחת עוזרי למחנה ראש העין הגיעו לפתח האוהל של משפחת עוזרי רופא ושתי אחיות. אמה, סעדה, הסתירה את התינוק מנחם מפני שהיו שמועות על חטיפות ילדים. למרות ניסיון האם להסתיר את התינוק, הצליח הרופא לקחתו מידי אמו, לדחוף את האמא לאחור, למסור את התינוק לאחיות המטפלות וכך הוכנס הילד מנחם עוזרי בכח לבית התינוקות… התינוק מנחם טופל בבית התינוקות במשך כשבועיים שבמהלכם ביקרו אותו הוריו. אמו נהגה לבקר אותו בכל יום ולהניקו. ואז, ביום בהיר אחד, כשבאה האם לבקר את בנה נמסר לה על ידי האחיות המטפלות שהוא נפטר. על פי התיאור שמסרו ציונה אביטל ויונה עוזרי לשופטי ועדת החקירה כהן-קדמי נתבשרה אמם, סעדה עוזרי, על פטירתו של בנה, מנחם עוזרי, כ-15 יום לאחר הגעתה של משפחת עוזרי למחנה ראש העין. דהיינו, בערך בתאריך 17.11.1949.
על פי המסמכים שאיתרה ועדת החקירה כהן-קדמי, הגיעו דוד וסעדה עוזרי לארץ ב 2.11.1949 עם שני ילדיהם – נעמה בת ה-8 ומנחם בן החודשיים. ב 3.12.1949, חלה התינוק מנחם עוזרי והועבר לאשפוז בבית החולים דג'אני ביפו. הוא נפטר בט"ז בכסלו תש"י, 7.12.1949. דה מלאך טוען שקיים כאן פער בין המועד שסעדה ודוד עוזרי קיבלו את הבשורה על פטירתו של התינוק מנחם עוזרי לבין התאריך הרשום במסמכי האשפוז והפטירה (אחיותיו של מנחם עוזרי סיפרו בעדותן בפני ועדת כהן-קדמי שהוריו נתבשרו שהוא נפטר ב 17.11.1949 ואילו המסמכים של בית החולים דג'אני מתעדים את פטירתו בתאריך מאוחר יותר, דהיינו ב 7.12.1949).
כשעיינתי בתיק החקירה של מקרה מנחם עוזרי בוועדת החקירה בהלול-מינקובסקי (1967) הבנתי כי אין ממש פער בין דיווח ההורים, בנוגע לאירועים, לבין התאריכים הרשומים במסמכי האשפוז והפטירה של ילד זה. סעדה עוזרי, אמו של התינוק מנחם עוזרי, סיפרה בשנת 1966 בפני פעילי הוועד הציבורי לגילוי ילדי עולי-תימן הנעדרים שבחודש שבט תש"י, כ-5 חודשים לאחר עלייתה לארץ והגעתה למחנה ראש העין, הגיעה לאוהל המשפחה אחות תימניה שלקחה את התינוק מנחם עוזרי לבית התינוקות המקומי. סעדה עוזרי גם ציינה את השם התימני של האחות המטפלת – בינת אלורץ (אלחרד). סעדה עוזרי סיפרה שקצת לאחר מכן הועבר בנה מנחם לבית החולים המקומי שבמחנה ראש העין ומאז היא לא יודעת מה עלה בגורלו. עוזרי לא ציינה בעדות זו שנאמר לה על ידי האחיות בבית התינוקות או על ידי מנהל המחנה שבנה מנחם נפטר.
בעדותה של סעדה עוזרי בשנת 1967 בפני חוקרי ועדת בהלול-מינקובסקי, סיפרה כי עלתה לארץ עם בעלה ב 2.11.1949, עם בתה בת ה-8 והתינוק מנחם בן החודשיים. עם הגעתה למחנה ראש העין בשעה 6 בערב, ניגש לאוהל המשפחה רופא ולקח את התינוק מנחם לבית התינוקות המקומי. מנחם שהה בבית התינוקות כחמישה חודשים במהלכם הגיעה סעדה עוזרי, לדבריה, לבקרו ולהניקו. היא המשיכה וסיפרה שיום אחד, כשבאה לבקר את התינוק הוא הקיא. מאוחר יותר, כשבאה לבקרו שוב, נמסר לה שהתינוק הועבר לבית החולים שבמחנה ומאז היא לא יודעת מה עלה בגורלו וטוענת שלא נאמר לה על ידי עובדי בית התינוקות או על ידי מנהל המחנה שמנחם נפטר.
אינני מבינה מדוע ד"ר דה מלאך טוען שקיים במקרה זה פער בין תאריך הודעת הפטירה שקיבלו סעדה ודוד עוזרי לבין תאריך הפטירה הרשום במסמכי האשפוז, הפטירה והקבורה שאיתרה ועדת כהן-קדמי שהרי סעדה עוזרי מציינת כי היא מעולם לא קיבלה הודעה רשמית על פטירתו של בנה, מנחם, למרות שהתעניינה במשרד המחנה אצל שמואל בדיחי ולא נמסר לה שהילד נפטר. בנוסף, בהתייחס לעניין מועד האשפוז של התינוק מנחם – סעדה עוזרי ציינה בעדותה בשנת 1966 שבנה אושפז בבית החולים כ-5 חודשים לאחר עליית המשפחה לארץ (בשום אופן, לא לאחר כשבועיים לעלייתה ארצה כפי שבנותיה, ציונה אביטל ויונה עוזרי סיפרו בעדותן בפני ועדת כהן-קדמי). אם כן, ניתן לומר, שעדותן של הבנות ציונה אביטל ויונה עוזרי בפני ועדת החקירה כהן-קדמי אינה מדויקת כלל וכלל והיא שונה מאוד מהדברים שאמרה אמן, סעדה עוזרי, בשנים 1966-1967.
ציונה אביטל, יונה עוזרי: עדותן בפני ועדת החקירה כהן-קדמי
מנחם עוזרי: תיק חקירה ועדת כהן-קדמי
פרשת ילדי תימן 